ארכיון קטגוריה: האינטרנט הזה, זה ילך?

קופולה צדק: אין פס קול אחר למסוקים

אהוד קינן אמר השבוע באחת מרשימות הגיקים, ש"אם היינו מכירים את גדי רק לפי הפליקר, היינו חושבים שהוא חי כמו טראמפ, מינוס הפאה: שייט ביאכטה עם טנברינק. טיול במסוק עם קלינגר. פוקר בבתי מלון באילת". נחסוך מכם את הדאחקות הירודות שהגיעו לאחר העלאת הנושא, רק אציין שהדיון הסתיים כשהסברתי להם שמילא לעשות חיים בהליקופטר ולהעלות תמונות של זה לפליקר – הרי הפליקר הוא הגרסה של מינסטריון האמת של צפון קוריאה לחיים של כל אחד – אבל שהנסיעה הזו שלי היתה נסיעת עבודה.

לא צריך להתלהב, לא עם כל לקוח (ואף פעם אין מספיק) יש צ'ופרים כאלה, אבל לפעמים זה קורה. נסעתי עם יהונתן קלינגר, גם חבר וגם לקוח, עם עוד כמה אנשים חשובים לבקר בחוות "מעיין הנעורים" של משפחתו, שנמצאת אי שם בנגב. זו היתה הפעם הראשונה שלי במסוק, והחוויה היתה מעט מפחידה אבל, אוף, כמה מגניב. אני רוצה אחד. יש לכם גם בירוק?

http://albums.tapuz.co.il/albums/flixPlayerBNew.swf?smoothStatus=true&file=http://albums.tapuz.co.il/flix/buffer/completedFlashFiles/flx595286_20068302147383360.flv

במידה ונתקלתם בבעיות חיבור, יש את הוידאו גם ב-YouTube

סרטון הוידאו הזה (כמו שאומרת הכותרת, כנראה שאין אפשרות לראות מסוק בלי לחשוב על "רכיבת הוואלקיריות" של ואגנר) נעשה, כמקובל בבלוג, בתנאים הכי מיחפים שאפשר: מצלמת סטילס מעפנה, עריכה בתוכנת העריכה הסטנדרטית של חלונות. מדגדג לי באצבעות להשקיע במצלמה יותר טובה ובתוכנת עריכה נורמלית, אבל בינתיים אני מתאפק. אי אפשר להתפזר יותר מדי.

מה שכן, כשחזרתי הביתה ניסיתי לשחזר את הטיסה (תראו בתמונה, אפילו אותו מספר סידורי – בראבו ג'ולייט יאנקי – של המסוק). אחרי פעמיים שהתנגשתי ברידינג הצלחתי להמריא משדה דוב (טוב, תוכנה של מיקרוסופט), ואת צילום המסך הזה שילבתי גם בסרטון. למותר לציין שלא הצלחתי לסיים את הטיסה הוירטואלית בחתיכה אחת, לא? טייסי הליקופטרים טוענים שזו ההטסה הכי קשה, והם כנראה צודקים (אפרופו טייסים וסימולטורים, ראיתי את הנחשים על המטוס. ליומית בקיץ, אחרי בירה – מצויין).

מי נתן לך רישיון, מי

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים.

שמואלוף מחק לי טוקבק

נכנסתי לאייטם של מתי שמואלוף, עורך, משורר, פובליציסט ופעיל חברתי (אבל השתלבותו ברשת כמוה ככל תאגיד תקשורת מיושן, שלא לומר ממסדי, כאשר הוא משדר וההמונים צריכים לספוג בדומיה), דרך וובסטר, ובמפתיע אפשרות התגובה היתה פתוחה. אז השארתי אחת. אז הוא סגר את התגובות ומחק. זכותו, כמובן. אבל אם מישהו רוצה להגיב למאמר הזה של שמואלוף על גדי טאוב, הוא מוזמן לעשות זאת כאן. אנא אך ורק בלשון נקיה (כלומר, אל תקחו דוגמא מהטוקבק שלי, בהכרח).

ערס פואטי  בתאריך 8/24/2006 1:14:48 PM

תגיד, התכוונת להשאיר תגובות?

יש לך כאן הגדרות לא מנומקות ("גדי טאוב הוא נציג הבועה התל אביבית" "ההרוגים לא מפריעים לו"), כמה ווישפול ת'ינקינג ("הפגנות שסחפו אלפי אנשים") ובעיקר לומר שוב את שלל הסיסמאות שלך – ולא הרבה יותר מזה. כולם שוגים, זו עובדה פסקנית, וגם טאוב שוגה, עוד פסקנות, ורק השמאל בטעם שמואלוף לא, פסקנות נחרצת במיוחד.
יש לי דבר אחד לומר על הפוסט שלך, והוא מספיק חשוב שאומר אותו פעמיים: יאללה יאללה.

ומה בדיוק הבעיה שלך עם ההגדרה "פאשיזם איסלאמי"? והאם הדרישה שלך לקבוע מי זכאי להתקרא שמאלני ומי צריך להחזיר את המפתחות לא נוגעת בפאשיזם מסוג, אהם אחר?(מופרך, בטח מופרך). אני משוכנע שיכולת למצוא פיסקה אחת אצל טאוב ולנתח, אבל למה לנתח כשאפשר להצהיר על מבט מנתח ומעמיק ולהכניס <דמגוגיה פוסט מודרנית>, ואז להתבשם, שוב, בכמה שאתה מתקדם. אם היית מוריד את ההתבשמות העצמית הזו – לא של השמאל, אלא של שמואלוף המשורר המבקר ומנהיג אלפי (350 איש גג, ראיתי מהצד) המפגינים נגד המלחמה, אולי גם היה מעניין לקרוא אותך.

 

עדכון: עכשיו ראיתי את הפוסט שבו מפנה שמואלוף למאמר הזה ולאחרים, ושם הוא מציין, עם סמיילי קורץ אפילו, שאפשר להשאיר תגובות. בבלוג מסתבר שאי אפשר, אבל באתר של הגדה השמאלית אפשר, ויש שם כבר כמה וכמה.

וואלה, עצרו את הרמב"ם

ידיעה של אדר שלו בנענע מספרת על מעצרו של אחד, בלש פרטי בשם סטיבן רמבם, ממש לפני שעמד להרצות בכנס האקרים בניו יורק. רמב"ם גילה תוך פחות מחמש שעות שלל פרטים על מתנדב שמסר לו שם וכתובת מייל בלבד (חכם על מתנדבים, נראה אותו מול הלמו). השם בהחלט צלצל לי מוכר, ולא רק בגלל המבזקים הקשים מבית החולים החיפאי. אכן כן: מדובר במודל לדמות המקסימה של הבלש היהודי רמבם, עוזרו של קינקי פרידמן האחד והיחיד (מישהו יודע אם הוא באמת נבחר למושל טקסס?) בספרי הבלשים של הלה.

אני צופה מעט מאוד קוראים לפוסט הזה, לכן נסיים בזאת את דיוננו.

המיליצייה העברית הלוחמת

כמה טוב שיש אינטרנט: אפשר לא רק לדבר עם האויב, אלא ממש להילחם בו! ולא רק בתגובות ובבלוגים, אלא במשאלים אינטרנטיים! כמו כוכב נולד! עצוב לראות את משרד החוץ משחק בחסמב"ה

הידיעה הבאה ב-Ynet, פרי עטם של כתבי ידיעות אחרונות (ומשום כך ראויים לתואר "מתלהבים" ככל שהדברים נוגעים לאינטרנט), מספרת בשבחם של הישראלים הנאבקים על דעת הקהל בפורומים ובבלוגים ובכל מקום שמטקבק ישראלי יכול להשאיר בו חותם. אני בעד, ומיטב חברי עוסקים בהסברה מקוונת בשעות הפנאי (אם כי צריך לחשוב על הבעייתיות שבשיגור מטקבקי וויינט למקומות שאנחנו רוצים שבהם יחשבו עלינו טובות). הבעיה מתחילה כשעושים מזה חסמב"ה עם סלבס, ומתחילים לשחק בקקי של משאלי האינטרנט השונים. למשל:

"משרד החוץ כל כך מגויס לעניין, שבתחילת השבוע אף הורה מנכ"ל המשרד, אהרון אברמוביץ‭,'‬ על הקפאת קורס הצוערים לטובת מטלה חשובה שהוטלה על משתתפי הקורס: מיפוי מאות אתרי אינטרנט בולטים בכל מדינות העולם, אליהם יופנו המתנדבים על מנת להוסיף בהם תגובות אוהדות לישראל. אתמול קיים משרד החוץ מפגש של טוקבקיסטים מתנדבים, שם ידריכו אותם כיצד לשפר את מעמדה של ישראל באתרי האינטרנט ברחבי העולם. במפגש ההדרכה צפויים להשתתף גם איתן שוורץ ומלודי סוחרביץ‭,'‬ שזכו בשתי העונות הראשונות של תוכנית הריאליטי "השגריר‭.…"

"כמו שצה"ל נמצא בשטח, כך אנחנו נמצאים באינטרנט‭,"‬ אמרו שם אתמול. אפילו הטרמינולוגיה שבה משתמשים מזכירה את שדה הקרב. כך, בעוד שבצבא קיבלו רק מספר גדודי מילואים צו ‭,8‬ משרד החוץ הלך צעד אחד קדימה והכריז על גיוס כללי של אלפי מתנדבים בארץ ובעולם. המשימה: להציף את אתרי האינטרנט הבולטים בעולם בטוקבקים ובמאמרים פרו-ישראליים ולהשתתף בסקרים שונים המתייחסים לפעולה בלבנון, ולהצביע בהם בעד ישראל".

שיואו, ואם נעצור את קורס הצוערים ונצביע בעד ישראל בשאלונים בעולם יחשבו עלינו טובות? הקטע הבא פורסם לפני חמש וחצי שנים, אחרי נפילתו של טננבאום בשבי החיזבאללה – וקיומו של סקר הגולשים האינטרגלקטי של השבועון טיים, שגיבש את כלל מטורללי ישראל להוכיח שאיש המאה העשרים היה רבין, לא היטלר או סטלין. בקיצור, טמטום בהתגלמותו:

****

ג'ניפר והקול הישראלי

ושוב אנו מעטים מול רבים, והשבט מתאגד. וכשהמטרה נעלה, כמו לקבוע סוף סוף מי צודק כאן בהצבעה לטיים, כל הקליקים כשרים

"בעוד ישראל חוגגת את נצחונה במחיקת נוכחות החיזבאללה ברשת, הסתבר כי האתר הועלה מחדש בכתובת חדשה" מעריב און ליין מדווח מהחזית

 

ג`וני (בוי), עורך מהדורת האינטרנט של הטיים מגזין, ישב בכסאו המסתובב, והרגיש גמור. הכאב עבר בין שתי רקותיו כמו כדור של כספית רועמת. שאריות שתי-הכוסיות-יותר-מדי ששתה אתמול נראו היטב בעיניו העכורות. נתוני הדו"חות הסטטיסטיים האחרונים היו חדים וברורים: נכנסים הרבה אנשים, אבל לא מספיק. הם לא מוכרים מספיק טוסטרים וחבילות נופש מוזלות לאקפולקו. שיט, האינטרנט הזה. ועכשיו מועצת המנהלים (ה"בורד") שמתכנסת מחרתיים, תבקש את הראש שלו. והכל בגלל שמחלקת הפרסום הדפקטית לא מצליחה למכור מספיק באנרים. ובצדק. מי בכלל מקליק היום על באנרים. "למה זה מגיע לי", חשב לעצמו. "מה כבר היה לי רע בעיתון שערכתי בקנזס סיטי?".

אנחנו נשפיע על טיים מגזין

ג`ניפר, המפיקה הראשית, נכנסה למשרד. היא הייתה בלונדינית תמירה, נאה וחייכנית, והסוודר שלבשה הבליט את הקימור המרגש שכללי הפוליטקלי קורקט אסרו עליו לשים אליו לב (ככה נראות בחורות שעובדות באינטרנט). (באמריקה). אבל בכל זאת, הוא היה בחור כפרי ובריא, אז הוא שם לב. אבל השתדל שהיא לא תשים לב שהוא שם לב. משחקי הכאילו חוסר תשומת לב הללו גזלו ממנו גם ככה יותר מדי אנרגיה.

"לא תהיה לי ברירה אלא לעזוב", אמר לה, במבט של קוקר ספניאל מוכה שמקווה לליטוף חסד אחרון, ואפשר בהחלט לומר שזה מה שהוא קיווה לו לפני שהוא מפנה את הדירה וחוזר לשדות החיטה שלא נגמרים במערב התיכון, והצביע על הדו"חות. ג`ניפר עיינה בהם בתשומת לב, מחזיקה אותם בזווית שתדגיש את קימוריה המרגשים ותגרום לו לסבול, כשהוא מכריח את עצמו להסתכל מהחלון בשדרה השישית שנמתחה מתחתיהם. היא צקצקה בלשונה.

"אם היו לנו עוד מיליון וחצי עמודים נצפים, הבורד היה נרגע לפחות עד הרבעון הבא", אמרה, והזיק שניצת בעיני האגוז שלה הראה שהמוח שלה מסוגל לעוד דברים חוץ מתוכניות משעשעות איך לתסכל את ג`וני בוי. נשיפת אוויר נפלטה משפתיו. מילא שהלך התכנון על ג`ניפר, מזה עוד לפחות תישאר לו השראה לימים הארוכים על הקומביין, אבל איך אפשר לעזאזל להביא תוספת של מיליון וחצי פייג` וויוס תוך יומיים?

ג`ניפר החוותה בראשה כלפי הטלוויזיה שעבדה ללא קול, משדרת את המבזקים המיוחדים של הסי.אן.אן. מהבלגן האחרון במזרח התיכון. "אתה לא זוכר כשעשינו את הסקר של איש המילניום, וכל הישראלים המטורפים האלה ישבו שעות והצביעו עם תוכנות מיוחדות רק כדי שרבין יזכה?". ג`וני בוי הנהן. היה לו קשה עם הגישה הניו יורקית הזו של ממש להקשיב למה שבחורות אומרות, אבל הוא זכר שלפעמים זה עוזר.

וג`ניפר נראית כל כך מתוקה כשהיא מדברת. "תראה מה נעשה. נעלה סקר דבילי וחסר משמעות, כמו כל הסקרים שאנחנו תמיד מעלים, בנושא `אבל מי התחיל` את כל המהומה הזו. אני בטוחה שכל הערבים האלה עם הריבים הפנימיים שלהם (ג`ניפר דווקא התמצאה בפוליטיקה המזרח תיכונית, היא פשוט הרשתה לעצמה חריגות מהפוליטקלי קורקט ליד ג`וני בוי), לא יוכלו לוותר על האפשרות לחשוב שהם משפיעים על מישהו. גם ככה נראה לי שיותר מדי משעמם להם".

וכך היה. הגולשים הישראלים עשו את מה שמצופה מהם, כמו תמיד, ומיליון וחצי הצבעות נרשמו כמעט בן רגע בסקר של הטיים מגזין, מה ששיפר לאין ערוך את דירוג הריטינג של האתר. מועצת המנהלים של המגזין, שידוע דווקא ככזה שלא ממש אוהד את ישראל, התרשמו גם הם מהאמביציה הבלונדינית ששיפרה ללא הכר את הריטינג שלהם, וציידו אותה במשרת עורכת האתר ואת ג`וני בוי, שטרם הפנים שניו יורק היא לא קנזס, בכרטיס לכיוון אחד מהגרנד סנטרל.

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים.

וידאו טוקבק: אבי לן, ארז פילוסוף, קובי מרנקו, גיא אליאב

אני מניח שמי שזה מעניין אותו כבר התעדכן בדיווחים מוועידת התקשורת של גלובס שנערכה בתל אביב ביום שני השבוע (10/7/06). להלן קטעוני וידאו ממיטב השטויות שנאמרו על הבמה – כשהטוקבקים שלי לדוברים כבר בפנים.

 

תוכן גולשים זה כמו מכתבים למערכת?

לטעמי, אבי לן, עורך Nrg, טרם הפנים לגמרי את המדיום שהוא פועל בו (ואפרופו הפנים, כשמדברים על שוק האינטרנט הישראלי נדמה לי שאפשר גם להשתמש בביטוי החמוד של דנה ספקטור, "הפניץ"). מהבלוג שלו בשוקס הוא נראה בחור שמח, אז כולי תקווה שיסלח לי על הדאחקה בשקל וחצי:

 

תוכן גולשים – והאחים קינן

גיא אליאב, מנכ"ל תפוז (גילוי נאות: אני יושב בהנהלת החברה) מדבר על הקושי של מערכות אתרים כמו Ynet להתמודד מול שפע המידע של הבלוגרים. הארגומנט כולל את האחים קינן. שום דבר לא קורה באינטרנט בלעדיהם.

 

סלקום? חברה של קומוניסטים

קובי מרנקו, מנכ"ל לוגיה, זרוע התוכן של סלקום, מדבר על אתר heep לשיתוף תוכן גולשים שהחברה העלתה לאחרונה. נדמה לי שהם עלו איתו מוקדם מדי, כשכל מה שהיה מוכן זה בעיקר הקונצים השיווקיים להודעות לעיתונות, לא הפיצ'רים (שמבנה האתר מלמד שהם חייבים להיות) שבאמת יהיה בהם עניין לגולשים. זו שיטה מקובלת בארץ – אם בחו"ל כולם נמצאים במצב של בטא תמידי, בארץ עולים במצב של אלפא בוורסיה שניה. גם אני לא נקי מהחטא הזה, אף אחד בתעשייה לא, ועדיין – זה מרגיז לראות. וחבל.

 

וואלה הוא אתר ה-Web 2.0 המוביל בישראל

זה מה שאמר בכנס ארז פילוסוף, המשנה למנכ"ל וואלה. ולמה הוא המוביל בישראל? כי יש לו דואר גדול, וכידוע לכולנו, דואר הוא פלטפורמה של תוכן מבוסס גולשים! אם לא הייתי מכיר את ארז, הייתי חושב שהוא רציני. עדיין, הפחחח בווידאו במקום.

 

כסף לבלוגרים!

גיא אליאב מודיע על כוונת תפוז להתחלק עם הבלוגרים ברווחים שמניב הבלוג שלהם. ממש אין לי חשק להיכנס יותר מדי לעומק לאותו דיון לא ממש מרתק שנוצר אחרי שרן רימון כתב מאמר בגלובס המבכה את סוף עידן התמימות של הבלוגרים. רימון בעצם כתב פוסט שעוסק בעולמו הפרטי ובאיך שהוא תופס את הבלוגספירה, כלומר את הבלוג שלו ושל כמה מחבריו (הבלוגרול שלו קצר אבל גיליתי בו פנינים, אגב). אם למישהו יש חשק לאזכר בתגובות איפה – פרט לכמה בלוגים בישרא שלחוצים מזה שכל העולם נכנס לתחום הבלוגים – כל מה שהוא חושש ממנו כבר עולה כפורח, ובהצלחה, מעבר לים – יבורך (כן, זה היה עוד נושא של "אני צריך לכתוב על זה פוסט, אבל אין לי זמן / חשק / שניהם").

 

בלוגרים שמעוניינים לשלב את הקטעים הללו בפוסטים שלהם, לכל צורך ואמירה שהם – מוזמנים להטמיע את קטעי הווידאו הללו ישירות מ-YouTube, ולהיות נחמדים ולתת קרדיט ולינק לבלוג הזה.

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים. 

עד שאני כבר מעלה פוסט

מסיבות שרובן טובות מאוד, לא עדכנתי את הבלוג לאחרונה. והנה, ממש ברגע שהעליתי את הפוסט שכאן למטה, ורק אחרי ששלחתי מייל שתהה למה אין אתר לתערוכה, נודע לי שהכנס בוטל בשל מיעוט משתתפים. הכוונות היו טובות, כנראה שארגנו את זה מאוחר מדי.

בכל מקרה, הנה הפוסט. אתם יודיעם, עד שאני כבר מעלה אחד:

 

כותרת גוגל: הזמנה לכנס בנושא וידאו באינטרנט

ביום רביעי הקרוב אחמיץ את הסיבוב האחרון בשלב הבתים בבית בו נמצאות אנגולה, פורטוגל, מקסיקו ואירן. נראה לי שאני אתמודד למרות שהמונדיאל הזה, וושאלוהים ובועז כהן יסלחו לי, פשוט נהדר. במיוחד אם מקפידים לעבור לפלייסטישן בין המשחקים ולא להתעכב יותר מדי על ארי שמאי או אריה מליניאק.

בכל מקרה, ביום רביעי הקרוב, ה-21 לחודש יוני למניינם בין השעות 15:45 ל-19:00, יתקיים במסגרת תערוכת "קומפיוטקס" כנס "15 מגה של תהילה", שיעסוק במפץ הווידאו באינטרנט לכל פועל. בכנס ירצו ליטל מייזל, יוצרת Hey Clip, על "אינטרנט סלבריטי, חוויית הכוכבות האינטרנטית"; (אח, נקודה פסיק, כמו בהארץ); ירון טן-ברינק, מבקר הטלוויזיה של ידיעות אחרונות, על "האם האינטרנט יכול להוליד כוכבים כמו בטלוויזיה?"; עו"ד יונתן קלינגר על "של מי הסרט הזה? על בעיות זכויות יוצרים בווידאו" ואנוכי, על מה שבתוכניה מופיע כ"וידאו ברשת – השפה השיווקית החדשה" אבל בפועל יהיה "תראו תראו כמה וידיואים נורא מגניבים מהאינטרנט שתפרנו סביבם איזו תיאוריה".

הכנס עולה 50 שקלים אבל היי, יש כיבוד.

 

הפרסומת של סופר פארם

ברק פיטוסי יצר תגובה ציונית הולמת לפרסומת של סופר פארם:

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים. 

אופטימיות של בוקר

 

קצת לא נעים לי, באמת. עוד יחשבו שיש לי משהו נגד ההום-פייג' שלי. אתמול פורסם פה פוסט על השיווק של "מהפכת השידורים באינטרנט" (אהם, כאילו, ממש לא?) של Ynet, והיום, היום פורסמה שם ידיעה על מצב המסחר היום בוול סטריט. כמה חבל שבאמריקה לא שמעו על זה, היום יום הזיכרון שלהם, ובמקום לעבוד או לסחור במניות הם מבזבזים בסיילים.

 

Ynet: אוהבים נקניקיות?

זה השער של Ynet בשניה זו:

 

מה שיש לומר על זה דומה למה שיש לומר, בהתאמות המדיה הנדרשות, על הפרומואים לקראת מוסף סיכום המונדיאל בערוץ 2, שיובל על ידי מודי בראון היקר:

חברים, אתם לא משכנעים. מאוד לא. עוד רגע נחשוב שאתם ממש לא מבינים ולא אוהבים כדורגל, וחושבים שגם אנחנו כאלה.

זו לא "מהפכה", גם אם דפקתם את NRG (בערוץ 2: את הערוצים האחרים) ויש לכם את סיכום השערים היומי. למעשה, זה לעג לרש. הרי ברור שאתם יודעים שהמוצר שאתם מציעים הוא מוצר משלים, משהו שאתה צורך כדי לא לרדת מההיי של המונדיאל – או כדי להתעדכן אם פספסת משחק.

בינינו, ככה בשקט, מעבר לחרטבונה השיווקית, אתם באמת מאמינים שאתם מובילים מהפכה כלשהי?

אתם יודעים טוב מאוד שזה לא מוצר שמביא שום חוויה. שהוא תמצית מחוממת ודלה בהשוואה למקור, שהוא חוויית המשחקים השלמים. (בהנחה שאתם, איך נאמר בעדינות, גם ממש אוהבים כדורגל). חוויה שבשל התמחור הנוכחי שלה (ולא ניכנס עכשיו לדיון עומק בנושא הזה) לא תגיע לכלל הציבור. נדמה לי שאתם גם מודעים לכך שאחת הסיבות שתקבלו ריטינג פיצוצי (הן ynet, הן ערוץ 2) היא שסביר שחלק גדול מהציבור יאלץ להסתפק בתחליף המחומם הזה, ובו בלבד.

יופי של מוצר משלים, באמת, אבל רבאק, "מהפכה"?  "מובילים את השלב הבא במהפכת השידורים באינטרנט"? בינינו, ככה בשקט, מעבר לחרטבונה השיווקית, אתם באמת מאמינים בזה? באמת באמת? כי, אתם יודעים, אני מחזיק מכם (מי שזה לא יהיו במערכות הללו) אנשי מקצוע.

למען הסר ספק:  הבלעדיות על שידור השאריות המחוממות מהמשחקים שנמנעים מהציבור אינה, ולעולם לא תהיה, הובלה של שום שלב במהפכת השידורים באינטרנט. אפילו בניסיון הניכוס של המונח Web 2.0 לחבילות הגלישה של HOT יש יותר אמת.

מאותן סיבות לא ענייניות שבשלן NRG תומך במאבק לפתיחת השידורים לציבור (הם לא קיבלו זכויות), אתם לא מתייחסים לנושא בכלל. השיקולים שלהם, לפחות, מכתיבים סיקור (גם אם מעט מוטה) של הנושא. שלכם מהווים התעלמות מההבטחה שאתם נושאים כלפי הקוראים (אהם, לכסות את נושא הספורט כזה?) לטובת שיקול מסחרי גרידא.

רגע, אולי זו המהפכה שהכותרת עכשיו ב-Ynet מתייחסת אליה?

#flickr_badge_source_txt {padding:0; font: 11px Arial, Helvetica, Sans serif; color:#666666;}

#flickr_badge_icon {display:block !important; margin:0 !important; border: 1px solid rgb(0, 0, 0) !important;}

#flickr_icon_td {padding:0 5px 0 0 !important;}

.flickr_badge_image {text-align:center !important;}

.flickr_badge_image img {border: 1px solid black !important;}

#flickr_www {display:block; padding:0 10px 0 10px !important; font: 11px Arial, Helvetica, Sans serif !important; color:#3993ff !important;}

#flickr_badge_uber_wrapper a:hover,

#flickr_badge_uber_wrapper a:link,

#flickr_badge_uber_wrapper a:active,

#flickr_badge_uber_wrapper a:visited {text-decoration:none !important; background:inherit !important;color:#3993ff;}

#flickr_badge_wrapper {background-color:#ffffff;border: solid 1px #000000}

#flickr_badge_source {padding:0 !important; font: 11px Arial, Helvetica, Sans serif !important; color:#666666 !important;}

www.flickr.com

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים. 

כשלון הבלוג, נצחון הרצון (חלק ב')

 

(לחלק הראשון של הפוסט)

חנן כהן, במסגרת פרויקט הארכיבאות פרו-בונו שלקח על עצמו לאחרונה, סיכם גם את רשימת הפוסטים בנושא טק-אד שהופיעה ברשת. חנן, בהיותו חנן שכולנו אוהבים (קרי שילוב בלתי אפשרי בין נאיביות חסרת פשרות ואוונגליזם ישועי) לא קישר בפוסט הנאה שלו לשום כתבה שהופיעה באתר מסחרי, בין אם כטור, ככתבה או לבלוג של nrg. בכך, כמובן, זכה הצדק הקוסמי לניצחון מוסרי, אבל החוויה האותנטית שהיתה בכיסוי ובצפיה באירוע-של-מלא-כסף-למעט-משמעות הזה נחסכה מהקוראים. מה זה משנה אם הירידה של רפאל פוגל על הקוליות הירחמיאלית של מיקרוסופט (הלינק הוזכר בחלק הקודם. אם לא קראתם אז – לא תקראו עכשיו) או חוסר ההתלהבות מה"חידושים" באלטה ויסטה של ליאור הנרד ([1] tm. tm), פורסמו באתרים מסחריים? מי שצרך את האירוע מהבלוגים, שקישרו במהירות גם לכתבות האלה (והאחרות), ממילא חווה גם אותן.

וכמובן, האירוע, בהיותו חגיגה גיקית והזדמנות לכתבי הטכנולוגיה לפרוק עול, זכה למספיק דאחקות-רשת שמובנות לשניים ורבע אנשים גם בתקשורת הממוסדת. ככה זה כשחלק ניכר מהכותבים והעורכים בתחום גם מחזיקים בלוג. וכך, כמו שבבלוגים חגגו בהומור ילדותי וסר טעם (אם כי הטוקבק שלי שם הוא הדיווח העיתונאי המקצועי ביותר שהבאתי מהכנס), גם בממלכות המו"לים החברה התנהגו כאילו המיצתפוזים עלה להם לראש: תומר ליכטש מעלה ב-nrg בדיחונת על הכותרות העתידיות של האתרים המתחרים, והנה אדר שלו מוואלה! ממהרת לגנוב את הכותרת שהוא שמר לעצמו. כדי לסיים את התנועה המעגלית הזו ולסיים את הפוסט שלפי שיבוא טק-אד הבא, נאזכר רק את עידו קינן שכותב על הרקורסיה בדיווח האינטר-בלוגי, וכמובן את הניצול הציני המסחרי שלי עצמי את העניין:

אחד הרעיונות ששוכבים בבוידעם של המחשב כבר כמה חודשים הוא עשיית טי-שירט לאתרים ישראליים מהסוג שבעלי האתר עצמם לא ישושו להנפיק. בזמן שאני ודבירסקי מגלגלים את הרעיון (עדיין לא מצאנו את האתר הכי מתאים לקבל את הכיתוב "פחחח…"), התברר שישנה התארגנות להדפסת חולצות פיירפוקס לטובת הגיקים הנועזים במיוחד שיגיעו לכנס. על-הדרך אולתרה הדפסה בשני עותקים של חולצת ynet (לחצו כאן להדפס שעליה – אגב, כל הטוקבקים שעליה למעט האחרון אותנטיים). רבע שעה של סיבוב בחדר העיתונות הולידה ידיעה ב-ynet, שגרמה ל-nrg להגיב גם מהצד שלהם. יש כבר כמה הזמנות, אבל למרבה הצער ייקח עוד קצת זמן עד שנחזור להתעסק עם החולצות – נראה לי שעלינו על בוננזה בתחום היחס"צ הגיקי.

ובקיצור, לסיכום הפרק, שכונה.

 

חגיגה ניידת

ד"ר ישראל שור מדגים ליהונתן קלינגר את ה-UMPC או "אוריגמי", מחשב קטנטן שנמצא בגודל שבין הניידים הזעירים למחשבי כף היד. אחר כך מדגים עמית מרלוב מחשב חדש של Asus שכולל קונץ נחמד שחלונות ויסטה תומכת בו – מסך חיצוני קטן שמאפשר לך לבדוק מייל ופגישות בקלות בלי לטרוח לפתוח את המסך הגדול ולהתמקם לעבודה מול המחשב.

 

ראיון וקטעים מההרצאה של עמית מרלוב, שמספר על היתרונות של חלונות ויסטה למיחשוב הנייד. הייתרון הראשון, כמובן, הוא שאם יש לך מחשב נייד שתומך בויסטה, סימן שיש לך נייד חדש וסופר-תותחי. פיצ'ר חביב – היכולת לדחוף USB Key למחשב שישתמש בו כהרחבה לזיכרון (אף מילה על האיטיות של השליפים בהשוואה לזיכרון הרגיל של המחשב).

 

מה התג של התמונות?

למדתי את זה בשני כנסי כינרנט האחרונים שהייתי בהם: אם אתה באירוע שיש בו גיקים, או סתם אנשים מקוונים בני פחות מ-40, אתה לא חייב להביא מצלמה – רוב הסיכויים שהוא יצולם מכל הזוויות. צריך פשוט ליידע את כולם מה מילת התיוג לפליקר (כרגע הוא הסטנדרט בגיקיה) – וסבבה לכולם: יש מלא תמונות מכמה וכמה נקודות מבט. כמו לחפש מילות מפתח בשירותי רשת שאוגרים תמונות חדשותיות – למשל ביאהו – ולחוות את האירוע מכמה נקודות מבט.

בימים אלו יש חתונות בתל-אביב שעל ההזמנה מודפסת התגית המיועדת לתמונות לטובת הנוכחים – אבל במיקרוסופט לא חשבו על זה. מן הסתם כי לא יכלו לתת קישור לאיזה שירות דומה שלהם ("תמונות לייב"?), ופליקר שייך ליאהו.

אני משוכנע שמעבר לתגית של הבראנז'ה היו עוד אנשים שהעלו תמונות לפליקר מהכנס (וכמה חבל שהתמונות באתר של מיקרוסופט יישארו קבורות שם לדיראון עולם) אבל סיפור למצוא אותן ללא תגית משותפת. ועדיין, למרות שהמשתתפים כאן הם בעיקר מהשכונה – את מגוון התמונות שתמצאו בתגית הזו בפליקר לא יוכל לתת לכם, לא עכשיו ולעולם לא עוד, כנראה, שום אתר מסחרי.

אבל את הדיון על מות האתר כפי שהיכרנו אותו נמשיך לנהל בהזדמנות אחרת. קולאז' רגעי:

תמונות שצולמו על ידי יהונתן קלינגר, אילנה תמיר, ליאור הנר, גדי שמשון, אהוד קינן ותומר ליכטש. מופיעות ברשות או ברשיון CC.

 

זה לעולם לא יהיה אינטרוויזיה

העלות של כנס טק-אד למשתתף משלם (כלומר, אחד שהחברה שלו משלמת עליו) היא $1,000. יהונתן קלינגר שוטט בשטחי הכנס ושאל אנשים איך, לעזאזל, הם שכנעו את ההנהלה לתת להם את הצ'ופר הזה.

 

מיקרוספט ישראל היא חברה שמאוד משתדלת. לעזור, להצטייר כלא אגרסיבית מדי ככל יכולתה (האנשים שם מתבעסים על אמת כשמישהו מזכיר שהם "דומיננטיים"). בכנס הם הסתובבו עם חולצות שעל גבן מומלץ למשתתפים להקליק כדי לקבל עזרה. ומה קורה כשבאמת מקליקים?

 

הכנס נגמר מזמן

והנה נגמר גם הפוסט הזה. רוב מה שחשוב (היה משהו חשוב?) בכנס כבר תועד מכל זווית אפשרית, וגם לא מעט מההווי ומהדברים הממש לא חשובים. הסיכום הזה, עבורי, הוא סיכום הניסיון שלי לתעד את הכנס חי, בבלוגיה. מסתבר שמספיק להוסיף מדי פעם קיסם למדורה בתחומים בהם היא חיה, ובכנס גיקים היא מאוד חיה – והבלוגספירה תוכל לספק את כל המידע הדרוש, כמעט בכל רזולוציה נדרשת, למי שיטרח לחפש.

זה לא הרבה, אולי, בטח עכשיו. אבל אני זוכר כנס מחשבים ואינטרנט ב-97' שבו היה לנו קשה להאמין שגם לאנשים שאינם חובבי מחשבים יהיה פעם אימייל. אני לא יודע אם לכל עם ישראל יהיה פעם בלוג (אלוהים אדירים, זה קצת מפחיד) – אבל צריכה של מידע וחדשות ממקורות מגוונים ומשתנים תהיה הדרך שבה לא רק הילדים שלכם, אלא גם אתם עצמכם, תלמדו על מה שקורה בעולם סביבכם.

הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שבלילות הפוקר לא השתכרנו מספיק. אולי באמת היינו צריכים לעשות קליפ מחווה ל-Hey Clip.

 

[1] ה-tm הראשון הוא שלי, על שהצמדתי לליאור את הכינוי. ה-tm השני הוא של יוני שדמי, כנראה האדם הראשון שקפץ בזעקות "זה tm שלי!" כשמישהו גנב לו משפט.

www.flickr.com

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים. 

כשלון הבלוג, נצחון הבלוגספירה (חלק א')

בשל תקלה טכנית זמנית בבלוג "מוניטור 2.0" בתפוז (אין אפשרות לצרף וידאו לתוך הפוסט), הועבר לכאן פוסט הסיכום של טק-אד.  חלקו השני של הפוסט יופיע בקרוב.

 

 

יאמר מייד: הסיבה היחידה שעיתונאי המחשבים אוהבים את טק-אד, היא שזה המקום היחיד בעולם שבו אנחנו יוצאים הכי מגניבים בשטח.

לא בערך, לא על-יד, לא היינו-מתים-אבל-אין-מצב. טק-אד הוא, כידוע, אירוע שמאורגן על ידי מיקרוסופט-ישראל, חברה חביבה עם אנשים נחמדים וחרוצים (ואני רציני, ראו פירוט בהמשך), אבל שצריך להיות אוּבֶּר-גיק עם נטיה להערצת סמכות (אחרת אתה בצד של הפינגווין [1]) או ילד מתלהב כדי לחשוב שיש בה משהו מגניב. נוסיף לזה קהל של 3,000 מנ"מרים, שזה מנהלי מערכות המחשב בארגונים, ואתם יכולים להבין את התמונה. הם חשובים מאוד, המנ"מרים, ומעשי והתנהלות שוק המחשוב הארגוני משפיעים מאוד על מהלך החיים של כולנו בכלל, ועל שוק המחשוב האישי בפרט. שלא לדבר על זה שאלו האנשים שנותנים לכם את התמיכה במקום העבודה, ותיאורטית יכולים לקרוא לכם את הדואר. 

מרדנות גיקית על החולצות. צילומים: יהונתן קלינגר

כל מה שנאמר, שאומרים או שיאמר על התחום שלהם בעתיד היה מייבש אפילו את אודטה על אסיד. שלא יובן לא נכון. כמה מידידי הטובים הם גיקים מהסוג המנמ"רי, וברגע שיוצאים מתחום העבודה המלהיב של ניהול רשתות הם גם יכולים להיות אנשים מקסימים, כל עוד אין נפילה ברמת הסוכר. אבל העסק הזה, ואני אומר זאת כמי שלעתים עדיין מתפרנס ממנו, משעמם מאוד ברמת הכרוניקה השוטפת. וכנס טק-אד, עם כל הניסיון הענוג לצעוק חזק "Feel the beat", הוא המכה של הגיקים המסודרים. מן מקום שקונאן אובראיין היה יכול להפיק בו יופי של תוכנית – באחת ההרצאות המרצה (הולנדי מחו"ל) סיפר ארוכות איך באיזו פרזנטציה התגלה הדסקטופ שלו ללקוח ועליו – תחזיקו חזק – תמונות מ"מלחמת הכוכבים".

יש כאן אנשים מהסוג שמסתובב בחום של אילת עם חולצת כפתורים בתוך המכנסיים – או חולצת פולו צבעונית בצבעי החברה שלהם (לא, לא רק מיקרוסופט), שידעו שגם הם חלק מאירגון. באחת ההרצאות התנצל אחד המארגנים שהמזגן לא עבד כי הוא היה מחובר למחשב עם לינוקס. רובין וויליאמס בימיו הטובים, כשהיה מופיע בפני תלמידי קולג' שבדיוק הורידו ראש, קיבל פחות צחוקים ומחיאות כפיים.

למרות שהגיקים אמרו למצלמה של יונתן קלינגר (הווידאו יובא בפוסט ההמשך) בפנים רציניות שזה כנס מאוד חשוב לעבודה מה זאת אומרת, כולם יודעים שאם היו תוקעים את הכנס בדימונה, איזה דימונה, תל אביב, אולי שליש היה מגיע. לא צריך להיות עופר שכטר או בראד פיט, כאן, כדי להיות מרדני ומגניב מספיק ללכת לאירוע עם חולצה של פיירפוקס או של מסך השגיאה הכחול של חלונות. במיוחד אם אתה בשכונה של כתבי הטכנולוגיה – בטוח שלפחות ב-NRG יכתבו על זה משהו.

זה לא ציני, העניין הזה. מיקרוסופט חשה מאויימת גם כשהיא לא מאויימת, ובימים אלו היא נאבקת לא רק על כוחה – אלא גם על הדרך שבה היא נתפסת. לבוא לנרד-פסט של מיקרוסופט עם חולצות של פיירפוקס זה חצי צ'ה גווארה מבחינה גיקית. כבר כתבו מספיק (רפאל פוגל ב-TheMarker ואחרים) על המרחק בין המגניבות לכאורה באריזה של הכנס לבין המציאות המנמ"רית בשטח. מבחינתי, אותו פוסט בו תועד חמי רודנר (שהגיע בעיסקת חבילה עם מיטב שורדי שינקין מ-1995) עולה לבמה וזועק "ערב טוב מיקרוסופט!!!!!!" מספר לבד את כל הסיפור.

אבל הוא לא מספר לבד. אנחנו ממש לא מדברים על רשת העדכונים בלונדון אחרי הפיגועים, כן, אבל מי שעקב אחר מה שקורה ברשת ובבלוגספירה, בוודאי אם הוא קהל היעד (אה, מנמ"רים מצד אחד ווגיקים ששונאים את מיקרוסופט, חלק כי זה מגניב וחלק עם סיבות טובות מצד שני) קיבל את כל המידע שהיה צריך.

הבלוגים הצליחו?

מה היתה צריכה הבלוגספירה להביא מהכנס? להלן הפוסט של יוסי רז, אליעזר בן יהודה של הבלוגים, והתגובה שלי (בשביל לקרוא את זו של יובל דרור תיאלצו לגלוש לשם).

הפוסטים שדיווחו מכנס מיקרוסופט באילת פספסו הזדמנות

אני נורא שמח על הכתבה הזאת ב-NRG.

בפוסט האחרון שכתבתי שאלתי האם הכנס של מיקרוסופט באילת הוסיף מימד חדש לכתיבה בבלוגים? הבלוגרים שדיווחו משם, לדעתי, פיספסו הזדמנות.

במקום פוסטים ממשיים בסגנון הכתבה של היום ב-NRG הם ריססו את הבלוגוס הישראלי בגיקים שוליים. במקום לתת לנו תמונה אמיתית של עמוד השדרה של הכנס: שאין עמוד שדרה לכנס, קיבלנו פוסטים הזויים, תוצאה של מונופול יהיר שהצליח להפנט לרגע גם את טובי הבלוגרים הכותבים על אינטרנט ומחשבים.

ערס פואטי  בתאריך 5/14/2006 11:11:44 PM

לפי מה מודדים פוסטים ממשיים?

בכל מקרה, אם אתה מחבר את שלל הדיווחים בבלוגספירה ובעיתונים – היתה תמונה הרבה יותר מקיפה של הכנס ממה שכל אמצעי נתן לחוד.
המונופול לא היפנט, אבל הבנתי שעם יוסי רז לא אתווכח על זה. אני עייף מכדי להעלות עכשיו, די אם אומר שרז טועה ומטעה. הדבר המעניין ביותר (בחייך, מנמרים מרדימים גם את עצמם) שקרה ביום הראשון היה שגלוברמן למד פוקר. אה, סליחה, זה והעובדה ש"חלונות ויסטה היא מערכת מושלמת".
בכל מקרה, כשהבחירה היתה בין "פוסט ממשי" לבין דברים אחרים, נגיד וידאו ממשי כלשהו על מאחורי הקלעים, אני בעד כל מגוון הדברים האחר.
אני לא חושב שהיה משהו שם שלא בא לידי ביטוי בכל מה שהבלוגספירה העלתה. אבל סליחה אם את האמירה שאין עמוד שדרה לכנס היית צריך ללקט משמונה פוסטים ועשרים תגובות ברחבי הרשת. נדמה לי שזה סוג של שיחה בלוגספירית, לא?

קיבלתי כבר נזיפות על כך שלא עדכנתי את "מוניטור 2.0" כמו שהבטחתי. מילא להבטיח בבלוג, הבטחתי את זה גם בכתבה ב-NRG: "לשם שינוי, זה יהיה הטק אד הראשון שבו אני אעבוד קשה עבור קוראיי", מתוודה שמשון. "הייתי בטק אד בפעם הקודמת – בגלל שלא היו חדרים, בלית ברירה קיבלתי סוויטה – וכל מה ששולחיי רצו ממני זה אייטם של 400 מילה ל-ynet. הפעם אין סיבה שלא יהיו עדכונים וראיונות מהירים בבלוג, וידאו ב-YouTube ותמונות בפליקר. אני לא אעדכן מסביב לשעון – אל תצפו למבזקי ynet – אבל אני אעדכן הרבה דברים שאני אמצא מעניינים. בעיקר, אני רוצה לראות איך זה מרגיש. אני הולך להיות journalist in a box  – בתיק צד נורא קטן יהיה את כל מה שאני צריך בשביל לסקר – מחשב נייד, מצלמה, טייפ וכאלה".

 

מתוך סרטוני הוידאו (בהמשך), מימין לשמאל: איש יחסי הציבור על כיתובי "לחץ כאן לעזרה" על חולצות מיקרוסופט; אחד ממנהלי המלון מודיע לבאים שחדר האוכל נסגר, ושהם יכולים לעשות הפגנה בחוץ; מחשב עם מסך חיצוני, שיהיה; מחשב האוריגמי של מיקרוסופט; דוברת מיקרוסופט; זה לא צ'ופר, זו נסיעת עסקים

הניסוי הצליח אבל הבלוג מת

הוא הצליח, כי עדכנתי בכל יום – הווידאו הראשון בהמשך הדרך צולם ביום הראשון, והוא כולל מיני סקופון שגרם לרחשושים בקרב אנשי מיקרוסופט וחברת ההפקות שהפיקה, רוב הזמן לעילא, את טק-אד: מישהו לא טרח לעדכן את המלון בדבר זמני ההגעה של האורחים, וכך הם נחתו מהטיסה ישר לצוות מלון תקיף שלא אפשר להם לאכול צהריים. בין אם במונחים גיקיים (אוכל זה טעים) או עסקיים (הכנס יקר), זה קאזוס באלי.

יעקב "עכבר פלדה" לינק

לצורך סרטוני הוידאו שתכננתי להביא מהכנס, הועלתה באוב דמותו של יעקב "פאפא" לינק, הפרסונה הוותיקה ביותר בשטח בעיתונות האינטרנט (הייתרון שלה, ממש כמו "ערס פואטי", הוא שבחיים היא לא תצא מהרשת, שהיא המקום הנכון לניקים שמתחכמים). בנענע דביר עשה לה בזמנו את הלוגו של השומר הטורקי החביב – ועכשיו החיינו אותו בזמר ואומר.

עשיתי את זה לא רק כנוסטלגיה לימים שעבדתי עם צוות מלא קטינים, אלא כי זו הדרך היחידה שהיתה פתוחה בפני כדי לנסות לתעד בווידאו קטעים מהכנס. כידוע, בימים אלו של אבדן עשתונות מהמדיה מעלים רוב האתרים מחלקות הפקת וידאו כאלה ואחרות, ומנסים להפוך בכוח את כתביהם לכתבי טלוויזיה. אין מצב שהסרטונים הללו יהיו מקצועיים באמת – תראו לדוגמא את הסרטון של "מה קרה בחגיגה" (תבחרו בו בין האופציות) במדור הווידאו של TheMarker. ערכי הפקה נאים במונחי אינטרנט – שאחריהם לא נשאר הרבה: וידאו ערוך כמו דמו תיירותי של אילת, ואחריו המנכ"ל של מיקרוסופט אומר כלום, אבל בניגוד לכתבות בחדשות טלוויזיוניות אמיתיות – הוא אומר את זה הרבה זמן. וזו, כאמור, רק דוגמא. במקרים אחרים היו סרטוני תיעוד מיידיים, כמו זה של אתר גאדג'טים שתיעד את סרטון הוידאו בו מריאנו אידלמן כמרגול מריץ דאחקות על מיקרוסופט, שהוקרן בפתיחה.

במסגרת הניסוי החלטתי שאת כל המדיה שאייצר מטק-אד אעשה בציוד הבסיסי – צילומי הוידאו נערכו במצלמת סטילס פשוטה של קנון (לכן הוספו כותרות בחלק מהסרטים. כמו בימים הטובים של הקולנוע הישראלי, קשה לשמוע ברור), העריכה נעשתה עם התוכנה של מיקרוסופט שמגיעה עם מערכת ההפעלה – והטון הכללי השתדל להתייחס לכל עם הלשון בלחי. אני לא בטוח שהצליח לי – אבל זו הסיבה, אם תהיתם, למוטיבים הטורקיים העממיים, לעריכה המלוכלכת ולמוסיקה הצוענית (של הלהקה של אמיר קוסטוריצה, No Smoking Orchestra).

הסרטון הראשון מטק-אד. באים, נוחתים, ואין אוכל:

צילמתי. ערכתי במהירות והעליתי ל-youtube ואחר כך לבלוג (הזה). רק אז גיליתי שעשיתי זאת 12 דקות אחרי הבלוג של NRG, שלקח את אייטם "החבצלת" [2] שהכין קודם וצירף אליו את הלינק לווידאו. עוד לא הכרתי בזה באותו רגע, אבל התבררה הדרך ליצור בלוג שבאמת יתעדכן מסביב לשעון, ויעשה את יוסי רז מבסוט: תשים בלוגר אחד מיומן בתור ה-Back-Office (עידו קינן נשאר מאחור והחברה עדכנו אותו במיילים מההרצאות), ותשלח לשטח צוות עיתונאי שאתה משלם לו, ובפקודה.

אני רציני לגמרי לגבי הפקודה. תראו את התמונה שכאן: זו ישיבת צוות מעריב שנערכה ב-10 לפנות בוקר בחדר העיתונות, בהנהגתו הקשוחה של דרור גלוברמן, שחימר בכתביו כל העת.

צוות מעריב המלא באילת (נמרודי שוב חסך על חופשות לחבר'ה), מימין לשמאל: צחי הופמן, דרור גלוברמן, קרן ארגמן, יהונתן קלינגר, אסף מרגלית, תומר ליכטש. צילום: יהונתן קלינגר (ואל תשאלו איך הוא מופיע בתמונה ובכל זאת יש לו קרדיט, תסתפקו בזה שזה CC).

אבל, כאמור, עדיין ניסיתי לתרום את חלקי הצנוע לכיסוי הכנס עבור קוראינו שנשארו בבית. שניים אופטימיים במיוחד אפילו ביקשו ממני לבקר בהרצאות מסויימות ולדווח מהן. המשכתי להרצאה נוספת ואחריה לקוקטייל של הערב. לא הקוקטייל ולא האירועים המשמחים שבאו אחריו גרמו לי לפקוח עיניים ולהבין שהסיפור שלי נמצא במקום אחר. בארבע וחצי בבוקר, אחרי ששאריות הכבוד העצמי של עיתונאי מעריב חוצפניים טואטאו מהחדר [3], התיישבתי מהורהר במרפסת מול כחלחלות הבוקר. ובשעה לירית ויצירתית זו, כמו אהבל מושלם שיכול היה ללכת לישון או לעשות משהו מועיל יותר, ערכתי והעליתי את כתבת הוידאו שבהמשך, לה צורף פוסט כדת וכדין במוניטור 2.0.

דמיינו את אינספקטור קלוזו מתבונן בעניין תמיד לכיוון הלא נכון, את השוטר אזולאי מרצה משנתו בעוד הפורצים חוגגים מאחוריו, ותתקרבו למופרכות אותו רגע צלול ורגוע של אדם ומחשבו, טקסט וכותבו על המרפסת: אין סיפור, אבל יש מערכת שבפעם הראשונה נראית בפעולה בזמן אמת, שקהל היעד שלה צורך אותה באופן שנוח לו, שהיא מזינה את עצמה. וזה עוד על אין סיפור. ובמקום זאת יושב אותו משורר דלות ומשתדל להישאר ער עוד קצת, כי הרי הובטח לקוראיו לקבל את דיווח הווידאו המרתק על הבחור ההולנדי שאומר שחלונות ויסטה זה אחלה.

חלונות ויסטה עם טוני קיינן. מי שמחזיק מעמד עד הסוף – אריקסון נותנת לו מחשב נייד 

[1] פינגווין הוא הסמל של לינוקס, מערכת ההפעלה האלטרנטיבית.

[2] חבצלת. אייטם מוכן מראש. לרוב הכוונה לסיפורי חיים של אנשי שם מבוגרים, שצפוי שימותו מתי שהוא במשמרת הקרובה. הפעם האחרונה שבה ראיתם חבצלות היתה לאחר האשפוז השני של שרון.

[3] הומור פנימי זה עניין נחות.

 

לחלק ב' של הפוסט.

www.flickr.com

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים.