Category Archives: האינטרנט הזה, זה ילך?

החרם בוטל

אופסל'ה.

כאן היתה דאחקה של אמצע הלילה בין חברים. וכמו כל דבר שקורה בלילה בין חברים, מה שקורה ברשימה נשאר ברשימה.

 

קולקטיב 6940 מגן החשמל: אין דרך שלא לצאת שוביניסט

קולקטיב 6940 מגן החשמל הוא התארגנות של מספר מעצבות אופנה, הפועלות במתחם שזה מספרו במפה העירונית של תל אביב. יוזמה מבורכת, שעוזרת להפוך אזור בעייתי למקום ראוי יותר. יש לקולקטיב אתר אינטרנט מאוד בסיסי, ובתוכו הפיצ'ר היחיד: מפה אינטראקטיבית של האזור, בה מסומנות החנויות השונות של המעצבות. מעבר עכבר מעל כל נקודה יגלה לנו את לוגו החנות ופרטי התקשרות. כאמור, בסיסי ולא מתיימר. מוצרי החברות בקולקטיב (ולפיכך, כנראה, גם האתר) מיועדים לנשים.

גם המפה. נדמה, לי. כי יש בה משהו בעייתי. כשהראיתי אותה לגברים, קיבלתי נשיפות בוז. הנשים תהו למה יש משהו לא בסדר במפה.

הנה, תשפטו לבד, נראה אם תזהו, ואם זה באמת תלוי בג'נדר שלכם:

(הסבר למטה. אבל רגע, הסתכלו בה שוב. מה לא בסדר?)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המפה הפוכה. הצפון לא מסומן, והוא למטה, הדרום למעלה. הדרך היחידה לנווט לפיה היא לעמוד באמצע בשינקין, להסתכל לכיוון הכללי "גן החשמל" ואז לנסות לעקוב אחריה מלמטה למעלה. לרגע, כמובן, אסור לחשוב על איפה זה בכלל הצפון הזה.

 

——–

מבזק מבלוג אחר: "העובדות: אשר עידן הוא צ'ק נוריס" יצחיק אולי את הגיקים שביניכם. האחרים ימצאו לינקים לעמודים המוקדשים ליאיר לפיד ולצ'ק נוריס עצמו. הידעתם? אין דבר כזה אבולוציה, יש רשימה של חיות שצ'ק נוריס אישר להן להמשיך לחיות.

 

צ'מעו, איך לא נעים להטריד אתכם שוב, אבל פתחתי בלוג. כן, עוד אחד

אם לסמוך על העדויות בבלוגספירה העברית, אני כמו מלח ותיק – יש לי בלוג בכל נמל. עידו רוזנטל כבר צחק עלי שבכל פעם שאני מאבד את הסיסמה לאדמין, אני פותח עוד בלוג. בפודקאסט של הגיקים הזכירו את הבלוג החדש (לא זה שאני מדבר עליו עכשיו, החדש הקודם) עם תהיה מובלעת [1] מה מספרו הסידורי. היום הועלה באנקדוטות פוסט על "Yahoo Pipes", והדגימו את התוצר של השירות החדש בעזרת "מגה עדכון של רשת הבלוגים של הארס הפואטי" (השגיאה במקור). בקיצור, זה כבר מעבר לבדיחה, זה עניין למאמר של אשר עידן [2].

אבל אם כבר אז כבר. במסגרת השיטוט בקפה של דה מארקר (לא כותבים "קוראסון" בתפריט, חברים), בדקתי את יכולת יצירת הבלוגים. הבלוג נקרא "מוצב חוץ" (יכול להיות שצריך להירשם כדי לקרוא. אם כן – חבל).והוא נפתח רק כדי להפנות לפוסטים בבלוגים האחרים שלי.

עד שאתמול עצבן אותי משהו (שקצת העציב אותי אחר כך שהוא עצבן אותי),בעניין הרשת האלחוטית של מוזס. לשבת עם המבורגר טוב על הצלחת, לגלוש במחשב נייד ששמחתי לשלם עליו למרות הדימום ולהתלונן שמפריעה לי מדיניות הסיסמאות של המקום? תיכף אגדל עניבה עם ציור של סנופי [2] אדרוש להפסיק את עושק הנוסעים ברכבי הליסינג ואתגעגע ל"שינוי".

בושה. ואז נמצא השימוש הנאות למוצב החוץ: כשיש רצון לפוסטים ממש גיקו-יאפיים, ולמה לכחד, כל הג'ינס הקרועים שבעולם לא יסתירו את הפלסטיק [3], אשתמש במוצב החוץ, אי שם בערבות המארקר.

יש רסס של יאהו-פייפ עדכני לכל הקונגלומרט. בשלב זה לא צפויה התרחבות נוספת..

אם לא היה ברור בגלל כל המשחקים האחרונים, כאן זה הבית.

 

כן, פוסט אובר-גיקי. מצטער

[1] מצטער על הפורמט, נערך בעורך הסרטים של חלונות.

[2] בקרוב עמוד הצ'ק נוריס/יאיר לפיד שלו. אפשר לשלוח רעיונות למייל.

[3] זו אחת הפעמים האחרונות שאני משתמש בדימוי הזה. והפעם אשתדל.

[4] כאן היתה בדיחה על חומרים מרוכבים חדישים לעומת בקליט, אבל אני שומר אותה לרגע שארצה לפתוח בלוג ב"הידען".

 

הרייכסטאג בשהם

כנס איגוד האינטרנט נפתח במרכז אירועים שנתן כנראה מחיר טוב יותר מאשר מלון דוד אינטרקונטיננטל, שארח את הכנסים עד היום. המקום, שנמצא ב"אירפורט סיטי", שזה בעברית – "המקום ליד המושבים המעפנים האלה ליד שדה התעופה שבגיל 14 היינו מטיילים שם עם אופניים אבל מתים מפחד מערסים". המקום עצמו נקרא Avenue, והוא מזוהה כבר מהכביש בצורתו הייחודית: שילוב של אלמנטים מהספריה הציבורית בניו יורק, הרייכסטאג ואולמי רסיטל.

ואיך התנאים לכינוס? חוץ מזה שפה זה חצי טיז-אל-נאבי, יחסית בסדר. לכנס הראשון של האיגוד יכולת להירשם אך ורק בפקס, ועכשיו יש אינטרנט אלחוטי (עניין לא קיים, לפחות לא בחינם, בכנסים של גלובס ודה-מארקר) ואת כל החשודים הרגילים שתמיד נחמד לראות מחוץ למסנג'ר. על הכינוס עצמו כבר נקרא, מן הסתם, במקומות אחרים, שיהיו מוכנים להתסכן בדיון על "איך יראה העתיד", למשל.

 

 

 
י

מי יהיה העורך הבא של NRG?

מי יהיה העורך הבא של NRG, האתר שאמור היה להילחם בוויינט אבל בינתיים הוא נדפק בליגה למקומות העבודה הכי מבעסים בתקשורת?

מקבץ לא הוגן של הוצאת דברים מהקשרם מדברי מנכ"ל NRG בכתבה שהתפרסמה ב"עין השביעית" ועלתה לרשת ממש לאחרונה:

"nrg מעריב מביא בשורה אינטרנטית חדשה… יש הפרדה מוחלטת בין המערך המסחרי/שיווקי למערך התוכן… ב־nrg מעריב יש את האנשים הכי טובים בתעשייה… לעמוד בלהט, באנרגטיות ולהתחבר לחזון העסק…. היררכיה תוכנית ומקום רב להצפת התכנים האיכותיים של nrg … nrg מעריב הוא יצרן תוכן מוביל… מייצר אג'נדה וסקופים כמו כל כלי תקשורת ממלכתי ורציני..".

יש כל כך הרבה דרכים להגיב על האמירות הללו, אבל במקום לנסות למצוא מלים נרדפות נוספות ל"פחחחחחח", נעבור לשאלה שבכותרת. מי יהיה העורך הבא של NRG?

ציטוט נוסף מהכתבה:

"אני חושב ששאולי אלימלך עושה עבודה מדהימה. nrg נמצא במצב מאוזן. הוא מנוהל נכון. האתר הוא דוגמא לאיך צריך לנהל מקום עבודה". (אורי רפאל-באום, ממלא מקום העורך הראשי, שם, שם).

—-

ועכשיו ללינק הקבוע שילווה את הפוסטים כאן: פרויקט ביטול חוק ההסדרים. אתם אזרחים ישראליים? ראוי שתקראו את זה.

לוג שיחת איסייק מלבבת

 

יש לי כל כך הרבה דברים חשובים יותר לעשות. ובכל זאת: להלן לוג שיחה מאתמול בערב באיסיקיו, אחרי עריכה קלה בלבד:

 

munis‎ (‏PM‎ ‏06:00)‏ :

הודעת מערכת – מיראביליס-ICQ תוכנת מסרים.

אנו מישמים פרויקט חדש למשתמשי הארץ(הפרוביידרים התומכים בארץ) אשר כולל בתוכו את זכיות הפרט והביטחון של המשתמש.

פרויקט זה נועד לסייע למשתמשים בעט חדירה לחשבונם.

יש נסיון חדירה לחשבונכם בתאריך:

29.10.06

munis‎ (‏PM‎ ‏06:01)‏ :

03:12

05:47

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:01)‏ :

מה אני אמור לעשות עם זה?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:01)‏ :

מה זאת אומרת ניסיון חדירה?

munis‎ (‏PM‎ ‏06:02)‏ :

היה הסיון חדירה לחשבונכם, בתאריך והשעות שצויינו בהודעת המערכת

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:02)‏ :

כלומר מישהו ניסה להשיג את הסיסמה?

 

munis‎ (‏PM‎ ‏06:04)‏ :

זה אומר שמישהו ניסה להתחבר לחשבונכם, מעטה והלאה אנו ננקוט בדרכים ועונשים ע"פ חוקי המדינה וחוקי האינטרנט החדשים שנכנסו בתאריך 24.03.06.

על מנת לוודא שאתם אכן הבעלים האמיתיים של החשבון הנ"ל אנו זקוקים לאימותכם ואישרוכם בכך.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:05)‏ :

בבקשה

munis‎ (‏PM‎ ‏06:05)‏ :

ממתי אתם משתמשים בחשבון הנ"ל ?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:05)‏ :

סליחה, אבל מי אתה?

 

munis‎ (‏PM‎ ‏06:06)‏ :

כמו שנאמר בהודעת המערכת של השרת, אנו מישמים פרויקט שנכנס לפועל והוא אמור להתבצע.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:07)‏ :

אוקי, מה אתה צריך לדעת?

מחובר מ-97

munis‎ (‏PM‎ ‏06:08)‏ :

ברגע שיש נסיון חדירה, נשלחת ע"י השרת הודעת מערכת על נסיון חדירה, לאחר מכן אנו מקבלים התראה ופונים למשתמש.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:08)‏ :

אוקי

munis‎ (‏PM‎ ‏06:08)‏ :

בעוד מספר רגעים אשוב.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:21)‏ :

מה קורה?

munis‎ (‏PM‎ ‏06:27)‏ :

עמכם סליחה.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:27)‏ :

כן

munis‎ (‏PM‎ ‏06:31)‏ :

לא ניתנת לנו האפשרות הזאת. על מנת לא להטיל בכם ספקות אם אנחנו באמת מחברת מיראביליס או "עברייני מקלדת", אנו מזכירים שאנחנו מכבדים את חברת מיראביליס ואנו משרתים בה, כל הביצוע הנ"ל הוא על מנת לבדוק אם אכן אתם מורשים ורשאים להשתמש בחשבונכם אשר היו נסיונות חדירה לחשבון. להזכירכם שאנו דוגלים בראש ובראשונה בזכויות הפרט, ולכן שיחה זאת נעשה ב"ארבע עניים" למטרות בדיקה בלבד.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:31)‏ :

אהה. אוקי.

מה עוד אתה צריך לדעת? כי תיכף אני צריך לצאת.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:31)‏ :

מי הוא הפרוביידר שלך?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:32)‏ :

בזק בינלאומי

munis‎ (‏PM‎ ‏06:32)‏ :

להזכירכם שאנו עושים הכל על מנת לשרת בשיא היעילות והנוחות את השמשתמש היחיד.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:33)‏ :

אוקי, תכף בודק.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:33)‏ :

כן כן, רק באמת בוא נשתדל לרוץ מהר עם זה אני צריך לצאת

munis‎ (‏PM‎ ‏06:33)‏ :

אוקי נעשה זאת במהירות המרבית.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:33)‏ :

האם החלפתם לאחרונה את הפרטים שלכם? הכוונה הפרטים בחשבון?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:34)‏ :

לא

munis‎ (‏PM‎ ‏06:35)‏ :

טיפים חשובים:

1. לכתוב בפרטי המספר את כתובת האימייל שלכם, במקרה ותתבצע חדירה למספר ללא עצירת השרת.

2. להחליף מדי פעם את סימאת החשבון ליתר ביטחון.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:35)‏ :

אוקי

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:35)‏ :

אני באמת צריך לעשות את זה

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:38)‏ :

יש עוד פרטים שצריך? יש לי באמת רק עוד כמה דקות והייתי שמח שנטפל בזה מהר ועכשיו

munis‎ (‏PM‎ ‏06:39)‏ :

תודה רבה לתשומת לבכם.

על מנת לודא האם אכן אתם הבעלים האמיתיים אנו זקוקים לאימותכם, על מנת להשוות את הנתנים לשרת, אנו זקוקים לסיסמא שהייתה\יש בתוקף מהתאריך 29.10.06 בשעות 03:00 ועד 06:00.

ע"פ תקנות המערכת.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:39)‏ :

אוקי, שניה אני מחפש כתוב לי, בסדר?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:40)‏ :

Ata_Kaze_Ahbal_Sheze_Mashu

האם קיבלת?

munis‎ (‏PM‎ ‏06:41)‏ :

נסיון שרת:

Ata_Kaze_Ahbal_Sheze_Mashu

ההתחברות נכשלה.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:42)‏ :

תקרא את הסיסמה שוב, אולי טעית באיזה אות.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:42)‏ :

הסיסמא שהייתה\יש בתוקף בתאריך 29.10.06 נכשלה, אנא בדקו האם הקלדתם אותה נכון.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:43)‏ :

אני לא מבין זו הסיסמה שכתובה לי פה.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:43)‏ :

אתם לקוח של נטוויז'יון.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:43)‏ :

תקרא אותה שוב ובקול רם.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:43)‏ :

אתה שואל שאלות שלו היית מאי.סי.קיו, היית יודע.

יפה שבישרת לי שניסו לחדור לחשבון שלי בלי להסביר מה קרה.

אבל הכי גדול – "חוקי האינטרנט החדשים". יאללה יאללה.

תודה שנתת לי יופי של נושא לפוסט בבלוג. לא יודע אם יעניין את וויינט, אבל מדי פעם אני כותב בערוץ המחשבים שם. נשיקות ולך תזדיין.

ההודעה הזו נמסרה על פי התקנות מהתחת, וחוקי האינטרנט החדשים נוסח משולב סאמממ אמק עליך יא גנב זהויות.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:44)‏ :

אני מציע לך ללכת לחפש קורבן אחר.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:45)‏ :

אנו ננקוט בדרכים שלנו לסדר ולישם פרויקט זה, אם נצטרך נערב גם את הפרוביידרים של הלקוחות.

כל טוב.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:45)‏ :

חחחחחחחח

ענק אתה, ענק

munis‎ (‏PM‎ ‏06:47)‏ :

בוא ונסיים את שיחתנו כאן.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:47)‏ :

הו כן, בהחלט.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:47)‏ :

אני אפרסם אותה, אבל, גם שלא ברשותך.

המשך ערב נעים

munis‎ (‏PM‎ ‏06:51)‏ :

אתה דוגל באי חוקיות, בכל מקרה ערב טוב לך.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:51)‏ :

חחחחחחחחחחח

אתה תותח אתה. אשמח לשמוע עוד תובנות מפיך, זה הולך להיות פוסט מצחיק מאוד. אתה באמת אוריה מוניס?

munis‎ (‏PM‎ ‏06:52)‏ :

אשמור על זכות השתיקה, בכל מקרה כמו שאמרתי כמה וכמה תגובות למעלה שיהיה לך ערב טוב.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:53)‏ :

זכות השתיקה היא מונח משפטי לחקירה, ויפה מצדך שאתה מתכונן.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:54)‏ :

אשאל אותך את אותו הדבר, האם אתה באמת שמשון גדי ?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:54)‏ :

קודם תתפשט, אחרי זה אדבר אתך.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:55)‏ :

לכן, מבחינתי נושא זה נסגר. כל טוב לך אם אתה שמשון גדי האמיתי.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:56)‏ :

וגם אם לא.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:56)‏ :

להת'.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:58)‏ :

תקרא שוב, לאט ובקול רם, את הסיסמה שנתתי לך.

אבא שלך מעשן חשיש ונסיך הטחינה פולש לחומוס

 

זה קורה פעם בכמה שבועות: אחד מחברי פונה אלי אונליין עם טרוניות בקשר למשהו שלא עובד לו בתפוז. בדרך כלל אני מבטיח שאעביר הלאה, ואפילו משתדל לעשות את זה. למרות שהדבר הנחמד ביותר בדירקטוריון של חברה הוא שזה מתעסק באסטרטגיה, לא בניהול השוטף שלה. מה שאפילו עוד יותר נחמד, ואותו למדתי כעורך נענע, מנהל זוטר בנטוויז'ן – ה"בורד" של החברה משפיע עליה הרבה יותר ממה שההנהלה יכולה לעשות (באותה תקופה החליט דירקטוריון דסק"ש שלא להשקיע עוד בנענע אלא לפזר את השקעות האינטרנט שלהם. 3 מיליון דולר הלכו על נטקינג והרדיו שלה. מישהו זוכר?).

כוותיק שעוד זוכר את הימים שבאינטרנט היו עידו אמין כבראנז'ה ואני כמזדנב, ברור שיש לי דעות לגבי ההתנהלות של לא מעט אתרי אינטרנט. לרווחת חברי הדירקטוריון, איני גורר את הישיבות שיאריכו בזמן – תפוז הוא, ולא מהיום, האתר הישראלי הגדול היחיד שאין לי תהייות לגבי האסטרטגיה שמובילה אותו (מסוג "על מה לעזאזל הם חשבו"). וטקטיקה, כאמור, אינה מתפקידי.

כל זאת כדי להסביר מדוע בכל פעם שתפוז אנשים מעלה או קונץ חדש לחלל האוויר, אני לומד על כך מכלי התקשורת הרלוונטיים. כך נתקלתי בתחרות הוידאו קליפים ללהקת בום-פם, שאורגנה על ידי גל רז, מנהל הווידאו החדש של תפוז (לשעבר עורך אקסיט ומנהל השיווק של אחד מערוצי הוט). אני אוהב את העבודה שעושים בפליקס, אתר וידאו שיותר קל לגולשים ישראלים דוברי עברית להשתמש בו (בהשוואה, כמובן, לקולגות העבריות), ומאוד שמחתי על החיבור לבום-פם,

בינינו, הסיבה לאזכור בבלוג הוא שזה תירוץ מעולה להביא לכאן את הקליפ שערך VJ נתן ברנד (שעוד בחוג לקולנוע עמדו על מידותיו התרומיות) למיקס המגניב שעשו רדיו טריפ ל"חשיש" של הלהקה.

(יש המשך)

 

 

נסיך הטחינה משתלט על החומוס!

"גלילי ואחיו, החברה המובילה בעולם בתחום אתרי הנישה העבריים על אוכל, השיקה לאחרונה את בלוג החומוס הראשון בעולם. סקר שהזמינה החברה, צופה כי עד 2020 יגיע שוק זה לשווי של 10 מיליארד גוגואים".

(הודעה לעיתונות שבאמת התקבלה במערכת).

חומוס הוא מאכל גברי. רגע, שניה לפני שזעקות "שוביניסט" יחרידו את הבלוג, הרשו לי לנסח מחדש: חומוס הוא מאכל טעים ומזין, הנפוץ במזרח התיכון בעיקר ואהוב על בני כל המינים והעמים השוכנים באזור. הדיבור המומחה על חומוס, לעומת זאת, אותה סוג של דביליות שיש שיכנוהה פוץ-חומוסיות, מאפיינת בעיקר גברים. אותן שיחות ארוכות וויכוחים לוהטים, שלא לדבר על העברת שמועות על חומוסיות נידחות ואקזוטיות.

לפני כמה שנים עבדתי עם שוקי גלילי בקום.מדיה, שהוציאה לאור את נט.מגזין וכמה נוספים. שוקי, האיש שהתוצאה הראשונה במילה "טחינה" בגוגל רשומה על שמו, הוא חומוסולוג כל כך מעמיק, שלהתווכח איתו בנושא זה תמיד עניין מענג – אבל מתסכל. מילא להתווכח עם ההולנדי למה החומוס של פינתי הוא מזון ירושלמים נחות – שוקי מביא לך נימוקים ומראי מקום של גדולי החומוסאים בעולם, שאין לך ברירה אלא להרכין ראשך בבושה נוכח ידענותו הרבה. בעיני ראיתי אותו מנגב מנה קטנה אצל בהדונס ברמת גן, מרחרח מעט את קצה הפיתה וקובע – וצודק! – שהטרואר של המנה מרמז על המורדות המזרחיים של פקיעין. את תחום הטחינה שוקי כבר ניכס לעצמו ברשת העברית, ואין לנו אלא להיכנע מול המיזם הקולינרי המרושת החדש שלו – בלוג החומוס העברי הראשון.

מי שאינם מחובבי החומוס, לא ימצאו עניין בלינק הבא. כל מי שמעריך את הקטניה המזרח-תיכונית המופלאה מוזמן ללחוץ עכשיו על הלינק ל"חומוס להמונים", בלוג החומוס העברי הראשון (שוקי, תשנה את הצבע של הכותרת). זה מקיף, זה יזכיר לכם ניגובים נשכחים וזו תהיה תחנת חיפוש מצויינת כשתחפשו רעיונות לחומוסיה חדשה.

בתמונות: אבו חסן ביפו, לטעמי המוביל All Around במזרח התיכון. זהו מדור פרסומי עבור גלילי ואחיו, שעתידים לשלם לבלוג לפי מפתח NPC, כלומר Niguv Per Click.

 

 

מעשה נפשע: חשיפת ערוות גלי צהל

כמו שאיימו, הממונים על תחנת השידור הצבאית שכחו את ההומור בש"ג, והגישו תלונה במשטרה נגד אותו אחד שהצליח לעבוד עליהם שסלי מרידור ויתר על כהונת השגריר בשל המהרישי.

להלן תגובת גלי צה"ל כפי שפורסמה ב-Ynet: "גלי צה"ל הינה כלי תקשורת ציבורי. עובדיה, לרבות רזי ברקאי, הינם עובדי ציבור ויש במעשה משום מרמה והכשלת עובד ציבור במילוי תפקידו. המעשה, מלבד היותו נפשע, גרם בעקיפין להכשלתם והטעייתם במזיד של מאות אלפי מאזינים".

מונדייה, איזה פוצים, לא?

גם "נפשע", גם "הכשלת עובד ציבור", וגם "הטעיה במזיד" של אלפי מאזינים. ומה עם רצח ארלוזורוב? הרי הנזק היחיד מהמתיחה הוא שגלצ יצאו קצת אהבלים (רזי ברקאי עצמו יוצא קצת אהבל פעם בשבוע לפחות באופן שוטף, לרוב עושה זאת בחן מסויים וטרם ראינו שזה הזיק לו) עם ביצה מרוחה על הראש. זו הרי הסיבה היחידה לתלונה, שאפשר בהחלט לראות את הטיפול המשטרתי בה כבזבוז מושלם של כספי ציבור.

למרבה הצער, המראה המבדח של הגנרליסמו של גלי צה"ל מזדעזע מהפשע נגד האנושות שבוצע (על אייטם קלוש שעל פניו נשמע חצי מתיחה) ביחידתו הולך להפסיק להיות מצחיק. בלי הומור, נאפדי כבוד במובן העממי-פרימיטיבי שלו, גל"צ נראית כמי שהיתה שמחה מאוד למשטרת מחשבות נוסח מזרח אירופה (מישהו חושב "הבדיחה" של קונדרה?). שמישהו יצחק עלינו? נפשע! מזיד! הכשלת עובד ציבור!

מפחיד.

רובנו נחיה בזנב הארוך: איך להרוויח כסף מבלוגים

 

המאמר שלהלן פורסם לפני כשבועיים במוסף ווב 2.0 של גלובס, שנערך על ידי גתית פנקס וקרן צוריאל-הררי. המוסף היה מעניין מאוד (ועבה!), ומאחר ולא מצאתי אותו על הרשת, אני מקווה שכותבים אחרים ממנו שיש להם בלוג (פויר, קרני, הכוונה אליכם) יאותו להעלות את הקטעים שלהם לרשת.

אז איך עושים כסף מבלוגים חוץ מלהקים את ישראבלוג ולמכור אותה לנענע? תקשיבו לחנן כהן בהמשך: זו לא באמת השאלה.

 

זה קרה ביוני השנה. לפתע החלו אלפי בלוגרים מרחבי העולם לעסוק במדיטציה טיבטית. זה, לפחות, היה הרושם על פי טכנוראטי, האתר העוקב אחר השיחות בבלוגספירה. המוטו של טכנוראטי הוא "מי אומר מה, ממש עכשיו" ומה שהבלוגרים אמרו ביוני היה בעיקר "אום". המונח הבודהיסטי המשמש כמנטרה למדיטציה הוא גם שמו הפרטי של אום מאליק (ממוצא הודי), עיתונאי טכנולוגיה מוביל ובלוגר שביוני קם ועשה אקזיט מהסוג שכתבי טכנולוגיה רגילים רק לכתוב עליו, לא לחוות בעצמם. קרן הון סיכון השקיעה סכום שמוערך בכמה מאות אלפי דולרים במאליק ובבלוג שלו, GigaOM, המוקדש לנושאי טכנולוגיה. מכיוון שכך הרשה לעצמו מאליק לומר שלום למגזין "ביזנס 2.0" ולהשקיע את כל זמנו בבלוג שלו.

בלוגים עוזרים ועזרו לפרנסתם של לא מעט בלוגרים עוד לפני הצעד של מאליק, אבל כנראה שהמעבר של עיתונאי מוביל לפרנסה ועבודה רק מהפעילות בבלוג הרעיד נימים כלל לא חבויים אצל הבלוגרים. כי, אתם מבינים, בלוגינג הוא לרוב נורא כיף, ולרוב קשה לנו להאמין שאפשר לשלב כיף ופרנסה ביחד. התגובות לצעד של מאליק הזכירו חלק מהפרשנויות הקיימות ל"אום", כמו האלוהות עצמה או "מה שמאפשר את החיים". הסיפור נחשף לאחר שאימייל של עורך ביזנס 2.0 דלף לבלוג העוסק ברכילות של עמק הסיליקון, ומאליק נאלץ לאשר את השמועה ואף להתייחס אליה בבלוגו. זה היה, כמו שאומרים, אייטם.

בארץ מגלים את הבלוגים רק לאחרונה, ואם נצא לשניה מהתקשורת העוסקת בטכנולוגיה נגלה שבעיני רוב הציבור והתקשורת, אם הם בכלל טורחים להיות מודעים למונח, בלוג הוא היומן האישי, הפרטי והמעוצב בוורוד של הבת הנודניקית של השכן, או המקום שבו נרשמו מילותיו האחרונות של חייל שנפל בקרב.

המעבר של עיתונאי מוביל לפרנסה ועבודה רק מהפעילות בבלוג הרעיד נימים כלל לא חבויים אצל הבלוגרים. כי בלוגינג הוא לרוב נורא כיף, וקשה לנו להאמין שאפשר לשלב כיף ופרנסה ביחד

התקשורת בארץ עוד לא יודעת איך לאכול את נושא הבלוגים. העיתונים כבר משתמשים בהם כמאגר זול במיוחד של כותבים (הסוג שפותח את רשימותיו ב"העורכת הטילה עלי משימה, ישבתי וחשבתי מה לעשות"), או כבאזוורד לקשט בו עוד איזו תוכנית ריאליטי. אין לנו כאן טכנוראטי, והמקומות היחידים בהם השיח בבלוגים משפיע על השיח מחוץ להם הוא בתחום האינטרנט – אולי בגלל שלרוב כתבי האינטרנט בישראל יש או היה בלוג. פרט להם, עושה רושם שבעיני מרבית העיתונאים השינויים העוברים על תעשיית המדיה, שהבלוגים הם רק אחד המסמנים שלהם, שינויים המיתרגמים כמעט תמיד להפחתה נוספת בשכרם ומעמדם, מהווים איום מוחשי. אפשר להתחלחל מהסכנות לעולם התקשורת, קרי לתזרים המזומנים של המו"לים. ואפשר גם לראות את ההזדמנויות.

 

סנוניות ראשונות

דן גילמור, עיתונאי ותיק שתפקידו האחרון בעיתונות המסורתית היה כבעל טור בסאן חוזה מרקורי ניוז, לקח את הנושא צעד אחד קדימה. יש לו בלוג בנושאי תקשורת ההמונים והטכנולוגיה, כמובן (כנראה שזה פשוט הקהל שמאמץ בקלות הרבה ביותר את השינויים העוברים במדיה, מה גם שהחדשות הבאמת חשובות בתחום מגיעות לרוב מהבלוגים – שלעולם לא יסתפקו בקופי & פייסט מההודעה לעיתונות), שבשלו פרש לפני שנתיים מעבודתו בעיתון. מאז הוא הוציא ספר בשם "אנו המדיה: עיתונות של העם ולמען העם", בו הטיף לשידוד ערכים מוחלט בנושא ההגדרה מהו עיתונאי מדווח, ומהו כלי תקשורת. בארה"ב הוא נחשב כאוונגליסט מוביל במה שנקרא כרגע, מחוסר שם מתאים יותר, כ-Citizen Journalism (מקבילה ישראלית נאה תוכל להיות "דה טוקבקיסט ניוז אייג'נסי"). בתחילת השנה פתח גילמור את המיזם Backfence, שמנסה לממש את הרעיונות היפים הללו ("עשה זאת בעצמך – עיתונות מקומית"). למותר לציין שהוא כבר מזמן לא מתפרנס מלכתוב לעיתונים מודפסים, וכמו שהוא אומר לגלובס, כרגע הוא לא כותב הרבה בכלל.

בלוגרים בפני עצמם, לא כחלק ממיזם תוכן כלשהו, יוכלו להתפרנס מכך?

"אם השאלה היא האם אנשים יכולים לעשות כסף מכתיבת בלוג, התשובה היא בבירור כן. השאלות שעוד נותר לנו לענות עליהן כוללות את השוק האולטימטיבי לסוג כזה של עבודה. האם בלוגרים שפועלים לבד יצליחו יותר מבלוגרים שיוצרים רשתות. עדיין מוקדם מכדי לדעת".

אום מאליק הוא הבלוגר הידוע ביותר שהפסיק את עבודתו הקודמת כדי לעבוד בבלוגינג במשרה מלאה, אבל הוא לא הראשון ולא האחרון, עושה רושם, שעשה את הצעד. טום פורמסקי מהפיננשל טיימס עשה זאת עוד ב-2004, ופתח את siliconvalleywatcher.com. בשיחה עם גלובס לא נראה שהוא מתחרט לרגע:

"כשעבדתי בפיננשל טיימס ראיתי את הכתובת על הקיר, את העובדה שענף המדיה כולו נמצא בבעיה בשל השינוי במודלים העסקיים שהוא פועל לפיהם. בפשטות, הדולרים של המפרסמים זזו יותר ויותר מהר לכיוון האונליין. ידעתי שאוכל להפיק אינץ' של "טור של טום פומרסקי" בעלות נמוכה יותר משזה עלה לפיננשל טיימס… ובאותה איכות. למרות שלא היה לי שום מודל עסקי בהתחלה, ידעתי שהמצב ישתפר וילך בשבילי ויורע וילך למעביד שלי, שהמשיך להאמין ולטעון שכספי הפרסום (בעיתונות המודפסת) יחזרו לרמות הגבוהות שהיו פעם".

האם הרגלי הבלוגינג והסגנון שלך השתנו לאחר ההחלטה שלך לעבור לעבוד רק עבור הבלוג, או שמא זה היה בדיוק הפוך – הבלוג לכאורה "דרש" את זה?

"מה שהבנתי זה שלפורמט הבלוג בעצם אין שום פורמט. יכולתי לכתוב בדרכים רבות ושונות. חלק מהחומר נראה בדיוק כמו המאמרים שלי עבור הפיננשל טיימס, בזמן שפוסטים (רשומות בלוג) אחרים יכלו להיות אישיים הרבה יותר, עם אירוניה ו"לשון בלחי". כמו כן מצאתי שאני יכול לכתוב רק חצי מהסיפור, או לשאול שאלות בתוך הטקסט ועוד דברים שסיפקו לי מגוון גדול יותר של דרכים להביע את הרעיונות שלי – הן כשהבאתי סיפורים חדשותיים והן כשראיינתי בכירים בתעשייה. עכשיו זה הרבה יותר יצירתי, ואני יכול לדווח על טרנדים במהירות רבה יותר מאחר ואני לא צריך לשכנע עורכים בניו יורק או לונדון שיש טרנד חדש, ושהוא קורה עכשיו".

יש לך איזו שהן מסקנות ביניים?

"זו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי  בקריירה שלי כעיתונאי, למרות שהשנתיים האחרונות היו מאתגרות מאוד. אבל אני לא מתחרט ושמח מאוד שבדיוק כך זה קרה. בזמנים כמו אלה, של שינויים, יש הרבה הזדמנויות עסקיות".

נעזוב לרגע את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בה התשובה היא "בבירור כן", כדי לחזור לשניה לארץ המגבלות הבלתי אפשריות. חנן כהן (hanan.notes.co.il), בלוגר פעיל מאוד בסצנה העברית, פרסם את הפוסט "לעשות כסף מבלוגים", שראוי לצטט ממנו מעט:

דן גילמור: "אם השאלה היא האם אנשים יכולים לעשות כסף מכתיבת בלוג, התשובה היא בבירור כן. השאלות שעוד נותר לנו לענות עליהן כוללות את השוק האולטימטיבי לסוג כזה של עבודה. מוקדם מכדי לדעת"

"כל הזמן שואלים "איך אני ארוויח כסף מהבלוג שלי? מה המודל העסקי? האם לשים פרסומות? כמה כבר ייכנסו?". אלה לא השאלות הנכונות. השאלה הנכונה היא "ממה אני רוצה להרוויח כסף ואיך בלוג יעזור לי בכך?". המודל העסקי הוא צבירת מוניטין. צבירת קוראים. צבירת התייחסות. חשיפה. בלי לבקש רשות מאף אחד. צבירת מוניטין באינטרנט היא כמו השקעה בלימודים פורמאליים. משקיעים זמן וכסף כדי לקבל נייר שגורם לכך שכשאת פונה לאנשים מסוימים הם יתייחסו אלייך ברצינות. אף אחת לא שואלת "איך אני ארוויח כסף מהלימודים שלי?" שואלים "איך אני ארוויח כסף בגלל הלימודים שלי?".

ובאמת, לא מעט בלוגרים – כולל בישראל – זוכים ביתרון יחסי על אחרים בזכות המוניטין שצברו מהבלוג. ולו רק בגלל העובדה שבשל המבנה הבסיסי של בלוגים – אתרים שמתעדכנים תדירות ונוהגים לקשר זה לזה לעתים מזומנות – תוצאות חיפוש מבלוגים מגיעות למעלה למעלה בגוגל. לפני כחודשיים, בועידת התקשורת של גלובס, הודיע מנכ"ל תפוז אנשים גיא אליאב (גילוי נאות: אני חבר בדירקטוריון תפוז אנשים) כי הפורטל יתחיל לחלוק בהכנסות הפרסום שיניבו בלוגים פופולריים עם הבלוגרים. בתגובה פרסם העיתונאי והבלוגר רן רימון בגלובס מאמר קינה על אבדן התמימות של הבלוגיה.

עושה רושם שאם למישהו היה נדמה שהבלוגספירה היא מקום שבו סנאים מצייצים וציפורים מחייכות מעל ערימת אגוזים כמו בסרט של וולט דיסני, לפחות מבחינת האינטרסים הכלכליים שבה, הטרנדים החדשים גורסים אחרת. עוד מוקדם לדעת האם וכמה כסף יעשו אותם בלוגרים שינסו להתפרנס מבלוגם, אבל אפשר להניח שלפחות בשלב זה כדאי להם להתמיד בעבודתם הקבועה. מה שנראה קל – יחסית – לעשות בחו"ל, קשה יותר במדינה קטנה, מוקפת אויבים ועם מעט מדי קהל פוטנציאלי. 

אורי ברוכין הוא יועץ שיווק ואינטרנט החי ופועל בלונדון, וממקימי פרויקטים חלוציים ומובילים באינטרנט הישראלי כמו רשימת הדיוור "קונספציה" ואתר "רשימות". את הבלוג שלו תמצאו ב- marketingbabylon.co.il.

יש מצב שמישהו בארץ, בעברית, יוכל ממש להתפרנס מבלוגינג?

"קודם כל חשוב לעשות את האבחנה בין פרנסה ישירה מהבלוג ופרנסה עקיפה. בפרנסה הישירה יש את אלה שיש להם בלוגים ממוקדים ומרוויחים מפרסום, ואת אלה שכותבים על איך להתפרנס מבלוגים. אצל האחרונים יש כמה כוכבים שמתפרנסים יפה. עוד סוג זה אלה שארגונים כמו gawker media ששכרו אותם לכתוב, אבל אז ראוי לשאול מה באמת ההבדל בינם ובין עיתונאים. בעיני היחידים שאפשר להגיד עליהם שבאמת הם מתפרנסים מבלוג שלהם באופן ישיר זה אלה שכותבים נגיד בלוג על מצלמות דיגיטליות שהמודעות של רשת הפרסום של גוגל מפרנסות אותם. רובם לא משחררים מספרים, אבל גם חלק מאלה בעצם מתפרנסים מזה רק חלקית. וזה בעצם חושף את האמת, שבעבור רב האנשים שהבלוג תרם להצלחה שלהם, הוא אמצעי לקידום הרעיונות שלהם ויצירת קשרים חדשים, ולא אמצעי פרנסה ישיר".

כלומר, שרוב הבלוגרים ישכחו מפרנסה מלאה מהבלוג?

"כן – יהיו מעט מאוד בלוגרים רבי מכר בעתיד, ורובנו נחיה בזנב הארוך. מה ידאג לתנועה בתוך הזנב? צריך להיות ממש אוטופיסט כדי לחשוב שרק איכות הרעיונות היא זאת שתבטיח את החשיפה שלהם, יש המון רעיונות טובים בעולם שלא מקבלים את הרייטינג שמגיע להם, והמון פוסטים גימיקיים לחלוטין שהופכים להיות ויראליים וידועים".

ומה לגבי ישראל?

"בישראל הדינמיקה קצת אחרת בגלל הגודל. תחושת הבטן שלי היא שאצלנו, בגלל היעדר מסה קריטית מצד אחד וריכוזיות תקשורתית מצד שני, הלב של ה-conversational middle נעלם. אצלנו, אם יש לך מעט קוראים, אז יש לך ממש מעט קוראים ספורים. ואם יש לך הרבה, אז אתה למעלה עם הבסטסלרים של הבלוגוספירה".

שוב דופקים אותנו כי אנחנו ישראליים? אנטישמים כולם. כמה כוכבים שיתפסו נישה מוקדמת יוכלו קצת להתפרנס מזה, אבל בעתיד הקרוב והנראה לעין בלוגרים יוכלו להמשיך ליהנות מהבלוגינג עצמו, ואולי לטפח (או להרוס) את המוניטין שלהם, אבל לקנות לחם וחלב במכולת, גם אם הם עיתונאים מקצועיים – זה לא.

טום פורמסקי: "כשעבדתי בפיננשל טיימס ראיתי את הכתובת על הקיר, שהדולרים של המפרסמים זזו יותר ויותר לאונליין. ידעתי שאוכל להפיק אינץ' של "טור של טום פורמסקי" בעלות נמוכה יותר משזה עלה לפיננשל טיימס… ובאותה איכות. זו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי  בקריירה שלי כעיתונאי"

ואם הם עיתונאים מקצועיים בישראל, בכלל לא בטוח שהם מודעים לאפשרויות שמלהיטות כמעט כל עיתונאי בעולם המערבי. קל לראות את זה בתגובות הבראנז'ה בבלוג המדובר מאוד של וולווט אנדרגראונד. דבורית שרגל פתחה במקור את בלוג התקשורת שלה בזהות מוסתרת בינואר השנה בישראבלוג. השנה היתה, כאמור, 2006, אבל מתגובות העיתונאים בבלוג אפשר היה לחשוב שהרעיון של דיון פתוח, ולעתים בעילום שם, על נושאים הנוגעים לכל אחד מאיתנו – כמו גם האפשרות להפיץ לכלוכים בבראנז'ה ולשתות זה לזה את הדם בקשית – הוא עניין חדש שהתחיל ממש עכשיו.

טוב, נו, בפלשתינה אין טכנוראטי, ומאהוד אולמרט ועד רני רהב, יש המון אנשים, שהרעיון שיש עוד משהו באינטרנט חוץ מלקרוא ynet ולקבל בדואר בדיחות גסות נראה כנראה כמדע בדיוני.

גם לוולווט היה אקזיט. עוד לפני שנחשפה בשמה האמיתי סיפרה שרגל לקוראיה כי זכתה לקבל בעקבות הבלוג כמה הצעות רציניות, וכמו מאליק לפניה נחשפו תוכניותיה בטרם עת כשהבלוגיה של TheMarker הועלתה לאוויר בזמן הפיתוח בלי שאף אחד זכר שלבלוגרים יש נטיה לבדוק מאיפה גולשים אליהם (גילוי נאות: אני ידיד של שרגל ולא ידעתי בטרם עת על זהותה. כשסיפרה על ההצעות הרציניות שקיבלה הייתי מאוד סקפטי לגבי רצינות המציעים – וגם היום, כששמם ידוע, יש לי כמה ספקות. כמו אבל זה נושא אחר שראוי לפירוט בנפרד. בעתיד. בבלוג, כמובן). 

איך זה להיות הבלוגרית הראשונה בארץ שמתפרנסת מזה?

"לא רק מזה. ההסדר שלי עם TheMarker הוא לא רק הבלוגינג, אבל זה יהיה חלק מההסדר" (ההסדר של שרגל כולל גם טור שבועי במגזין המודפס. וכאן אולי המקום לציין שהעיתונאית שרית פרקול כותבת בתפוז בתשלום בלוג על בלוגים).

כשהבלוג שלך התחיל להצליח בבראנז'ה ולקבל אזכורים, השתעשעת באפשרות שתתפרנסי ממנו?

"ראה, הכל נגזרות של הבלוג, כך שאני מרגישה שאני בדרך הנכונה. הרי זה משהו שלא חלמתי עליו לפני שבעה חודשים, כשכלל לא ידעתי מה אני עושה. לא התחלתי לחשוב על האופציה הזו לפני ההצעה הראשונה. זה נראה יותר כמו חלום שקרם עור וגידים. מבחינתי זו פנטזיה חדשה שפתאום התגשמה. הייתי אומרת כמעט נס".

מה את ממליצה לבלוגרים שרוצים להצליח?

"להתמקד בנישה, להשקיע את נשמתם, לאהוב את מה שהם עושים, ולהתמיד, כאילו מישהו עמד להם עם שוט הדד ליין על הראש, תוך שהם מבינים שעליהם להיות בוסים של עצמם. להיות עקביים, חרוצים וממושמעים, בדיוק מה שמצופה מכל עובד. אה, וגם מקוריים מוכשרים. ולדעת לכתוב. או לפחות לצלם, או לאייר, משהו. איזשהו כישור ייחודי".

כן, עושה רושם שבניגוד לעבודה עיתונאית, שלא מחייבת אותך להיות בהכרח כוכב מוביל (אם כי תנאי התעסוקה של "טאלנטים" גבוהים לאין שיעור ממה שמרוויחה יתר המערכת שהם עובדים בה), כדי להצליח ולהתפרנס כבלוגר אתה גם צריך להיות זריז – וגם צריך לעבוד. לפחות כמו מה שעיתונאי משקיע בעבודתו השוטפת. ראוי לסיים במשפט שכתב גיא קוואסקי, היזם וגורו השיווק הידוע מעמק הסיליקון, שבחודשים האחרונים מתחזק בלוג מאוד פופולארי (blog.guykawasaki.com):

An Expert who blogs is more interesting then a bloger who experts.

ובעברית: תהיו מומחים, ואז תבלגו על זה.
——–

גדי שמשון הוא יועץ בנושא אינטרנט ומדיה מקוונת, ודירקטור בחברת תפוז אנשים. שמשון, ששימש כעורך הראשון של הפורטלים וואלה ונענע, מתחזק באופן מאוד לא סדיר שני בלוגים, פרטי ("ערס פואטי": gadi.notes.co.il) ומקצועי ("מוניטור 2.0": gadis.gblogs.co.il). הוא לא מתפרנס מאף אחד מהבלוגים שלו – אבל עד כמה שהבנתו מגעת, רק בזכותם גלובס הזמינו ממנו את הכתבה הזו.

תודה, הסתדר עם העוזרת

בחודש שעבר פרסמתי דאחקת-נודניק על וואלה. מוואלה נמסר לי כי התרגום נעשה בדיוק מהידיעה של רויטרס שבפיד (she travelled to Baikonur in the Kazakh steppe to undergo two weeks of weightlessness training), ולצערם הם לא יכלו לאמת כי כתב החלל שלהם בדיוק היה במאדים.

על יום הבלוגים וכל הטקס בישבן

ברשימת הפוסטים שאני באמת צריך לעשות, ליד הביקורת על היין שאנשי בקבוק שלחו, פוסט די ארוך על הרומן שפיתחתי עם מוסיקת הראי בעקבות יותר מדי סדרות נחותות בטלוויזיה ואמירות נוקבות בשוטף על המצב ועל האינטרנט, נמצא, ממש בראש ה-To do list, הפוסט של הבלוגרול [1].

כן, באף אחד משני הבלוגים שאני מקפיד לא לעדכן באופן קבוע אין בלוגרול. יש לזה כמה סיבות אידיאולוגיות יפות מאוד, ובראשן העובדה שזה ניג'וס, ושתמיד יש משהו מעניין יותר לעשות מול המחשב. אבל יש כוונה, כאמור, ויש קורא רסס [2] ויש את וובסטר שלא מפסיק לטפטף, ומדי פעם מגיע איזה לינק מעניין מחוץ למערבולת הגדולה, וחלק מהבלוגים הללו נשארים בסבב. יש כאלו שאני עוקב אחריהם ברמה המיידית, ואחרים שאני מחכה לזמן פנוי בסוף השבוע או החודש, ואז לוקח את הזמן במתינות ועושה על כל הפוסטים שהצטברו בהם אנבולדינג [מה זה?] במכה אחת.

ויש, כאמור, כוונה כללית ליצור ממש בלוגרול, ואפילו לכתוב עליו, כך שגם אצ'פר בלוגים שאני מעריך וגם, סוף סוף, אביא לכאן פוסט שיהיה גם מעניין וגם שימושי. רק שמאוד קשה. אתם יודעים, כל העניין הזה של כל הטקס בישבן. על מי להמליץ? מי יעלב אם לא יאוזכר, ורצוי שלא להעליב אותו? מי יושב ליד משפחת ברקוביץ' בשולחן של הקרובים מהצפון? בקיצור, מלא בעיות.

שלא לדבר על הסיווגים האפשריים. מה עושים עם חברים? האם שמים אותם ברשימה כזו, ומסתכנים בכך שהם יחשבו (כלומר, יגלו) שאתם (כלומר, אני) יותר מחזיקים מהם כחברים מאשר ככותבים? [3]. ומה עם הבלוגים שאני קורא כי פשוט, כמו לא מעט ישראלים, אני אוהב להתעצבן מהם?

בסקיצה לפוסט ההוא יש הצעה לרשימה אלטרנטיבית של סיווגים, לשימוש הציבור: בלוגים שמקשרים אליהם בגלל סחר-מכר ישיר של לינקוקים הדדיים, בלוגים של אנשים שהבלוגר עשה כבר, בלוגים של כאלה שהוא זומם לעשות, בלוגים שבחיים הוא לא ייתן שיתפסו אותו קורא בהם, הבלוגים שהבלוגר היה שמח לכתוב בעצמו, בלוגים שבחיים הוא לא יקרא אבל מתפקדים בבלוגרול כמו "יוליסס" על המדף, ועוד (הרשימה עוד ממשיכה, אבל נשמור אותה לפוסט).

ועדיין, כל הטקס הזה בישבן.

רשימת הבלוגים שאנו אמורים להכין לכבוד Blog Day, הרעיון החמוד של ניר אופיר שחוגג כבר שנה שניה ואפילו הספיק לזכות בצנזורה מטעם הממשלה הסינית, אחד מאותות הכבוד הגבוהים של הבלוגספירה העולמית, אינה דורשת לכאורה את כל השקלא וטריא שדורש הבלוגרול. הרשו לי לנחש שיהיו מעט המלצות על בלוגים מוכרים וממש פופולאריים כמו של ברכה גולשת, או הגלוב של יובל דרור, או כל בלוג שאי אפשר להתקשט בו בהילת המיוחדות והחדשנות של מי שמביא בלוג של פנצ'ער מכער מחוף השנהב (למרות שלמי, באמת למי, יהיה כוח לקרוא את כל הבלוגים הנידחים והרחוקים ההם? ועוד באופן קבוע?). אל תגידו שהטקסיות לא מכה גם כאן [4].

רגע, שיט, הייתי צריך להזהיר את הבלוגרים שאני ממליץ עליהם לפני יומיים.

ועוד שיט, למרות שפחות קשור כי הבלוג הזה מוכר מדי מכדי להיות בתקן ההמלצות של הבלוגדיי: גיאחה סגר את עונג שבת (אם הבנתי את הפוסט האחרון) [5].

הנה משהו שיפה בבלוגים: אפשר לסגור את הבלוג כי רוצים, ואפשר ממש באמצע הפוסט לסגור את הנושא פשוט כי החלטתי לסגור, ולעבור הלאה.להלן השורט-ליסט שלי לבלוג דיי 2006 (טוב, בעצם זו הרשימה הסופית):

 

מייאש כמו וולבק

[בלוגבאסטר – הרחבת תחום המאבק]. הסירו כל תקווה, הנכנסים פנימה. הבלוגר, ספוטניק, הוא צעיר יחסית, כנראה עובד בתחום התקשורת או הפרסום, כנראה יש לו המון להציע והיו לו המון תוכניות. אבל הוא חולה במחלה כרונית חשוכת מרפא שתוקפת את המעיים שלו (הוא מבקש בבלוג לא לציין את שם המחלה, שלא יגיעו אליו מי שיגגלו עליה). הכל טוב, חוץ מהגוף שלו שלא טוב. ואין מה לעשות, רק ללמוד לחיות עם כל החרא הבלתי נגמר הזה. הוא לא מתלהם ולא מתבכיין, אלא בצורה כמעט יבשה ובהחלט סיזיפית הוא מקפיד לעדכן מה קורה איתו מיום ליום. ספוטניק לא מפחד לשים את האצבע על מה שמפחיד ומה שאי אפשר לפתור בעצות בטוקבקים או בפלאי הרפואה המודרנית: שהגוף שלך מניאק. אין לי הסבר ברור למה, אבל פוסט חדש שלו גורם לי לא רק לעשות pause על פמילי גיא, אלא אפילו להפסיק לעבוד [6].

 

חברים, עלק

[החברים של ג'ורג']. את הכתיבה של יוסי גורביץ, הכותב המרכזי של הבלוג הדעתני הזה, אני זוכר עוד מימי פורום הפוליטיקה של רשת ה-BBSים "אולטינט". לא תמיד אני מסכים איתו – היי, גם הוא לא מסכים עם עצמו לעתים קרובות – אבל לרוב, וזה כבר 15 שנה כמעט, אני אקרא מה שיש לו להגיד. מיטיבי לכת מוזמנים לזרוק לגורביץ איזו פרובוקציה כמו ההנחה שלא הכל שלילי ואפל ביהדות, לקחת חצי צעד אחורה וליהנות מהזיקוקים. ובשום אופן אל תפספסו את המניפסט.

 

בן כמה אתה?

[נומרח QAF]. מה הכי כיף באינטרנט? שזה נורא כיף, להבדיל מבידור. בידור הוא מה שהטלוויזיה המסחרית ורוב חרושת התקשורת מייצרת עבורנו. כיף זה מה שאנחנו עושים לבד. בפרסומות של הצעירים המדליקים והשובבים כולם כוסונים שחבל על הזמן. מצד שני, הדאחקות של הווירדוס באתרי שיתוף הסרטים הם, לעתים קרובות מדי, בדיוק ההיפך. והנה דאחקה של כמה גיקים (אני משוכנע שמדובר בחלק נכבד מהחשודים הרגילים) על הבלוג החמוד של חרמון (מישהו באמת חייב להישאר שומר על בלוגי החברה של כל התאגידים שכותבים עליהם), שלפעמים אפילו מקבל מדודי גולדמן בידיעות את הקרדיט של רויטרס, ושעדיין משוכנע שגוגל באמת מפתחת פרויקט של "גוגל ביאליק". אם זה מצחיק אתכם – אין לכם חיים.

 

תבחר מספר

[דיסוננס קוגניטיבי]. קוראים לו דני, האקר ומומחה אבטחת מידע לשעבר וסטודנט למתמטיקה ולפסיכולוגיה כיום. בבלוג שלו, עם ה-URL המגניב "טי.אן.טי. למוח" הוא עוסק ב"מתמטיקה ובפסיכולוגיה של חיי היום יום", ואם חשבתם שפריקונומיקס היה קצת מחופף מדי, ובעיקר אם בא לכם ללמוד מדי פעם משהו חדש ומעניין או סתם לעמל את התאים האפורים – הבלוג הזה מצויין. לא את הכל אפשר לכמת במספרים – אבל תתפלאו כמה דברים דווקא כן אפשר.

 

יש ערומות

[Kotex Girl]. זה הבלוג החדש החמוד ביותר שמצאתי, בחיפוש המביך שעשיתי עכשיו כדי למצוא משהו שיהיה חדש גם לי. את הבלוג הזה, של יערה, מצאתי בבלוג החולצות של זיו פוגטש [7]. יש פורנו מצוייר בנאיביות (ביטמאפ, כנראה ציור פשוט בתוכנת הציור של חלונות. כמו התערוכה ההיא של צ'יקי, אבל עם זיונים) מצחיק ואפילו נוגע ללב, בדרכו (הייתי כותב מכמיר אבל דבורית מרביצה), ויש טי שירטס שלא מוסבר איך אפשר להתארגן עליהם, אבל עושה רושם שכדאי.

 

ארסבלוגיקה

ערס פואטי  בתאריך 8/31/2006 6:31:06 AM

יאללה יאללה

נו, בדיוק מה שציפינו לו מהבלוג הזה. כמה כאלה בטוחים, דאחקה אחת בשקל ועוד משהו עם ערומות בשביל זה לחצתי על הלינק,תגיד לי?

 

[1] למי שלא מכיר – הכוונה לרשימת הבלוגים שמפורסמת לרוב בטור הצדדי ושהפוליטיקות המנווטות אותה היו ראויות למחקר, לו רק היה בהן משהו חדש על האופי האנושי. או עניין לציבור.

[2] מה זה קורא רסס? חפשו בגוגל, נו.

[3] בעיה תיאורטית.

[4] אם כבר התכנסנו, אשמח אם מישהו יסביר לאלי אשד שמה שיפה בבלוג זה שהוא אישי, ושאם הטלפון שלו נמצא אצל התחקירנית של ערוץ 10 זה לא אומר שהוא "דובר ונציג לקהילת הבלוגרים הישראלית", הוא רק ייתן את הזווית שלו, כמו שבלוגר טוב אמור לעשות (שלא לדבר שלפי הסטטיסטיקות, לא אשד ולא רוב הבלוגים שהזכרתי מהווים איזה שהוא מדגם מייצג).

[5] רק דיברתי על בלוגים שכולם מכירים.

[6] טוב, באמת לא חוכמה. גם ספאם פתאומי שעבר את המסננים גורם לי להפסיק לעבוד. גם לקרוא חדשות ב-ynet. נו, אתם בטח מכירים. הבעיה היא שמאז שנהייתי הבוס של עצצמי, עוד לא מצאתי את השיטה להטיל משמעת על העובד.

[7] בלוג חולצות הטריקו.