ארכיון קטגוריה: כללי

קרישנצוויג חמוד

לינק מתוך וואלה! תרבות – שדים מן המזווה

מודעות פרסומת

שלושה דברים שממש לא רציתם לדעת עלי

המלעונית מבוסטון העבירה לי את הפשטידה, בהתאם למסורת שהחלה אי שם במאה שעברה בישראבלוג, ולא נותר לי אלא לעשות מה שאומרים לי. להלן שלושה דברים שרובכם לא יודעים עלי (ובניגוד לאותה עשיריה מלפני כמה חודשים, הפעם זו אמת):

 

1. היתה לי כיפה על הראש במשך קצת יותר משנה, בסביבות גיל 13. נדמה לי שאפילו הלכתי לפעולה או שתיים בבני עקיבא, ושם למדתי לראשונה מה זה ספרדים ואשכנזים. לא זוכר למה היא הגיעה לשם, אבל בשלב כלשהו ההכרה בכך שאין השגחה פרטית, יחד עם ההבנה שלהיות דתי זה לא כזה מגניב (או, כמו שהיה נהוג לומר, "גזעי") סייעה לה לרדת לבלי שוב.

 

2. אני יודע לבשל. וטוב. ולא מדובר (רק) בבישול גברי מטרוסקסואלי עם הציוד הנלווה והמדוגם שאחריו המטבח נשאר מטונף משאריות עשבי תיבול שקטפתי במורדות שוק הכרמל (אם כי ליום הולדתי לא מזמן רכשתי סכין שף מאיימת שחותכת כל מה שאתה מניח אותה עליו). מדובר, במלוא הצניעות, בירושה ישירה מסבתא שלי – היכולת לקחת מצרכים שיש במטבח ולעשות מהם משהו טעים במיוחד. לפי הרגש, עם הניסיון, עם הנכונות להתנסות – וכמעט תמיד ללא מתכונים. חיבה מיוחדת לתבשילים ביתיים ומרקים עשירים. ברגעים אלו מזמזם לו על הכיריים סיר עמוס מרק שועית [*] סמיך ודשן, מחכה להתכנסות חברית מחר לצפיה מלאת אווירה בשבוע האחרון של "בטיפול". כטבח, הרווחתי את הזכות לשבת במעלה כיוון הרוח.

לפני כמעט עשרים שנה ביקר אותי רעי ב. (בקרוב ברשימות), אכל גירסה מוקדמת של המרק וחזר מלא שבחים לזוגתו הדעתנית ובוגרת החוג למגדר של אוניברסיטת קרקוב. היא החליטה להכין לו מרק "בלי כל השטויות המעושנות הללו שהחבר המעושן שלך מכניס פנימה". ואכן, היה זה מרק פוליטקלי קורקט לעילא, רווי בריאות ודל בשטויות. ביקרתי אצלו אחרי יומיים, וקיבלתי צלחת. אחרי שתי כפות דחיתי אותה מלפני, והתנצלתי מול עיניה הזועמות של זוגתו דאז. אני זוכר היטב את מבטו העגום של בועז, שנדון למען שלום בית ללגום מהנוזל הדלוח. נדמה לי ששנינו החכמנו מאז ולמדנו שיש דברים שלא עושים אפילו בשביל סקס.

 

3. הייתי מורה בבית-ספר תיכון. טוב, לימדתי קולנוע והבית-ספר היה ביה"ס הפתוח בראשון, ככה שזה לא שהייתי ממש מומלץ של המועצה הפדגוגית. מבין הדברים שעשיתי שם אני גאה במיוחד באחד התלמידים שלי, ט', שהיום הוא מצלמי הקולנוע והפרסומות המובילים בארץ. לרוב אני מתגאה שלימדתי אותו, אבל האמת היא, כמובן, שלא לימדתי אותו כלום. דבר אחד כן עשיתי – הוא היה חובב סטילס והתכוון להתעמק בזה, ואחרי שני תרגילים בסופר 8 לקחתי אותו הצידה ונשבעתי לפניו שהוא טוב מדי בצילום קולנוע וחייב לרדת מהשטויות האלו של הסטילס. הוא צילם לא מעט מהפרסומות המרהיבות שנעשו בארץ, ואת "ללכת על המים".

ואם אני כבר בשוונג השוויץ של מנטור דה לה שמעטה, עוד אחד שלא לימדתי אותו כלום ועדיין אני מקפיד להצהיר אחרת בכל הזדמנות הוא כתב מעריב, יוני שדמי, שעבד תחתי בנענע. אהם. טוקבק חדש הסב את תשומת לבי לקטע הסוגר בכתבה שלו שהתארחה בבלוג זה: "תנועת הקיבוצים, מפלגת העבודה, קיבוץ כפר-בלום, כל חבריי לכיתה, צריכים יותר אפריקה בהם, יותר חום ורגש. יום אחד יקום מנהיג צעיר, אולי מזרחי, אולי יוצא קיבוץ פריפריאלי או עיירת פיתוח, יעיר אותנו בשאגות קרב, וישיב עטרתנו ליושנה". הכתבה נכתבה לפני יותר מחצי שנה, אפרופו.

 

העוגיה מועברת בזה לדוד כפרי, הפראייר שהתנדב אצל איילת. אליך, לוחם.

 

[*] מרק שעועית שנקרא כך, אינו ראוי למאכל. לעומת זאת, אם תזדמנו אי פעם לכל מסעדה עממית שתהיה, ובתפריט יהיה כתוב "מרק שועית", ישר תזמינו צלחת עם קצת לחם ובצל על יד זה.

——

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

פה קבור הנודניק

באמת, כבר מזמן לא היתה מריבת רשת הגונה עם איתן כספי. איש חביב פנים אל פנים, שבבלוג שלו יש לא מעט לינקים מצויינים בנושאי בלוגים ותקשורת, ומנגד לא מעט פוסטים המעוררים חשדות לגבי חוש ההומור שלו. יש בעיה לריב איתו: פעם כתבתי באירוניה על "ילד מלחמת הכוכבים", וכספי יצא נגדי בטענה שאני שונא ילדים שמנים. כלומר: איך אפשר ליהנות מריב עם מישהו שהמילה אירוניה לא מובנת לו?  למה לתת לו תשומת לב ולעורר דיון על הפוסט הזה שלו?

איני חבר באגודות כמו תנו לחיות לחיות, למרות שאני מסמפט את פועלן. רוב חיי היו לי כלבים, למעט פעם אחת (ופעם אחת חתולה) כולם היו כלבי רחוב. האחרון נלקח בגיל שנתיים מהרחוב (בעצם מפאב, סיפור ארוך, פעם אחרת) והיה אצלי 15 שנה עד שנפטר בשיבה טובה לפני שלוש שנים. עוד מעט בטח יהיה עוד אחד. אבל לא דעתו של כספי הנוגדת לשלי היא שעיצבנה והצדיקה פוסט. זו הדרך השמנונית, המרוצה-מעצמה-על-פארש, שבה הוא פורש אותה. הבה נעבור על חלקים נבחרים מהפוסט, עם הערות והארות.

"קבלו את להקת מעופפי עמותת "תנו לחיות לחיות". גם הם תופסים טרמפ יחצ"ני על המהלך של השנה. מעלים קמפיין, לא פחות. גם מודעה בעיתון, גם סרטון וידיאו. והם רוצים שתדרשו מאריק לדאוג לפנות גם את כל בעלי החיים, לשחרר אותם מהרצועה".

אלוהים אדירים. את כל זה הם עושים? והעולם שותק? הם מעזים להעלות קמפיין! קמפיין!?!?! כשיש ילדים רעבים והמדינה על סף עימות פנימי? איך הם מעזים! גם וגם וגם. כל היום יש להם דרישות, למעופפים האלה, חובבי החיות.

"בואו ונראה אילו הנחות יכולות לעמוד מאחורי קמפיין זה:
א. המתנחלים הרשעים, שרק ארץ ישראל השלמה בראש שלהם, מרוב צער ישכחו את בעלי החיים, או לחילופין – ישאירו אותם בכוונה, בכדי להדגים את אכזריות הניתוק בין אדם לחבריו הטובים ביותר.
ב. אין מצב שבעלי החיים יזכו ליחס טוב מהפלשתינאים ברצועת עזה.
ג. אין מצב שבעלי החיים יוכלו לדאוג לעצמם, כמו לא מעט בעלי חיים בטבע".

שוקי גלילי על גישת היהדות לנושא:

היהדות מחייבת אדם לדאוג קודם לבעלי החיים שלו, ורק אחר-כך לעצמו. למשל, להאכיל קודם כל את הבהמות, אחר-כך את כל בני המשפחה, ורק בסוף לאכול בעצמו. בעיני היהדות, יחס של חמלה לבעלי חיים הוא לא תחליף ליחס אנושי לבני אדם. הוא תוספת, שמשקפת דרגה גבוהה יותר של מוסר אנושי.

זה לא מקרי שהרבה מעשים של התגלות אלוהית בתנ"ך מגיעים אחרי שהנביא או המנהיג לעתיד מגלה חמלה כלפי בעל חיים. משה עם הסנה, שאול שמחפש את האתונות, דוד שמשליך את חייו מנגד כדי להציל גדי. וכמובן שלא במקרה עם ישראל מכונה בהקשרים שונים "צאן", "צאני ישראל". כדי להנהיג בני אדם רצוי לעשות קודם סטאז' על חיות.

והנה סיפור רלוונטי מהגמרא: "ייסוריו של רבי (רבי יהודה הנשיא) על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו שפעם אחת הוליכו עגל לשחיטה. ברח העגל והכניס ראשו תחת כנפי בגדו של רבי וגעה בבכיה, כמי שאומר: הצילני! אמר לו רבי: לך, לכך נוצרת! אמרו (מן השמים): הואיל ואינו מרחם, יבואו עליו ייסורים, ועל ידי מעשה הלכו (חלפו יסוריו). שפעם אחת היתה שפחתו של רבי מכבדת (מנקה) את הבית, היו בני חולדה קטנים מוטלים שם וכיבדתם (טאטאה אותם) החוצה. אמר לה רבי: הניחום (עזבי אותם). "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמ"ה, ט). אמרו (מן השמים): הואיל ומרחם נרחם עליו ונתרפא (ע"פ מסכת בבא מציעא פה, א).

(מקור לקופי&פייסט)

(ועוד אחד בנושא יהדות וצער בעלי חיים, יותר מסודר)

א. גם המתנחלים הם בני אדם. בני אדם יכולים – בצוק העתים, או מכל מיני סיבות אחרות – לנטוש את בעלי החיים שלהם. גם אנשי הי-טק שלא רואים כלום מחוץ לתחת של עצמם, וגם מתנחלים. גם עיתונאים. גם שינקינאים. בני אדם. ההנחה של כספי שמישהו חוץ ממנו העז להניח שהם יעשו זאת בכוונה כדי להדגים אכזריות מדגימה בעיקר את הדרך בה הראש שלו עובד – לא יותר. תשמע, כספי, יש חריקות במנוע.

ב. אין מצב שבעלי חיים מבוייתים ללא בית יזכו ליחס טוב כמעט בכל מקום בעולם. כולל לונדון, בירת אומת חובבי בעלי החיים בעולם. עצוב, נכון ומדוייק.

ג. בעל חיים מבוית לא יכול לדאוג לעצמו בשום טבע, אורבני או חקלאי או פראי או רצועת עזה. גם כספי לא יוכל לדאוג לעצמו אם יינטש בסביבה זרה ועוינת.

אז כן, בהחלט. שתי הנקודות האחרונות (שכספי מציג בזלזול המביע את דעתו שהן אינן רציניות) מדוייקות להפליא, והראשונה היא לא יותר מדמגוגיה לא ממש יוקרתית. פינוי ימית, אגב, גרר מאות כלבים וחתולים שאיבדו את ביתם – ואת חייהם. בזמן המולה, בעלי החיים בורחים לאיזו פינה. כשהם חוזרים, אין להם לאן לחזור. עובדה.

"מילא שכל השנה אנשי העמותה משקיעים משאבים רבים בבעלי החיים, בעוד שלא מעט בני אדם נזקקים היו שמחים לקבל את עזרתם. אבל זה? מה זה צריך להיות?"

אני חושב שזה אחד המשפטים היותר אטומים שיצא לי לקרוא. כולו צדקנות ושביעות רצון עצמית. אם נמשיך את הכיוון, ברור שמה שאנשים צריכים לעשות זה לא לעשות כלום, בשום נושא. הרי תמיד יהיו דברים יותר חשובים. כמו בני אדם נזקקים (שמי שממש מתעניין, יכול לקרוא את דעתו של כספי עליהם בתגובות כאן). לא שכספי דאג לאנשים נזקקים, הוא רק מבקש ממי שדואג, במקרה, לבעלי חיים, שידאג לנזקקים, במקום זה. דמגוגיה דוחה.

"כל המדינה על הרגליים, עשרות אלפי אנשים עומדים לעזוב את בתיהם, אזרחים מגויסים לצבא, תקציבים מוגדלים, שיבושים בסדרי החיים, וזה מה שדחוף להם? כרגע?"

ראשית, פחות מעשרת אלפים איש יעזבו את בתיהם. אבל איתן, אין רגע אחר. עכשיו בעלי החיים יתחילו להינטש, וגורל רובם יהיה מוות. לא נעים. אז נכון, העניים (אותם כבר שלחת לעבוד אפילו כשלא היתה להם עבודה) חשובים יותר, אבל זה לא מאיין את החשיבות של נושאים אחרים. בטח לא מצדיק את ההתלהמות שלך.

"ואני לא מונה את הרצח המתועב של אתמול, כי הוא בוצע בסמיכות להעלאת הקמפיין, אתמול בערב, ולבטח לא ניתן היה לבטל את המודעות בעיתונים. אבל לפחות את הפרסום באתר שלהם שיורידו, שנדע שיש להם גם לב לאנשים, ולא רק לבעלי חיים".

לא יודע. חברה נמדדת ביחס שלה לחסרי הישע, ובעלי החיים הם יצורים חסרי ישע בחברה. מה שמרהיב הוא כמובן הדרך שבה אנשים מלאי שנאה להומואים (הנה לינק לדיון שבו כספי האשים את טל איתן שבגלל הוא ושכמותו יש איידס בעולם) ולעניים שלא עובדים – כי אין עבודה ("אמהות חד קצבתיות" הגדיר כספי בזלזול את אחד המעמדות הדפוקים שיש היום בחברה הישראלית, הדי לא משהו) – טוענים שאם אתה בעד בעלי חיים ורוצה בהצלתם – אתה נגד אנשים. הגיוני וברור, לא?

איך אמר כספי? "אם חשבנו שכבר ראינו הכל בנוגע להתנתקות, הרי שתמיד יש עוד לאן לרדת" (שם, שם).

חשבון הנפש על רצח ראש ממשלה נמשך חמש דקות

כמה זמן יימשך חשבון הנפש במקרה של יונתן בשיא?

(נדיה מטר משווה אותו ליודנראט ששיתפו פעולה עם הנאצים. זכותה לומר את הכחשת השואה הזו, כמובן. אבל בכל זאת, התהיה שבכותרת).

(ובמאמר מוסגר נוסף, תעקבו אחר הכתבת אפרת וייס).

גורי חתולים חיים

"הכלבים המיועדים לקרבות לא גרים בבתי המארגנים, שלרוב יש להם אישה וילדים", מסביר מיכאל, המהמר לשעבר שביקש לא להיחשף בשמו. "הם מחזיקים אותם בבניינים נטושים באזור, כשהם קשורים, זכר מול זכר, בחבלים קצרים". ד"ר סמואל מסביר כי השהות הארוכה מבלי היכולת להגיב מחזקת את הדחפים האלימים, הקיימים בגזעים אלו בלאו הכי. "הם נמצאים ימים שלמים זה מול זה ונובחים כמו מטורפים" הוא אומר. "מדי פעם מגיעים הבעלים שלהם ומתעללים בהם בכדי לחזק את האגרסיות שלהם; הם עושים זאת במכות עם לום או בבעיטות. כשיש צורך להאכיל אותם, זורקים להם גורי חתולים חיים כדי לחדד את הדחף שלהם לדם. התוצאה, בסופו של דבר, היא כלבים רוצחים".

מתוך כתבה של אורן הוברמן בחדשות נענע על קרבות כלבים בישראל. הכלב שהרג את אביבית גנון היה כנראה בוגר קרב כזה (ואם אנחנו בעניין של נענע, אתם לא חושבים שיש מעט מדי הפניות תמונה בעמוד השער?).

זה ייפול לבד

פויר, באיזה מרחק נמצאת טנזניה ממלאווי?

(הלינק מאביבה)

קובלנתו של נהג המונית

 

 

 

 

 

 

שמוליק, נהג המונית הכעוס על "כל מוביל", ישמח לדבר עם כל עיתונאי שירצה לכתוב על מה שגרם לו להפוך את המונית ללוח סטיקרים מהלך נגד יבואני מרצדס. טל': 050-309898 (אפשר גם סתם להזמין נסיעה).

מזמוטים בהכשר

 

מכירים את סוכריות הסודה הקטנות, עם הלב במרכזן ובתוכו מיני מילות חיזור וקיטש? אז יש גירסה חדשה.

 

עוד ממתק קריאה ברשת

פאק שלי שלא ידעתי, שלאסף ענברי יש אתר ברשת, עם מבחר נאה ממאמריו (המעטים מדי) שפורסמו בשנים האחרונות בתקשורת הישראלית. שווה ביקור, קריאה והדפסה (חלקם די ארוכים). וכמובן, שווה בהחלט פניה והצעה מאורי/ירדן.

סוג כותבים שווים מקור רשימת הדיוור דואר זבל זמן מהיום

נגיד שניצחנו – ונצא מנצרים

 

אין סיכוי שאיזו ממשלה כאן תוכל לעשות את הדבר הפשוט, המתבקש וההגון הזה. אבל אולי אפשר לדרוש שהעם יחליט? משאל עם לגבי היציאה מישובי עזה, מלאכת הגזל בחסות החוק מהגדולות שנעשו אי פעם, הוא עניין מתבקש. תמהני כמה ישראלים באמת רוצים שנמשיך לשבת שם, במקום המקולל וחסר הסיכוי הזה, שאינו שלנו ומעולם לא היה  – ויש לי הרגשה שרבים בליכוד היו שמחים לסולם כזה כדי לרדת מהעץ.

 

בתמונה: רצועת עזה, כאשר בשחור מסומנים האזורים שהופקעו לטובת ההתנחלויות. באזורים בצבע צהבהב שוכנים מעל מיליון וחצי אנשים בתנאים של צינוק, באזורים בשחור שוכנים אלפים מעטים של מתנחלים, עליהם שומרים כמה אלפי חיילים. כל מי שנותרה בו טיפת הגינות מתקומם לנוכח הגזל הזה. מצד שני, כמו שכולנו רואים, יש למקום חשיבות בטחונית רבה. גוש קטיף, למשל (הפלאכטה השחורה בחלק התחתון של הרצועה) מגן על ישראל – וזה דבר הניכר לעין בבירור – מפני דגי הבורי של הים התיכון.

 

התמונה לשימוש חופשי