האגודל הדואב של נוחי דנקנר

הערב (ראשון, 21 באוקטובר למניינם) התפרסמה באתרים הישראליים ידיעה על סמס ששלח נוחי דנקנר לאורן פרנק, המנכ"ל המפוטר של משרד הפרסום מקאן אריקסון (אם אתם לא בקיאים בפרשה, הודו לאלוהים שאתם בביצה אחרת, ואם ממש תתעקשו תמצאו כאן סיכום ביניים). הסמס, שצוטט במלואו (נרג', וויינט, דהמארקר, גלובס) הוא באורך של איגרת קטנה. למען הדיוק, 167 מילים שהם 863 תווים, כולל רווחים.

כל הידיעות מספרות בביטחון (שיכול, למרות הכחשות אחד העורכים המעורבים שאני לא מאמין להן בשיט, להיות מגובה רק בהבטחות אישיות מיחצ"ן או יועץ תקשורת מקורב היטב) ש"נוחי דנקנר שלח סמס לאורן פרנק". שלח? ממש?

זה לא שזה בלתי אפשרי – סמס בפורמט של MMS יכול להכיל 1000 תווים. אבל עדיין, נוחי דנקנר, איש עסקים בכיר ועסוק מאוד, ישב ביום שישי, נטל לידיו את הטלפון הסלולרי שלו (סלקום, ללא ספק), והקליד? 167 מילים?

בואו נעשה חישוב קצרצר, מקורב ולא ממש מדוייק: בין 863 התווים יש 166 רווחים, המחייבים הקשה כפולה. האותיות שכדי להקלידן צריך ללחוץ על המקש שלוש או ארבע פעמים (כמו ג', ו', ט' וכן הלאה) מופיעות 254 פעמים. אותיות אחרות, כמו ן', דורשות ארבע הקשות על המקלדת הזעירה של הסלולרי. בשלב הזה הפסקתי לספור בעזרת הוורד את המסר, כי כבר הגעתי ל, שימו לב, 1558 הקשות על מקלדת הסלולר הלא נוחה. אני מניח שיחד עם האותיות שדורשות שתי הקשות לכל אחת אנחנו כבר מתקרבים לסביבות ה-1700 הקשות על סלולר, לא כולל זמן המתנה במקרה שצריך להקליד אות מייד אחרי אות אחרת שנמצאת על אותו מקש בסלולרי.

אלוף העולם בהקלדה על סלולרי לשנת 2006, כך מגלה לנו רשת האינטרנט, היה מצליח לעשות את זה בקצת פחות מארבע דקות. אני משוכנע שדנקנר לא מקליד במהירות של בן עשרה סינגפורי שמתאמן הרבה בבית. אז מה נאמר, שמונה – תשע – עשר דקות? ככה בניחותא?

 

גם לאלוף העולם בסמס זה היה לוקח ארבע דקות. לפחות

כמובן שלא. תציצו בידיעות שהפניתי אליהן בתחילת הפוסט – ברובן תמצאו טוקבקיסטים התוהים איך זה שהסמס כזה ארוך (זה ממס, אבל עיתונאים לא מבינים את ההבדל) ומי לעזאזל מאמין שאיש עסקים שהוא מהבכירים בישראל אמנם נטל לידיו את סלולרו (אני לא כותב פלאפונו כי, אתם יודעים, סלקום וזה) והקליד בפועל הודעה כזו ארוכה. כנראה שהעורכים (בחלק מהמקומות החתימה היא מערכתית, לא תחת שמו של עיתונאי. ככה זה כשמערכות מתגאות בהישג שלהן) חושבים שזה לא משנה. הרי אם דנקנר ביקש מעוזר להקליד, אולי אפילו עם ממשק אינטרנטי, זה לא רלוונטי לידיעת מיצי הביצה עצמה.

אבל מה, זה כן רלוונטי. לידיעה יש את כל הסממנים של ידיעת יח"צות קלאסית. אתם מכירים ידיעות כאלה, הן מרכיבות את רוב העיתונות שאתם קוראים היום. אין לי מושג למה, אבל קצת מטריד אותי שלא מעט טוקבקיסטים תהו על משהו – מעורר תהיה מעצם טבעו – שלא עניין בכלל את העיתונאים והעורכים שהעלו את הידיעה לאוויר אחרי שקיבלו אותה מאיש יח"צ. מה זה עניינכם קהל יקר, העיקר הביצה, לא העובדה שכתבנו משהו שעל פניו – "נוחי דנקנר שלח סמס לאורן פרנק" – הוא, במקרה הטוב, כיבוס קצר של האמת.

אבל באמת, על מה להתעצבן. אחרי שמוסף הארץ פרסם בסוף השבוע כתבת יה-בה-יה על מסיתי ימין קיצוניים הקוראים לרצח אשכנזים באינטרנט, כתבה מעפנית ברמות (באיזה רמות? בוא נאמר שעניין מרכזי של רמי יצהר היה חושב פעמיים לפני שהיה מפרסם דרעק כזה), מה אני מתפלא על עורכי הערב באינטרנט העברי שלא שמים לב במה הקהל שלהם – טוקבקים, נו – מתעניין.

(בזה הרגע פספסתי אפשרות שהפוסט, שמפורסם גם בבלוג שלי בדה-מארקר, יגיע להפניה מעמודו הראשי של האתר. מצד שני, אני לקוח משלם של הארץ אז מותר לי להתלונן על כתבות שמעליבות אותי כקורא. לא?)

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גילעד  On 21 באוקטובר 2007 at 22:28

    אל גור, שהמציא את האינטרנט, מקבל הערב טלפון מנוחי דנקנר ומחר בבוקר מפטר אותך ואת אשתו.

    חוץ מזה, יש מצב שבסלקום ראו פתאום ביום שישי בבוקר שכמות התעבורה במסרונים קפצה משמעותית, אז הם החליטו שכנראה הצטרפו אליהם עוד המון מנויים, והבוקר הודיעו על המנוי ה-3 מיליון.

  • אלירם  On 21 באוקטובר 2007 at 22:43

    אם כבר מדקדקים, אני חושב ש ממס יכול להכיל הרבה יותר תוים. המגבלה שהזכרת תופסת לאתר של סלקום (ואולי לרשת שלהם) ונובעת ממכשירים ישנים שתומכים באותם 1000 תוים. במכשירים חדשים פורמט הממס יכול להעביר קבצים בגודל K100 לפחות. קצת יותר מאלף תוים.
    נקודה שניה היא שאם המגבלה היא 1000 תוים, כנראה שמדובר באנגלית בלבד ובעברית יוניקודית צריך לחלק ב-2

    אולי זה בכל זאת היה סמס? אפשר לפצל את הטקסט על מספר הודעות נפרדות, כך אתה משלם ומשלם על כל רבע פסקה לחוד.

  • טלי  On 21 באוקטובר 2007 at 22:56

    מה שעלה לי בראש כשקראתי את הידיעה ההזויה הזאת –
    ווי, האגודל של נוחי בטח מה זה כואב עכשיו… :)
    לרגע כמעט חשתי הזדהות עם שועה-העל.

  • רחל  On 21 באוקטובר 2007 at 23:45

    שיכולה לכתוב עבור מר דנקנר את הודעות הסמס שלו אז מה הבעיה בעצם? מבחינתו הוא יכול להקליד כמה כאלה בהמשכים ליקיריו ומוקיריו באשר הם.
    חוץ מזה, אנו פשוטי העם יכולים רק לקנא במר דנקנר שיכול להפעיל גדודי יחצנים, טוקבקיסטים, עיתונאים וכדומה.
    הרי שביתת המורים, המרצים, לשכות הרווחה הקורסות, מערכת בריאות הנפש המתפוררת לא מזיזות לאף אחד. נוחי דנקנר עושה יותר כותרות מזה ובגלל מה???
    הודעת סמס???
    נו, באמת… יותר נמוך מים המלח.

    רחל

  • רועי  On 21 באוקטובר 2007 at 23:49

    אתה חושב שהבעלים של סלקום[הוא גם המנכ"ל אולי?] משתמש בנוקיה צביקה פיק[3100]? עובדים זוטרים בחברות הייטק כושלות משתמשים בלפחות מוטורולה Q, או נוקיה E61. אני בטוח, שלנוחי דנקנר, יש את הטלפון החכם, או את המחשב כף יד עם קישורית סלולרי, ההכי מתקדם שיש לעולם להציע לו. ואם לא זה, אז יש לו אחד ויחיד, קוסטום מייד, עם מקלדת QWERTY מלאה, וזרוע מכנית שמלטפת לו ת'אגו.

  • בזנ"ט  On 22 באוקטובר 2007 at 1:00

    אולי נוחי לא כתב את זה בעצמו, אבל גם אני כותב סמסים מהמחשב, באופן נדיר מהפלאפון.
    לא שמעתם על האפשרות הזאת? סקייפ? דה?

  • אפי וקס  On 22 באוקטובר 2007 at 1:06

    בפעם הראשונה, אני על תקן "אחד שיודע".
    בפעם האחרונה שהייתי איתו (עוד מעט שנה) באותו החדר, הוא היה עם נוקיה 6230 די פשוט. הוא שולח הודעות SMS כפייתי, ויש כלל אחד מאוד חשוב אצלו- אם אתם יודעים משהו עליו, זה רק כי הוא *רצה* שזה יפורסם, ולא כי מישהו הדליף את זה.

    מדובר באדם מאוד מחושב, שמבין טוב מאוד איך עובדת המדיה, ולכן רני רהב ושאר מומחי מדיה מבקרים במשרדו באופן תדיר.

    במילים אחרות, גדי, – כל מילה בסלע. זה לא נוחי שדפוק, זה העיתון.

  • רועי  On 22 באוקטובר 2007 at 1:22

    האם עוד פעם, יש מצב, שבגלל שהוא קשור בצורה כזאת או אחרת לסלקום, יש לו דברים שאנחנו לא יודעים עליהם? אני פשוט בטוח שלאדם בדרגתו יש איזה מכשיר עם מקלדת QWERTY, אייפון, HTC, הרהור עמוק.

  • גדי שמשון  On 22 באוקטובר 2007 at 1:27

    הושק לפני יותר משנה. אני יודע כי גם לי יש אחד (מסלקום, למרות שמנוי אורנג').

  • גדי שמשון  On 22 באוקטובר 2007 at 1:53

    הדיון הוא לא על נוחי דנקנר או הרגלי כתיבת הסמ"סים שלו. הדיון הוא על הנורמות של העיתונאים בארץ. ויש מקום להרחיב, אבל הבטחתי שלא. אז בסיפור אחר, שוודאי יגיע במהרה.

  • קורא  On 22 באוקטובר 2007 at 2:17

    הייתי באחד מהאתרים שהוציאו את הידיעה הזו לאוויר העולם. הידיעה נבדקה עם המקור, ולא הגיע דרך משרד יח"צ. וכן, כולנו חשבנו שאין שום סיכוי שהוא כתב SMS באורך כזה בחיים, אז מה? ICQ, לא יודעת לשלוח הודעות SMS? ואפילו אפליקציות פייסבוק, שלא לדבר על זה שלנוחי דנקנר יש לפחות שלוש מזכירות שממש היו שמחות לשלוח בשבילו מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה.

    הדיון הוא על נורמות עיתונאיות ולא על SMSים, אבל מבחינת נורמה עיתונאית, ידיעה שאומתה ומעניינת את הציבור והיא חדשה, ראויה להתפרסם.

  • רועי  On 22 באוקטובר 2007 at 3:47

    לא אתפלא אם סטיבן שפילברג ראה את הקיר\מסך מגע השקוף שהוא הציב בדו"ח מיוחד במשרד של נוחי. הוא בטח רק חושב על האסמס וההודעה מופיעה אצל אורן בסלולרי.

  • חנן כהן  On 22 באוקטובר 2007 at 9:50

    באנגלית. אז מה? שווה להתאמץ

    But the key point of understanding is that while the newspaper is expendable, the tradition it represents and the information it supplies are not. The evolution from Gutenberg to Gates may be irreversible, but as new media replace old ones there’s no official passing of the torch of responsibility, no automatic transfer of the sacred trust the First Amendment placed upon the free press and its proprietors. In fact the handoff, such as it is, has been fumbled very badly. As newspapers are eviscerated, marginalized and abandoned, they leave a vacuum that nothing and no one is prepared to fill—a crisis on its way to becoming a tragedy.

    http://blogs.law.harvard.edu/doc/2007/10/22/stop-and-listen/

  • מסעודון  On 22 באוקטובר 2007 at 15:48

    אין עוד כמה דרכים לשלוח סמס בעולם בלי ללחוץ על מקשי הסלולרי הפרטי? ונוחי דנקנר לא יכול להשתמש באחד האמצעים הללו?
    בקיצור – האינטיליגנציה היחידה שצריך לבדוק אותה כאן היא שלך!

  • גדי שמשון  On 22 באוקטובר 2007 at 16:18

    אתה חושב שהפוסט הוא על איך שדנקנר שולח סמסים? כל האופציות הקיימות נזכרו בפוסט, הספירה היתה לצורך הדאחקה – לגבי העבודה הגרועה של העיתונות בארץ. אם לא הצלחת להבין, זה הנושא של הפוסט. אני מניח שפספסת שיעור או שניים בהבנת הנקרא. אז הנה, קיבלת הסבר בסטנסטיל. עכשיו לך תירשם במזכירות.

  • בועז כהן  On 22 באוקטובר 2007 at 18:35

    אחלה פוסט.

    (-:

  • נתי  On 22 באוקטובר 2007 at 18:44

    מצויין

    אין ספק שהפוסט הזה מסכם את תיאטרון האבסורד הקרוי "תקשורת" בצורה המיטבית

  • עומר  On 22 באוקטובר 2007 at 20:58

    אבל זהו בדיוק – לא הוכחת כלום! אם האופציה היחידה היתה זו שהזכרת אז מילא. אבל יש עוד אופציות כך שמי שיכול ללכת ולהירשם (וגם להמשיך ללטף לעצמו ת'קטן) זה אתה…

  • ליאורה  On 22 באוקטובר 2007 at 23:54

    איך התמליל הגיע כמעט לכל העתונים
    מי התאמץ להעביר אותו?
    למי היה אינטרס שהוא יתפרסם?
    והאמת שקשה לי להאמין שנוחי בעצמו
    מבזבז זמן על דברים כאלה ולי דווקא
    נראה שיחצן מסויים אחראי לזה
    כי זה מוציא את הלקוח שלו קלולס

  • גדי שמשון  On 24 באוקטובר 2007 at 10:18

    ואז תענה על השאלה: אם אחד ועוד אחד הם שניים, האם צריך לקחת מטריה כשיוצאים החוצה?

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: