ארכיון קטגוריה: אוכל, שתיה, גבר, מסעדה

לפויר יש שָׂפָם

 

היום לקחתי הפסקת צהריים בחומוסיה חדשה ששמעתי עליה טובות, באמצע העיר, שד' חן פינת כיכר רבין. גם דודו גבע, חומוסאי בכיר, השתפך עליה בעיתון, וגם י', חבר טוב היודע דבר או שניים בהילכות ניגוב ומתי החומוס באמת משמח. פויר היה אונליין, וכתמיד שמח להתנסות בדברים חדשים. עכשיו, אני יודע שלא חשבתם ככה ובטח לא האמנתם (ואף לא תיארתם לעצמכם), אבל מתברר שהוא גידל שפם, וואן-דאם היה לוקח אחורה פנה אם היה רואה אותו. הרס"ר שלי בצבא היה מסתגר ולא יוצא מהחדר מרוב קנאה.

 

החומוסיה עצמה משובחת מאוד, זולה, סבבית, רק שבזמן שהיינו השירות היה בקצב של סיני. מצד שני, אני לא מכיר אפשרות לשבת עם פויר לנגב משהו בלי להיכנס לקצב של סיני. בהחלט שווה ניגוב אם אתם בטווח רחוק מדי מעלי קרוואן מיפו או מבהדונס ברמת גן. יש כנאפה מתוקה, יש טחינה גמל משכם, יש חומוס סביר, יש שיק של סברס עם הל, למשל, שהיה מצויין למרות שהורגשה חולשה בסיומת. שווה בהחלט.

הכי גבוהה, הכי נמוכה

 

הכי נמוכה

 

לשתי המסעדות בהן אכלתי החודש, 2C שבמרומי מגדל עזריאלי וכוכב הים האדום, בעומק של שישה מטרים מתחת לפני הים באילת, נוף מרהיב הנובע מהייחוד של מיקומן. ובשתיהן הנוף הזה מעורר, על אף שהוא מרהיב לפי כל הקריטריונים, תחושה של דריכות. משהו מטריד ואפל כאילו נחבא במקומות האסקפיסטיים לעילא הללו, דווקא מכיוון שהם כל כך אחרים. בקשר למרומי מגדלי עזריאלי, נדמה לי שאני פטור מלציין את מקור התחושה, מה גם שהם ידעו להעריך את ההומור כשאני וש' נכנסנו למסעדה המעט ריקה בשעת הצהרים, השקפנו דרך החלון ותהינו בקול רם מה זה לעזאזל המטוס הזה שם.

אולי זה מה שקוראים לו "המצב", שגרם לנו לנהל דיון ער במסעדה התת-מימית באילת, על מה יקרה אם חלונות הזכוכית הגדולים שלה ייסדקו, והאם נספיק להימלט לפיר המעלית בטרם נטבע. מצד שני, יכול להיות שאנחנו פשוט רואים יותר מדי אקשן על חשבון דרמות אפגניות מלנכוליות. בכל אופן, בטרם נפנה להמלצות – החמות, בהחלט חמות – על שתי המסעדות הללו, נזהיר שוב: הנוף מרהיב, אבל לא מרגיע.

אילת, ויסלחו לי פרנסיה, משיטי הקזינו שבה ונערות הליווי שמודעותיהן מנמרות את עיתוניה, וגם אזרחיה העמלים, השלווים, הישרים והשזופים, היא הטיחואנה שלנו. טיילת אילת, לפני שנים מקומם של פריקים, נוודים בורחים שדפקו נפקדות ומתקני עולם, מייצגת היום את העירוב הבלתי אפשרי והישראלי כל כך של חיבור בין ניגודים באופן הכי חסר חן שאפשר. מהקניון שהוא ספק בזאר (והמצליח בארץ), דרך מסעדת מק-דיויד האחרונה בישראל, ועבור לישבנים המפורכסים והנאים של מלונות הפאר, שמתחתם יש שיפודיות וגלידריות ומקומות טראנס בעשרים שקל. והתיירות הסובבות במקום הגיעו מנתניה, לא מאופסלה.

מצד שני, יש כנס של מיקרוסופט. מלא אנשים עם חולצות של חברת ההי-טק שלהם בתוך המכנסיים, בתוך החום, לא מעט עיתונאים והמון המון הרצאות מעניינות על נושאים מרתקים בנוסח "מבטים אינטרדיסצפלינריים במנעד הרגשי של הפנטיום". ברור שהתפלחנו, שלושה עיתונאים מוכי חום, כדי לאכול בכוכב הים האדום.

קצת דרומית לקניון, הממוקם בברך של מפרץ אילת, מתנשא מבנה מתוך המים שרציף עץ מוליך אליו. זוהי המסעדה התת-מימית באילת, שלטענת בעליה היא היחידה בעולם. המבנה כולו שוקל 6,000 טונות, ויש בו 62 חלונות שיובאו מיפן, בעובי 12 סנטימטר. העיצוב הפנימי – המרהיב – הוא של איילה צרפתי, וזכה להכרה בינלאומית. דרך החלונות נראים אלמוגים – שגודלו במיוחד – ושלל דגים טרופיים, שמסתכלים עליך כשאתה מפרק את החברים שלהם.

והאוכל מצויין.

למנה ראשונה הזמנו סלט של עלים ירוקים עם גבינת רוקפור, וטוסטים קטנים מעורבים בו. הגבינה לא היתה רוקפור, אלא קשקבל מגוררת, אבל זה לא קלקל את איכות המנה. שלושה גברים (טוב, עיתונאים), שאינם אמונים על מזון-בנות בדרך כלל, ניהלו מלחמת מזלגות על העלעלים האחרונים. טריים, פריכים, עם רוטב שהוא איזו וריאציה על ויניגרט.

"אני רוצה להיות וטרינרית ולדאוג לשלום עולמי"

כשנרגענו מהעימות (חיפה ניצחה), פתחנו בקבוק של קברנה ריזרב של ברקן ובדקנו את הנוף מהחלונות הגדולים. דגים גדולים עם פרצוף טיפש, דגים קטנים עם פרצוף תחמן ודג אחד, דקיק וארוך כמו פגיון סטילטו, שזכה מייד לכינוי "דג מסוג דוגמנית", על שום המבע העמוק בפניו. הזמנו את החברים שלו לשולחן.

ש' לקח פרפר דניס בגריל, ג' לקח קדירת פירות ים (שרימפס וקלמארי) ברוטב שמנת, עגבניות ופטריות עץ תאילנדיות, ואני ניצלתי את התפקיד כדי לחמוס מהם. המנה שלי, דג לברק מאודה וממולא בפטריות וסלמון מעושן, מגודלת בחוות התת-ימיות שבמפרץ אילת, המהוות לטענת שוחרי איכות הסביבה מפגע מהסוג המאפיין – תודו שמאפיין – את ארצנו. כולי תקווה שיימצא פתרון שיספק את מה שנשאר מהאלמוגים באילת, רק אם אפשר, בלי לוותר על הלברק. בשרו השמנמן והעובדה המרהיבה שגם יש לו טעם וגם זה לא טעם של דגים, הופכים אותו לאחד החביבים המוגשים בצלחותינו. למרות מליחות גבוהה מדי במילוי, הלברק הזה נדוג – כמו יתר המנות העיקריות – בשביל סיבה טובה.

אבל מעבר לנוף ולאוכל הטוב, יש עוד סיבה שתגרום לכם להגיע. אצטט מאתר האינטרנט של המסעדה: "מדובר באחד מהמקומות הרומנטיים ביותר בעולם, שבו מראה הדגים והאלמוגים הצבעוניים באור הרך שולח חיצי קופידון לעבר היושבים במקום… עובדי ה"כוכב" רואים מדי ערב כיצד זוגות, המתחילים את הערב ישובים במרחק ניכר זו מול זה, מתקרבים במהלך הערב זה לזו לאט לאט, עד שבסיום הערב הם צמודים ומחובקים".

בהתבסס על ניסיוני מפעם אחרת שהייתי באילת, וזה של חברים שנשלחו לשם, מדובר באמת בפרסום: אולי בגלל המראה המעוגל והמיוחד, והשהות בתוך רחם הפלדה מוקף המים, ושמא הליריות הענוגה של העיצוב הפנימי והמנות המעודנות, שלא לדבר על הנימוחות של האוכל והאווירה מלאת הדקויות הרומנטיות, המסעדה הזו מוציאה זיונים. באחריות. שמתי לב שאפילו ש' ו-ג', בעת ששירכנו את דרכנו חזרה למלון אחרי סיבוב מסכם של אספרסו וסורבה בכמה טעמים, הסתכלו עלי במבט משונה.

חשבון לשלושה אנשים, כולל יין: 453 שקלים. כוכב הים האדום, חוף מרידיאן, אילת. טל' – 08-634-7777. אתר האינטרנט של המסעדה: http://www.redseastar.com

 

הכי גבוהה

העסקית במסעדת 2C, הנמצאת במרומי מגדל עזריאלי, היא אחת השוות בעיר. הנוף מהמגדל, שעולים אליו ממעלית בקומה השלישית של הקניון, ליד מסעדת "ברונו" של אייל שני, נאה בהחלט. תל אביב נראית מסבירת פנים מהקומה העליונה, שלא לדבר על מראה החיילים המסודרים במסדר במגרש הכדורסל בקריה למטה, שתי אצבעות למטה מביתו של המרגל קלינברג, שמייד גרמו לתחושת ביטחון. פאק, העיר הזו באמת יפה.

"גם אני רוצה לדאוג לשלום עולמי"

פחות יפה הוא התפריט העסקי של המסעדה. לא שההצעות אינן נאות – מ-69 שקלים עד 89, עם תמורה יותר מנאותה עבור ההצעה, אלא שחבל שלא עשו לו הגהה: מכירים את דג הסלומון, הנפוץ בתפריטי מסעדות? הוא לא היה כאן, למזלנו, אלא הסלמון. אבל כאחד מארבעת הקינוחים האפשריים הציעו לנו קרם בורלה, מן הסתם המנה האהובה על הסופר יהודה בורלה. במסעדה כל כך ייחודית, עם תמחור שגורם לזה שבשעות הערב תלכו לשם רק לדייט עם שרי אריסון, אי אפשר להסתפק בתפריט מצועצע עם פריטים כמו "על מצע פירה נטורל" בלי לעשות הגהה.

כלומר, מסתבר, אפשר. מזל שהאוכל לא היה מחופף.

למנה ראשונה הזמנו פטה כבדים משמש ומוסקט, שהתנהג כצפוי אל עורקינו האומללים, ו"אראג'יני פומודורו", כדורי ריזוטו עם גבינה מטוגנים ברוטב שהכיל שמן זית, פסטו, עגבניות ופלפלים. מנה פחות פשוטה להכנה משהיא נראית במבט ראשון. עד שהמנות יגיעו, הרגענו את חרדת פקחי הטיסה שלנו בעזרת הלחמניות, החמאה וטפנאד הזיתים שהוגשו לשולחן. שף המסעדה הוא מייקל רנטיסי, לשעבר ממסעדת "כחול", ועם כל הרצון הטוב, לא הצלחנו למצוא דבר רע באוכל שהוא הגיש לנו.

"אני כבר דאגתי לשלום עולמי"

למנה עיקרית הזמין ש' את הסלמון המאודה, ברוטב לבן על מצע פירה נטורל. זה הרבה יותר טעים מאיך שזה נשמע. אני קיבלתי אנטריקוט, שלמרות שנעשה טיפה יותר ממדיום-רייר היה טעים למדי, על – התוספת הזו נמצאת בשלב שאחרי החדשנות, בטרם תהפוך לקלאסית או מעצבנת – תפוחי אדמה מטוגנים פעמיים, ברוטב פלפל עדין. מנות אחרות מהתפריט נראות מעניינות, כמו קציצות אנטריקוט ואגוזים, ולמרות שטרם נערך מחקר אמפירי בסוגיה, עושה רושם שהמסעדה תוכל למלא את יעודה הקופידוני גם בעקבות ארוחות צהרים חפוזות וממתיקות סוד, שם בקומה העליונה של עזריאלי.

2C, הקומה העליונה של המגדל העגול במרכז עזריאלי. חשבון: שתי עסקיות ב-89 שקלים כל אחת, כולל הקרם בורלה בסיום וסורבה פירות, פלוס קפה ושתיה נוספת – 218 שקלים.

 

פורסם ב"בלייזר"

 

יש מתכון! של מיקה שרון!

במסגרת הפרויקט המתמשך, בו יחצנ"י המזון מזמינים אותי לאירועים מתוך מטרה שאכתוב עליהם בבלייזר, אם יסתייע, ואני כותב עליהם כאן (כזכור לפני שבועיים היה מדובר בתפריט הקיץ של "ברונו", הראוי בהחלט), הוזמנתי על ידי יחצ"ני פידן סחר לאירוע השקת אורז חדש, "נשיקי" שמו, שעכשיו החלו לייבא לישראל. את הסכנה שכלב מת לא יבוא לאירוע החגיגי נטרלו בחברה בכך שערכו אותו במסעדת "מיקה", של השפית מיקה שרון, שהכינה את כל המנות המגוונות שהוכנו מהאורז החדש.

 

 

היה טעים. באמת. אפילו מאוד. לצער כולם, המאכלים שהכינה מיקה לערב הזה לא אמורים לעלות על שולחן המסעדה. מצד שני – חילקו את המתכונים. הדבר המוצלח ביותר שם היה ריזוטו עירית ולימון, שהוגש כמצע לפילה בס שנצרב קלות במחבת ותו לא. זה אחד המצעים היותר ראויים לצלחת משל עצמו שטעמתי לאחרונה, והמתכון (יחד עם חבילה מהאורז ואיזו קערה מהודרת שתיתרם לחתונה המשפחתית הקרובה) נמסר לנו ביציאה.

אתם יכולים לראות את הריזוטו בתמונה הגדולה מבין התמונות (שצולמו, כמובן, על ידי. תמונות היחצ"נות הציגו מנות גדולות יותר מאלו שהוגשו לנו בסופו של דבר). שווה ניסיון, ולא בטוח שחייבים את האורז החדש כדי שזה יצליח.

ריזוטו עירית ולימון

 

מתכון בסיסי לאורז סושי

מצרכים: 1/2 2 כוסות אורז, 1/2 2 כוסות מים

הכנה: לשטוף את האורז היטב במים קרים כ-4-5 פעמים. להרתיח בסיר כבד לדקה, להוריד מהאש ולהמשיך לבשל עוד 5-10 דקות. לתת לאורז לנוח עוד כ-15 דקות, ולערבב בעדינות את הרוטב.
לרוטב: 1/2 כוס חומץ אורז, 1/2 1 כף מלח, 1 כף מירין, 5 כפות סוכר. לבשל הכל יחד עד שהסוכר והמלח נמסים, לצנן.

מצרכים: 1 חבילה עירית חלוטה במים רותחים ושטופה במי קרח, 1 כפית מלח, 1/2 כוס שמן זית, 2 כפות גרדת לימון. את ארבעת המצרכים הללו יש לערבב לכדי פירה.

2 כוסות אורז סושי מוכן, 3/4 כוס שמנת מתוקה, 1/4 כוס גבינת פרמזן מגוררת, 1/4 כוס ציר עוף או ירקות.

הכנה: בסיר כבד לקפל לתוך האורז המוכן את פירה העירית, גרדת הלימון וכל הנוזלים בתנועות קיפול איטיות. לחמם עד שהנוזלים נספקים באורז לקבלת טקסטורה של ריזוטו.

הריזוטו הזה, גם אם מניחים עליו סתם קבבים מהמקפיא שחוממו במיקרוגל יש לו טעם של, טוב, בעצם, אל תניחו עליו קבבים מהמקפיא שחיממתם במיקרוגל. בכל מקרה, הדבר הסמיך, הירקרק והטעים הזה מקבל בכבוד את התואר "טעם של עוד".

בוקר שמתחיל ב…

מכירים את זה? "בוקר שמתחיל ב-X, לא יכול להיגמר רע". לתוך האיקס יכולים להיכנס לא מעט דברים. ארוחת הבוקר של "דיקסי", נניח. אגס בנדיקט עם צלחת של "Home Fries" בצד. תפוחי אדמה מטוגנים ברוטב חריף מתוק. מוגשת כל הלילה. למרות שהיא לא רחוקה ממקום העבודה שלי, אני מגיע אליה אולי פעמיים בשנה. זה לא בהכרח נכון, שבוקר שמתחיל בארוחת בוקר בדיקסי לא יכול להימשך רע, אבל זו בהחלט ההרגשה כשקמים מהשולחן.

 

Home Fries. לצערנו, האגס בנדיקט נאכלו בטרם היה זמן לצלמם

 

הייתי שמח לספר לכם שלפני ארבע שנים, ימי הבועית, הסטנדרט הזה היה המינימום. אבל סטארט-אפים של תוכן באותם ימים הו-כמה-הם-נראים-רחוקים לא זכו באותם ימים להתמקם ב"כיכר וואלה!" או צומת מעריב. בוואלה! ישבו בבניין בואכה קניון איילון, שהייתה בו לשכת גיוס של השב"כ, ואכלו פלאפל מפרדס כץ. לנענע סידרו מקום באזור, כפר קטן בואכה לוד, מקום הידוע כיום בזכות בני התשחורת שלו, שכיכבו בסרט התיעודי "תומר והשרוטים". בזמן שהמערכת והשיווק של נענע ישבו שם, אירעו ברחוב רציחה אחת ושתי תקיפות אלימות. עיזים נהגו לרעות בשדות שליד הבניין, והאוכל היה משתה יומי במסעדת כרמלה.

 

כרמלה. לא בנחלה. צילום: אורי ברייטמן (סי"צ)

 

אז אולי החלומות ירדו כשהבועה התנפצה, אבל לפחות התזונה נהיתה יותר מאוזנת. במיוחד מאז ירשתי בערמומיות את מקומו של ניר קיפניס כמבקר האוכל של "בלייזר". אני יודע שזה נשמע כמו מבקר הספרות של "ריטינג" או האסטרולוג של הארץ, אבל עד כמה שיהא התואר מופרך, מישהו צריך לעשות עם זה משהו. כמגזין היותר בן זונה ואינטליגנטי (ביחד) מבין המגזינים בארץ, אפשר להתווכח על זה, יש לבלייזר אטיטיוד. בדיוק מה שחסר ליותר מדי כתבי עת בישראל, כאלה שעורכיהם הולכים הביתה וקוראים דברים אחרים. והאטיטיוד של בלייזר כמו שאני מבין אותו (מעולם לא דיברו שם על נושאים כמו "אטיטיוד". מעדיפים לשתות ויסקי ולצלוף באינדיאנים) אומר שיותר משהקוראים מעוניינים בחוות דעתי המלומדת על פריכות החסה והאסוציאציות הליריות שמעניקים לי הרטבים, הם רוצים ליהנות. קודם מהטקסט, ואולי אחר כך גם  מהאוכל.

 

את השינויים לאורך הקריירה אפשר לראות על פי מדד היחצ"נים האכזרי. בימים אלו אני מקבל הודעות מיחצ"ני הטכנולוגיה והמזון. סרסורי הטלוויזיה נרגעו כמעט כולם, וממילא דיסק המחשב עובד לטובת הטלוויזיה יותר מהקלטות של ICP. יחצ"ני המסעדות מעוררים התלבטויות אתיות מסוימות. תפקיד מבקר המסעדות מחייב להגיע למסעדה כמה פעמים לפני שכותבים עליה. להבין באוכל, ובסוג שאתה כותב עליו. שמירה על האלמוניות, כולל תחפושות אם צריך. דברים בסיסיים.

 

ועכשיו מגיעות הזמנות היחצ"נים ל"השקת תפריט הקיץ של מסעדת ברונו" (שף אייל שני), או לחגיגת אופנה בהשראת האוכל במסעדה בנווה צדק. הרי לא אכתוב לעיתון על מקום שאכלתי בו שלא כסועד מן המניין. ומה יהיה על השמירה הניו-יורק-טיימסית-וואנבי הזו על אנונימיות? אחרי הכל, אתיקה היא לא רק אסתר מהפלמ"ח, לא?

 

לא? טוב, לא. כמובן שנעניתי בחדווה להזמנות הרלוונטיות. והמצפון שקט: הביקורות שיפורסמו בבלייזר יפורסמו כאן בחלוף הזמן הנאות, ועל המקומות אליהם יזמינו אותי יחצ"נים, אכתוב כאן, עם כל הגילוי נאות שצריך. השבוע תתפרסם כאן סקירה על מסיבת העיתונאים להשקת התפריט החדש של מסעדת "ברונו", בניהול השף אייל שני. בינתיים, קחו תמונה:

 

"ברונו". מלבי לעיתונאים ברוטב תותים

 

***

 

ולנושא שונה לגמרי: הסדרה "רגליים קרות" נגמרה, ואין למצוא אותה ב-Emule וחברותיה. כל מי שיודע דבר מה, שישאיר הודעה.