Monthly Archives: אוגוסט 2007

פוקר: מתמטיקה למפגרים

בשורה לחובבי הפוקר העבריים: "ספר הפוקר הירוק" של פיל גורדון, שנחשב לאחד מספרי היסוד הטובים ביותר בתחום, תורגם לעברית. הספר מיועד לשחקנים שכבר ראו כמה פלופים בחיים שלהם, שלא לדבר על שילמו עליהם.

הקטע של גורדון זה שהוא ממעט בסטטיסטיקות ובטבלאות סיכויים כי הוא יודע שלא פחות חשוב שתבינו את העקרונות, ולכן הוא המציא את עקרון השתיים-ארבע שמתייחס למתמטיקה כמו שלוח הזמנים של רכבת ישראל מתייחס לשעון: לא מדעי, אבל מספיק קרוב כדי להשתמש בזה.

עקרון השתים-ארבע עוסק ב-Outs, "קלפי הפגיעה" שאתה רוצה לקבל אחרי הפלופ (פעם אחרונה שאנו מסבירים – פלופ הוא שלושת הקלפים הראשונים שנפתחים במרכז השולחן) כדי לקבל יד שאיתה תוכל לשחק. החוק מאפשר לך לחשב בקלות ובמהירות את הסיכוי שלך לקבל אחד מהם – וכך לקבוע כמה כסף אתה מוכן לסכן בשלב הפלופ. כך, למשל, אם יש לך שני לבבות ביד, ובין שלושת הקלפים שכבר שעל השולחן יש עוד שני לבבות, ואתה משוכנע שאם יגיע עוד לב אחד אין מצב שמישהו ייקח לך את היד – הרי שאתה מחכה ל-9 קלפי פגיעה (הלבבות הנותרים) שמסתובבים בחפיסה. הסטטיסטיקה מדברת על 19.1 סיכוי לקבל לב בקלף הרביעי, ועוד 19.6 לקבל אותו בחמישי אם פספסת ברביעי – וביחד 35% שהלב יגיע באחד מהשניים הנותרים.

בא פיל גורדון ואומר: עזבו אתכם מהחישובים המורכבים האלו עם הספרות שאחרי הנקודה וכל ההתאמות העדינות האלה. בחפיסת הקלפים יש 52 קלפים, כלומר, כל קלף מייצג קצת פחות משני אחוז. בערך שני אחוז זה מספיק טוב ליד השולחן, ככה שהסיכוי שלך הוא מספר הקלפים שחסרים לך כפול שתיים לכל קלף שעוד צריך לצאת. אז תשעה קלפי פגיעה שנמצאים בחוץ כפול שתיים זה 18 אחוז סיכוי שתקבל אותם בקלף הרביעי, ועוד 18 אחוז שתקבל בקלף החמישי וביחד זה יוצא 36 אחוז — וזה לטענת גורדון מספיק קרוב בשביל שתתכנן את ההימור שלך. למעשה, מבחינתנו זה אפילו מספיק פשוט כדי שגם אם יש לך בפה סיגריה ביתית שקמרלינג הכין תוכל לחשב כמה סיכויים יש לך.

כך למשל אם יש לך ביד שני קלפים שגבוהים יותר מאשר השלושה שעל השולחן, ונדמה לך שמי שמולך השלים כנראה זוג קטן והוא מהמר אז הסיכוי שלך לפי שיטת גורדון לקבל את הקלף שייתן לך זוג גבוה יותר הוא 24%: שישה קלפי פגיעה אפשריים כפול שתיים כפול שני הקלפים שצריכים להגיע (לפי מתמטיקה אמיתית הסיכוי הוא 24.1, שזה עדיין כרבע מכל הידיים) . וזה אומר הרבה יותר מהכלום שהיה נדמה לך שאתה מחזיק ביד, ובטח מצדיק הימור נוסף שגודלו יהיה פחות מרבע הקופה.

יד הפוקר הגדולה ביותר שלקחתי בחיים. שני המלכים העלה מספיק כדי שנישאר רק שנינו, זה נגמר באול-אין בשלב הטרן (קלף רביעי). עיבוד פוטושופ

פוקר כולל בתוכו מרכיבים של מזל, יכולת אבחנה פסיכולוגית, התמודדות עצמית וביצים גדולות, לא פחות ממתמטיקה והסתברות. אבל כל מי הקרח שזורמים לך בעורקים לא יצילו אותך אם לא תלמד לחשב במהירות את הסיכוי האמיתי שלך אחרי הפלופ. אם נדמה לך ולו לרגע שאנחנו קצת מגזימים ושכל החישובים האלו זה שטויות – מה נאמר? אתה צודק, תפסת אותנו, עכשיו בוא לפה ותשים כסף על השולחן.

פורסם בבלייזר

לרכישת ספר הפוקר הירוק בעברית

החרם בוטל

אופסל'ה.

כאן היתה דאחקה של אמצע הלילה בין חברים. וכמו כל דבר שקורה בלילה בין חברים, מה שקורה ברשימה נשאר ברשימה.

 

מישראלי נמסר בתגובה: אנחנו כאלה חארות, שאתם לא מאמינים

ידיעה בגלובס מעכשיו מספרת על קשיים בתשלום משכורות ו/או פיצויי פיטורין לעובדי החינמון ישראלי. להלן ציטוט:

מ"ישראלי" נמסר בתגובה, כי "רוב העובדים קיבלו את שכרם במלואו, חלק קטן יקבלו את החלק שלא שולם ביום הקרוב. יכול להיות שעם חלק מהעובדים המפוטרים עדיין לא סיימנו את החשבון ובנוסף אין לשכוח שחלק מהמפוטרים עובדים היום ב'ישראל היום'.

אין לשכוח, מה? מי הבן זונה הטיפש ממערכת ישראלי שאומר את זה וחושב שיש לו איזה שהוא קייס? ומי העיתונאית שלא עושה מזה צימעס אלא מסתפקת בהבאת הדברים בשם אומרם? אה, קוראים לה יעל גאוני. תתביישי לך.

אסור לשכוח, אה?

אסור לשכוח שישראלי הוא חרא של עיתון

אסור לשכוח שגם אם נתייחס בספקנות לדיווחים בעיתונות על מהלכיו העסקיים, עדיין עושה רושם ששלמה בן צבי הוא אדם שאמינותו הכלכלית לא רחוקה מזו של חפציבה.

אסור לשכוח שאין קשר בין המקום אליו עובר עובד (גם אם למתחרה) לזכאותו לפיצויי פיטורין

אסור לשכוח, גם, שליעל גאוני וגלובס היתה כאן פאשלה קטנה. נכון שהעליתם את הציטוט העלוב לכותרת המשנה, אבל מה בדבר לשאול את ה – בן זונה טיפש עם זין נורא קטן שמדבר בעילום שם – למה הוא חושב שהמקום אליו עברו העובדים לשעבר מקנה איזו שהיא זכות בכל מקום – חוץ מבמוחו הקטן והמגעיל – לפגוע בזכויותיהם?

זו היתה דקה וחצי של עצבים. תודה שנשארתם איתנו.

ספר בלשי: איך בדיוק הולכים לדפוק אתכם (תקציב המדינה)

הטקסט שלהלן הוא העתק של פוסט שהתפרסם אצל עידו קינן, שפרסם כמה קטעים מרשימת הדיוור של שלי יחימוביץ'.

 

חוכמת ההמונים נגד ה-PDF של משרד האוצר

מאת עידו קינן

בניגוד בוטה לחשיבות הדיון הציבורי והפוליטי במסמך המדיניות שעל בסיסו נכתבים תקציב 2008 וחוק ההסדרים (ולא משנה מאיזה צד של הפוליטיקה אתם מסתכלים עליהם), את המסמך עצמו קשה מאוד להשיג, ולא במקרה. ח”כ שלי יחימוביץ’ (עבודה) קיבלה בתחילה הדלפה של עותק מסומן של המסמך, אותו לא יכלה לפרסם כדי לא לחשוף את המקור. עכשיו היא מפרסמת בבלוג שלה את המסמך המלא, אבל בקובץ PDF.

למה בפורמט PDF הסגור ולא בפורמט טקסט פתוח שמקל על העתקת קטעים לצורך ציטוטם ודיון בהם? יחימוביץ’ מסבירה באימייל שנשלח לרשימת התפוצה שלה:

הספר בקובץ PDF, חס וחלילה לא ב WORD. האדם היחיד במדינה שיש לו קובץ WORD הוא הממונה על התקציבים באוצר קובי הבר, העמודים לא ממוספרים [הם כן – ע”ק], גם החלטות הממשלה לא. אין לוגו. אפילו בשב”כ ובמוסד אין סודיות כזאת. וכל זאת למה? כדי שלא נדע, לא נלמד ולא ננתח את פרטי האסון שהם ממיטים עלינו.

איך מתמודדים עם זה? בעזרת חוכמת ההמונים וביזור המשימות.

1) הנגשה. “אם יש בכם גאון שיודע להפוך את זה לWORD זה יקל עלינו מאד”, מבקשת יחימוביץ’, ואני מוסיף: להמיר את הפדף לפורמט טקסט לא מוגן (txt, rtf, אפילו doc) ולשלוח לה עותק באימייל‘ .

2) חשיפה. לפרסם את הטקסט באתר אינטרנט, בסביבה קהילתית (וויקי, פורום, בלוג, וואטאבר).

3) ניתוח. יחימוביץ’ מבקשת “לשלוח לנו בהקדם הערות ענייניות לסעיפים בספר שאתם מבינים בהם”. אבל אל תעשו את זה לבד – בדיוק בשביל זה העלינו את המסמך לסביבה הקהילתית בסעיף הקודם. דיון משותף ודאי יוביל למסקנות חדות ומנומקות יותר.

שתיים בלילה, המגדל החדש בשדרות רוטשילד

השעה שתיים בלילה בשדרות רוטישלד. צליל ניסור מתכת נישא באוויר הכבד. מבט למעלה מגלה שגם עכשיו, לא ינום ולא יישן פועל ישראל. אח, איזו תחושה מרעננת של עשייה.

אל תפספו את הפוסט של יודן רופא "הרחוב הישראלי עוד לא מת, אבל האדריכלים עובדים על זה".

 

 

 

ונזכרתי במשהו: השבוע ישבתי בקיוסק בשדרה פינת מאז"ה, כשלפתע עברו חתן (חליפה של דורון אשכנזי) וכלה (סאטן לבנה), מטיילים יד ביד בשדרה, כשצלם מתרוצץ לפניהם ומנסה לתפוס אותם בפוזות לכאורה טבעיות. דבר אחד לזכותם של המגדלים – הם יצליחו לגרש מפה את ההגירה מצ'רלס קלור.