מתכון מצולם: מרק שועית (*), עגבניות ובשר מעושן

(*) שועית על שום מה? מאחר וידוע שבמסעדות עממיות, היכן שמאייתים "שועית" יהיה תמיד טעים יותר מהמקומות בהם מאייתים "שעועית". והמרק הזה, שועית משו משו.

הפוסט הזה נהגה כדי לענות על הדרישה של הטוקבקיסטים (אהלן עמי!) שביקשו את מתכונו לפני שנתיים, וכחלק מהפרויקט מרקי החורף הנאה "בוחשים בקלחת" של הבלוגים "בצק אלים" ו"תופינים".

זהו מתכון אהוב שאני מוסיף ומשכלל (לאט, בכובד ראש, בנחת, מתוך מודעות לתפקידו ההיסטורי של המתכון) מזה חמש עשרה שנה. הגרסה שלפניכם היא האחרונה שלו, ובאחריות, המתכון היחיד הטוב ממנו לעיתות חורף אלו שתמצאו באינטרנט הוא זה של העוף בוויסקי.

מוכנים? בראשית יבוא המבט:

נוזל עשיר, סמיך, חריף ושמנוני במידה, בתוכו צפים המון דברים טובים: שעועית, בשר מעושן, קרעי עגבניות קלופות, גלדי בצל, ירקות ופטריות. אם התמונה הזו לא עובדת עליכם, הפוסט הזה יהיה בזבוז בשבילכם. אם כן, אז יאללה, לעבודה.

 

לוקחים שני קישואים, שוטפים ומסירים את העוקצים. במקרה הזה השתמשתי בזוקיני אחד ובקישוא רגיל אחד, כי זה פשוט מה שהיה במקרר. פורסים חצי מכל קישוא (או אחד מהם במקרה שהשתמשתם בשניים שהם אותו דבר) לפרוסות דקות יחסית (עובי 0.5 ס"מ), ואת היתרה לקוביות קטנות. כמו שתראו בהמשך עם ירקות אחרים צורת החיתוך הזו ממשיכה. החתיכות הגדולות נראות לעין ומשתלבות בחוויית ה"מלא דברים טובים" שיש במרק, החתיכות הקטנות מהוות את בסיס ה"וואלה, יש גם מלא דברים טובים קטנים!" שבמרק. מאוד חשוב. נשבע.

 

את אותו חיתוך (חצי ככה וחצי ככה) עורכים גם לחמישה-שישה גזרים יפים וקלופים. מוסיפים גם שורש פטרוזיליה גדול אחד, אותו סתם מקלפים.

 

בצל אחד גדול מאוד נחתך לשישה חלקים, ואז מפרידים את גלדיו.

 

וכאן כל ערימת הירקות הבסיסית, מחכה לתורה לתרום את חלקה למרק. איש בל ישתמט!

 

שני בצלים בינוניים, פלפל חריף (אדום עדיף על ירוק) אחד וחמש-שש-שבע-כמה שבא לכם שיני שום נקצצים לחתיכות קטנות. עכשיו תור הבשר:

 

עכשיו אתם אומרים סאממק גדי, לא יכולת לתת מתכון כמו בנאדם עם כל המצרכים מסודרים בהתחלה? יאללה, לגשת לסופר/קצב/טיב טעם. הבשרים אמורים לכלול: בשר מעושן כלשהו, עצם אחת לפחות, וקבנוס מעושן. להלן הטריו המנצח שלי: נתח צלעות מעושנות של מזרע (לפחות 250 גרם), נתח אחד של אוסובוקו עגל, שקית קטנה של מיני קבנוסים של מזרע. הבשר נחתך לקוביות בינוניות קטנות, הקבנוסים לעיגולים חמודים. מנקים את הבשר מהשומן ושומרים אותו בצד.

מכניסים לסיר חצי כף שמן ואת חתיכות השומן מהבשר. מאדים בתוכם את תערובת הבצל-שום-פלפל חריף כמה דקות על אש גבוהה, עד שהבצל מתחיל להזהיב. ואז –

 

מוסיפים את כל הבשרים שחתכנו, מערבבים קלות מדי פעם במשך חמש דקות נוספות. הריח אמור להתחיל להטריף אתכם בשלב הזה.

 

מוסיפים את תערובת הירקות החתוכים בשתי שיטות שהכנו קודם, ושוב, ערבוב קל מדי פעם. כל התהליך להלן חשוב מאוד למיצוי הטעמים השונים של חומרי הגלם.

 

המהדרין הולכים לשוק, קונים שעועית בובעס גדולה, משרים לילה שלם במים ולא מרגישים שום הבדל. אני, כמו שסיפרתי לכם במתכון החמין-החמים מלפני שנה וחצי, מסתפק בהחלט בשעועית הלבנה והכבר מבושלת של סנפרוסט. חוסכת הרבה עבודה – רק לא לשכוח להפשיר קודם. צריך גם קופסה אחת של עגבניות מקולפות, מומלץ דגם השפם העברי.

 

מרוקנים את תוכן הקופסה לקערה, ובעזרת סכין (או הידיים, זה כיף) חותכים את העגבניות לכמה חלקים. לא קטנים מדי. את העגבניות מוסיפים לסיר. לא לזרוק את הנוזלים שבקערה.

 

מוסיפים עם העגבניות עוד כפית אחת של סוכר לסיר, אמונה טפלה נגד חמיצות העגבניות. סוכר בתמונות נראה בכמות רבה יותר מאשר במציאות – במתכון ריבה שהעליתי לפליקר לפני כמה חודשים, היו שחשבו שמדובר בכמויות סוכר מטורפות, ולא היא.

 

ערבובון קל, הניחוחות והאדים ממשיכים להנעים את חלל המטבח. זה הזמן להיות חזקים ולהמשיך במלאכה.

 

מוסיפים את השעועית הלבנה שהופשרה היטב, נותנים עוד ערבובון ועוד דקותיים –

 

עכשיו מוסיפים את מיץ העגבניות שנשאר בקערה. עוד ערבוב. אני נוהג להכניס (אבל לא להודות בזה ולכן אין צילום) בשלב הזה גם מעט ג'ינג'ר כתוש, אותו אני קוטף בהרי הגליל. או במגשיות הקפואות שבסופר.

 

טפיחה על המצח בכף יד פתוחה, סאממק למה רשימת המצרכים לא מופיעה בהתחלה, וכאן מוצע שדרוג מתבקש: חבילת פטריות פורצ'יני. אין צורך להשרות במים לפני, הן יספגו מספיק מים בתהליך הבישול. להוסיף, בטח להוסיף.

 

בשלב הזה אני מוסיף עוד גבעול אחד (!) קצוץ של כוסברה, כרמז מטרים להצעת ההגשה, ועוד ערבוב של התערובת המהבילה.

 

מוסיפים מים. לתושבי תל אביב מומלץ להשתמש במים מינראליים. כשלושה ליטרים, או כמה שהסיר מאפשר. מרתיחים לחמש דקות. מורידים לאש קטנה ומסירים (בעזרת מגבת מטבח מנייר) את הקצף שנוצר על פני הנוזל. מבשלים על אש קטנה לפחות שעתיים. אפשר להוסיף טיפה מים אם ירדו בשל הבישול הארוך, ואז להמתין עוד כחצי שעה שהנוזלים יתחממו ויתמזגו היטב.

 

מוזגים לקערות ומקשטים בכוסברה קצוצה. אה-מחייה. אחרי שגומרים לאכול, חוזרים לפוסט הזה ואומרים תודה לגדי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מאיה  On 20 בנובמבר 2007 at 20:48

    אחלה פטנט עם מגבת הנייר להסרת הקצף! ינוסה וידווח…

  • נטאשה  On 20 בנובמבר 2007 at 20:51

    ג'ינג'ר של בלייזר, או ג'ינג'ר ממש?

  • חייש  On 20 בנובמבר 2007 at 20:54

    התמונה של הנקניקים עשתה אותי רעב.

    יש לי צ'ילי קון קרנה על האש אבל הוא יהיה מוכן רק עוד שעה.

  • גדי שמשון  On 20 בנובמבר 2007 at 21:16

    נדמה לי שעלית על משהו. יהיה צורך לנסות, אם כי ייתכן שסוטול השעועית יאפיל.
    למאיה – שמעתי על זה אבל לא הייתי בטוח איך, העליתי שאלה באתר של ידע, עכשיו כשהם עשו אקסיט, ומישהי נחמדה מאי שם בטיז אל ניו זילנד נתנה את העצה. מניחים שתי מגבות נייר פרוסות על הסיר, ומסירים אחרי שניה. עושים פעם פעמיים ואת היתרה, אם חייבים, מסירים עם כף.
    חייש – זה הולך לשרוף שלוש פעמים.

  • מיקי  On 20 בנובמבר 2007 at 21:21

    כמה זמן זה צריך להתבשל גדי?
    חיפשתי ולא ראיתי
    אני מכינה את זה מחר.
    פשוט מדהים.
    מדהים!

  • גדי שמשון  On 20 בנובמבר 2007 at 21:30

    מינימום זמן בישול שעה ורבע. הכי טוב שעתיים. הוא הכי טעים למחרת (שאז אפשר להוסיף מעט מעט מים לפני החימום). עוד דבר שלא ציינתי – על אש קטנה, מכוסה למעט חרך קטן שהאדים יברחו והריח יתפשט. דווחי איך היה. בתיאבון.

  • ח ל י  On 20 בנובמבר 2007 at 21:39

    נראה, נקרא וכמעט מריח פשוט מדהים.

    אפשר בלי פלפל חריף נכון?
    הטריק עם הנייר מגבת די ישן – בנסיונות שלי
    הוא מועיל יותר בסופו של הקיפוי ההוא,
    וסופג מצויין את עודפי השומן, את הקצף הראשוני של הבשר פחות. מה שעוד אני עושה איתו לפעמים, אני מעבירה אותו על השוליים של הסיר ששם מצטברות הרבה שאריות קצף וככה.

    תודה גדי מראש :)

  • איילת  On 20 בנובמבר 2007 at 22:48

    עכשיו אולי אני אקח את הסיכון של להתחרות במתכון של אמא שלי.
    ואוטוטו יהיה גם חמין של חורף. אושר גדול. תשתדל לא להבריז, זה הלקרוסט 30 ליטר. תביא חברים.

  • ימימה  On 20 בנובמבר 2007 at 23:13

    מה רע בעגבניות טריות ולקלף אותן?

    תשמע, כבר שבוע הסתובבתי עם חשק מטורף למרק עגבניות ואתמול סוף סוף היה תירוץ טוב להכין. אמנם לא כמו שלך, אבל יצא פיגוז. (עם גריסים)

  • רואה שחורות  On 21 בנובמבר 2007 at 1:21

    יש איזה מקום ברמת-גן שמגישים בו "מרק שועועית" וזה הכי טעים.

  • מונא  On 21 בנובמבר 2007 at 3:10

    חתיכת מרק הדבר הזה, כמעט תבשיל קדירה. נראה פצצה!

  • שרית  On 21 בנובמבר 2007 at 9:05

    ואחזור עם דיווחים.
    אני אתגבר על הפחד שלי, לקנות בשר וממש לבשל אותו.

  • אבים  On 21 בנובמבר 2007 at 10:59

    עכשיו כל היום יהיה לי ריר מהמרק הזה.
    איך אומר אבא שלי:"מרק טוב, אתה מכניס כף, היא צריכה להישאר לעמוד". הוא אומר את זה במבטא הונגרי קל (40 שנה בארץ ולא עובר לו המבטא).

  • אבים  On 21 בנובמבר 2007 at 11:02

    שכחתי דבר חשוב ביותר: למה לא להוסיף איזה תפו"א אחד או שניים חתוכים לקוביות גדולות? הם יתפסו את המרק כמו רוטב…
    זהו, אני הולך לקניות…

  • שוקי  On 22 בנובמבר 2007 at 3:47

    סחתיין

  • בועז  On 23 בנובמבר 2007 at 15:19

    מרק שועית הוא אחד הדברים הכי גבריים שיש

    (-:

  • מירי  On 25 בנובמבר 2007 at 23:45

    זה בהחלט יכול היה להיות מרק שעועית נפלא אבל הכוסברה בסוף הרגה את כל הענין. חוץ מזה התמונות מעוררות תאבון

  • חנית  On 2 בדצמבר 2007 at 22:54

    יש איתו בעיה אחת: אני אוהבת , מאוד את כל המרכיבים,וחושבת שלא הייתי מסתפקת בצלחת אחת..תודה רבה על המתכון המצולם, אני רעבה עכשיו ! :-)

  • מכאן  On 4 בדצמבר 2007 at 9:39

    רציתי לספר לך שבביתנו סיר חשמלי לבישול איטי.
    המרכיבים יושבים מהלילה ובבוקר מצפה הפתעה. בכל אופן, תודה ששיתפת. הדרך שבה אתה מתאר את הבישול שלך היא יפה ומשעשעת. פשוט רוויה בביטחון של מנצחים. מאחלת חורף קר ואוהבת את ההורמונים הגבריים האלה.

  • פמיניסט אדמוני  On 15 בינואר 2008 at 1:10

    נראה לא רע. באמת.
    רק מה בפעם הבאה נא לוותר על הבשר שככל הנראה עבר התעללות קשה וסבל בל יתואר עד ליום רציחתו בשביל אוכלי בשר כמוך.
    מעבר לכך, המתכון שלך כאן מעודד את הכנתו משמע מעודד אכילת בשר ותעשייה שיטתית ואכזרית של רצח המוני של מליארדים חפים מפשע בשנה.
    אף פעם לא מאוחר לעבור לצמחונות.

  • shapirado  On 21 בדצמבר 2008 at 10:35

    המרק נראה סוף, אני מתכוונת לנסות אותו על אורחים השבוע. יש לך הערכה כמה מנות מפיקה הכמות שכאן?

  • shapirado  On 25 בדצמבר 2008 at 23:22

    תודה תודה תודה גדי.
    הרבה עבודה אבל שווה כל רגע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: