ארכיון קטגוריה: מדיה

זה בסדר, עמנואל, גם אנחנו לא סובלים אותך

כה אמר עמנואל רוזן:

"הייתי מת שדבר אחר ייגמר, וזה האינטרנט. אני יודע שאפילו שמעון פרס אמר שבעידן האינטרנט לא צריך ללמוד היסטוריה ויש דברים נפלאים באינטרנט, ואפשר להתעדכן בתוצאות חיות של משחקי כדורגל מכל העולם, לא סובל ת'אינטרנט. הוא הכניס לחיים שלנו כל כך הרבה זבל כל כך הרבה  דברים גרועים, אם זה הטוקבקים ואם זה הצ'אטים האלה".

דנה וייס: עמנואל, אם לא היית קיים היו צריכים להמציא אותך. תיכף תגיד לי שיסגרו את האינטרנט.

"לא יסגרו את האינטרנט, אני לא משלה את עצמי.. כל פעם שיש קדמה.. מבין כל הקדמות שהיו, זו הקדמה שהזנתה את כולן. רמת הכתיבה שם, ורמת העיתונות שם. כל מהפכה שקרתה בעולם לקחה אותנו גם אחורה במידה מסוימת. המהפכה הגרועה בעולם שגם הזנתה אותנו וגרמה לנו נזקים זו מהפכת האינטרנט. לא סובל אינטרנט! לא סובל!"

 

הדברים הללו נאמרו על ידי עמנואל רוזן בתוכנית "השורה התחתונה" בערוץ 2 ששודרה היום, 27/5. הייתי מציע לכם לראות את הקטע בעצמכם, אבל באתר של התוכנית בתוך האתר של "רשת" יש קטעים רק מלפני שבוע, אז אני מניח שזה ייקח עוד כמה ימים. הכתבה היתה על פדופיל סדרתי שצד את קרבנותיו באמצעות הרשת. במסגרת הכתבה נראה על המסך, בבירור, חלון הפרטים האישיים ב-ICQ של גולשת בשם "מיטלוש המגניבה", כולל מספר ה-ICQ וכתובת המייל שלה

מודעות פרסומת

עולם התוכעס

אלו ימים לא קלים מכמה בחינות, הקיץ אפילו עוד לא התחיל, ובכל זאת הבלוג הזה נצמד לשטויות. ידיעת פילר של כלום בגלובס, עם אחד הביטויים המטופשים שיש בעברית, שלחה אותי למסע נוסטלגיית-מדיה קצר. מדובר בביטוי הממאיר "עולם תוכן" ונגזרותיו, ביטוי שאם היתה לו אי פעם משמעות הגיונית הרי שהיא אויינה מזמן על ידי הדרגים הקונספטואליים בתקשורת הישראלית. זאת אומרת, האם הכוונה במלים "כתבות שעוסקות בעולם התוכן של קרוקס" נוגעות ליוניברס הקיים בין האצבע השניה לשלישית ברגל? מילא היחצ"ן שהפליץ את הביטוי הזה, למה לעזאזל לא טרחו בגלובסיה (ובניגוד לקמפיין ההיסטרי של המארקר מהיום, יש שם מספיק אנשים טובים) להשאיר את הביטוי הדלוח הזה?

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה נתקלתי במילה. בראשית שנות האלפיים היתה לי אפיזודה קצרה בחברת הטלוויזיה "ענני תקשורת" (אין לינק כי אין אתר), שפיתחה ערוץ טלוויזיה "אינטראקטיבי" שהיום אתם מכירים בשם "אגו". ענני וזואי שכרו אותי לנהל את תהליך ההקמה שלו בזכות הניסיון שלי באינטרנט, לימודי הקולנוע ומאמר מגוחך שלי שפורסם חודש קודם לכן בבלייזר.

ישבתי בבית קפה עם הוגת רעיון הערוץ, רותי רודנר, שנדמה לי שהיא היום בקשת (לקשת יש אתר, אבל הוא עוסק ב"עולמות התוכן" הקסומים שהחברה מייצרת, ואין בו מידע על, אהם, החברה). הציטוט מהזיכרון, לכן אין מרכאות: הערוץ יהיה מורכב מארבעה עולמות תוכן, הסבירה לי רודנר, עולם הצעצועים (גאדג'טים), עולם הריגושים (עירום, נו), עולם האקשן (ספורט, כאלה מין) ועולם הכסף (כסף, זהב, ועוד פעם כסף). אני חושב שהתבוננתי אז בה, אשת טלוויזיה ועיתונות מוכשרת, משתמשת במלים "עולמות תוכן" למשהו שכולנו ידענו מההתחלה שהוא חלטורה שתאפשר לענני תקשורת למחזר הרבה חומרי וידאו מהערוצים האחרים שהיא מפיקה / מייצגת. עולמות? להגיד את זה ברצינות? סאמממק.

מאז, כמובן, כבר מצאתי את עצמי משתמש בביטוי הממאיר כמה פעמים, עם נקיפות מצפון ברמה הניתנת לשליטה. אבל לא עוד.

בכל מקרה, אם אנחנו כבר מדברים על ימי הטלוויזיה שלי ועל עולמות התוכן המופלאים של אגו, הנה הדברים האחרונים שעשיתי שם: קמפיין לטלוויזיית חוצות (אתם יודעים, הדברים האלה עם המסכים הכחולים והגדולים בצמתים) עבור תוכנית "החדשות בעירום" ששודרה באגו משך שבועיים, ורק עשתה יותר מדי רעש מכדי שמועצת הכבלים תרשה לה להישאר באוויר. הקטע הראשון עדיין כולל את הסגיר הסופי, השניים שאחריו עדיין נסגרים סתם עם הלוגו (התייחסתי אליה גם פה):  

http://albums.tapuz.co.il/albums/flixBlogPlayer.swf?autoStart=false&MID=1542570

 

http://albums.tapuz.co.il/albums/flixBlogPlayer.swf?autoStart=false&MID=1542551

 

http://albums.tapuz.co.il/albums/flixBlogPlayer.swf?autoStart=false&MID=1542547

 

גילוי נאות: כמנוי חבילת הספורט של הלוויין, היום אני לקוח משלם של ערוץ אגו. שידורי הפוקר שלהם ראויים מאוד, לרוב (ההפקות מחו"ל, לא הקטע הישראלי שבו הביאו כוסית (הגר תפוחי) שרואים עליה שהיא מבינה בהרבה דברים, אבל לא בפוקר).

סקופל'ה: עלית מחזירה את "מסטיק עלמה" לכבוד יום העצמאות

האם יש כתבי צרכנות בבניין? האם יש עוד כתבי צרכנות בכלל, שממש מחפשים ידיעות ולא מחכים להודעות לעיתונות (חשוב מאוד לזכור להסיר את החתימה של היחצ"ן מהוורד, ולשנות שני פסיקים)?

קחו סיפור קטן ונחמד, להערכתי כשבועיים עד שלושה לפני שעלית מתכוונת לשחרר אותו: לכבוד יום העצמאות המתקרב, עלית תייצר מחדש במהדורה מוגבלת את מסטיק עלמה היקר, מטעמי הנוסטלגיה של ילדותנו. מישהו הדליף באיזה מקום באינטרנט, ולא תקבלו את הלינק – אבל אתם לא צריכים. יאללה, טלפון ליחצ"ני עלית כדי לאשר ולהוציא הודעה. מותר לכם לכתוב "אומרים באינטרנט" ובכלל הידיעה תצא מתקדמת.

התמונות של מסטיק עלמה מהאתר החמוד להפליא (תיזהרו, ישאב לכם המון זמן) נוסטלגיה אונליין.

 

 

פוסט השלמות ותיקונים

היתה הפסקה ארוכה בפעילות של הבלוג הזה, ויותר מדי חומרים הצטברו, כמו שאומרים, על שולחן המערכת. מסקיצה לפוסט ועד לא מעט חצאי רעיונות, רבעי לינקים וכמה פרגונים. הפוסט הזה נועד לנקות את אותו שולחן. עמכם הסליחה על העומס – ועל כך שחלק מהדברים כבר ממש, אבל ממש, לא מעודכנים.

—————————-

פתחתי בלוג חדש, בנושאים מקצועיים, בפלטפורמה של וורדפרס. זה כיף לעדכן קוד אחרי כל כך הרבה שנים, כיף שנעלם חצי שעה אחרי שמשהו פשוט לכאורה לא מצליח להסתדר. הבלוג "ערס פואטי" לא יפסיק לפעול, פשוט את המאמרים המקצועיים יותר בתחום האינטרנט אפנה לשם. מדי פעם אעדכן כאן.

הבלוג החדש: Content / Interactive

רשומות אחרונות בבלוג:

מסבר פלוצקר לדורון אביגד – קונספציות מוטעות והומור של גיקים

החנות של אפל עמוסה – אבל לא בקונים

אל תיקחו לעבודה בוגרים של סלע יוניברסיטי

—————————-

אחרי האחים קינן והאחים רימון, קבלו את האחים שמשון כנוכחות רשת משמעותית. עזרתי לאחי הגדול לפתוח בלוג, ונראה לי שהוא יוכל לעניין אנשים שמתמודדים עם משבר פתאומי בחיים, ולא רק חולי סכרת.

sugardaddy.co.il

—————————-

מתכנת (תותח Rubi on Rails) שאני עובד עימו לאחרונה, נסע לראשונה בחייו לחופשה באמסטרדם. כמו שצריך, הוא חזר כשהוא לא זוכר כמעט כלום, למעט התודות על המלצתי על קפה דה קלוס, עמוס הישראלים (שמוכיחים שהם יודעים מה זה טוב). המלצתי פעם על מסעדת צלעות אחרת בעיר התעלות, אבל בפרספקטיבה של זמן – עובדה שדה קלוס היה ההמלצה הראשונה ששלפתי.

—————————-

אני אוהב את הכתיבה של בני ציפר, את חוסר החשבון שהוא דופק. לפעמים, כמו ימני טוב, אני אפילו נהנה להתעצבן ממנו. כמה חבל שאין לו בלוג.

—————————-

את התוכנה הזו חיפשתי זמן ארוך, אחרי שהלינק אליה אבד במרוצת הזמן. היא מציגה את הקבצים בדיסק שלכם בצורה ויזואלית שעוזרת להבין איפה הפילים הגדולים שתופסים לכם מקום סתם. קוראים לה windirstat.

 

—————————-

גלעד בן ארי, צלם בלילה ועובד בשיווק של וואלה במשך היום, התראיין לעיתון אינטרנט "אזרחי" בלוס אנג'לס. אני חייב להודות שבשניה הראשונה כשהבנתי שזה סוג של Citizen Journalism כמו האתר הישראלי סקופ, חשבתי לוותר על הלינק. אבל בעצם, למה? הנה, את הסיפור הזה בסקופ לא מצאתי במקום אחר.  

—————————-

יש כאן עמוד עם מידע של פורשי כת הסיינטולוגיה (הסיפור ההוא על הכוכבים, הנשמות בנות 75 מיליון שנה וזאנו הרצחני, שסופר כבר בפרוטרוט בפרק ההוא של סאות'פארק שטום קרוז נלחם בו). יש לטקסט הזה פתיח חצוף, מצחיק ושווה ציטוט. אין לי מושג אם יש לו נפקות משפטית (ככה אומרים את זה?):

Not for publication or distribution in the United Kingdom. Copyright Jonathan Caven-Atack, 1996. This material may be published in its entirety in any form, except by members or agents of the supposed religion of Scientology (to include all members of the International Association of Scientologists and their agents, heirs and assigns), who must pay $250,000 to Karin Spainks legal defence fund prior to copying or reading the following. Anyone publishing this document accepts full liability for its contents. Copying or reading or being in possession of this document constitutes an agreement to all of the foregoing conditions. Karin Spaink is hereby given the right to sue any violator on behalf of the author and to put the proceeds of such action towards the defense of herself or anyone else suffering litigation from the cult.

—————————-

מירן פחמן השיק טור בנרג'.

—————————-

בטח יש כאלה שטרם קראו על טבח ננקינג בבלוג של אסף שפריר. אז תקראו.

—————————-

הפרה היא אויב. בתיאבון.

—————————-

לאתר של יוגה בגן החשמל התווסף בלוג.

—————————-

אין לי מושג למה שמרתי את הלינק הזה, לטוקבק סרקסטי בסינמסקופ (מי היא המבקרת המדוברת?).

—————————-

ערן מחלו פרסם בפליקר צילום של שדרות רוטשילד בבוקר שמאוד אהבתי. הצילום נעשה בטכניקה של חשיפות חוזרות (לא בפוטושופ, לדבריו). הוא מפורסם כאן באישור, והוא מגניב במיוחד כשרואים אותו ברזולוציה גבוהה. אני מת על העיר הזו. בטח סטיה.

 

—————————-

הקטע הבא הוא סקיצה וכמה נקודות לפוסט שתוכנן להתפרסם אפרופו עליית אתר קשת לאוויר. בינתיים כבר עבר זמן, כל אחד אמר מה שהיה לו לומר – והחיים, כהרגלם, נמשכים. כיום סביר להניח שהוא היה נכתב אחרת ועולה בבלוג החדש, אבל אם כבר מנקים את שולחן מערכת האדמין של רשימות, הנה זה:

———

מה קורה כשהמומחים לכוכב נולד פוגשים את הזנב הארוך? קשת באינטרנט, זה מה שקורה

העובדה שהחברה מיהרה להיפטר מאופרציות האינטרנט שלה כשזה נראה הטרנד עם התפוצצות הבועה, גורמת גם לכך שהיום הם חזרו לקצת אחרי נקודת ההתחלה – אתר של 2003 (בישראל!).

באייטם של גל מור על קשת אינטראקטיב יש טוקבק (מספר 22) החתום על ידי. זה לא טוקבק שלי. לקשר את זה איכשהו, למרות שהבעיה שלי היא שהאתר לא תומך בפיירפוקס, ולא לינוקס.

חברת שידורי קשת מצהירה על עצמה כ"הטלוויזיה של ישראל". מותר להרים גבה או שתיים, הרי קשת היא המובילה בייצור החארטבונות-המשומנות-של-פרומואים-שיודעים-רק-להבטיח, אבל הפעם יש שם באמת זאב: קשת היא חברת הטלוויזיה המובילה בישראל – קובעת את הטרנדים, את סדר היום בתעשיה ומושכת אש מכל חברה מתחרה (או בלוגר מושתן). והחברה יוצאת עכשיו במיזמים חדשים ובהצהרות על כניסה לנישה השוב סקסית של האינטרנט, של תוכן וידאו על גבי רשתות IP ושל, אסור לאף חברה היום לוותר על המונח, "תוכן גולשים".

כשמשווים את קשת לחברות הטלוויזיה הישראליות שסביבה, אין ספק שהיא תיתן פייט נאה (נהיה הגונים ולא נשווה הפעם את השוק הישראלי לחברות טלוויזיה). אבל זו לא חוכמה להיות ראש לשועלי הטלוויזיה בעולם החדש.

מתוך הראיון המאלף של אביבה קרול בגלובס עם אבי ניר, מנכ"ל קשת:

ניר: "עד השנה מבחינה מסחרית חיינו בעולם חד ממדי, שיש בו משוואה ליניארית פשוטה – אתה עושה רייטינג, אתה מוכר, יש לך הוצאות, יש לך הכנסות, אתה יכול להרוויח. זה היה העולם הפשוט. היתה הקבלה בין צופים להכנסות, גם בעולם זה היה כך. מה שקרה, בלי קשר למכרז, והמכרז רק מעצים את הבעיה, הוא שהמשוואה הליניארית כבר לא תקפה. ההוצאות על התוכן גדלות, היכולת שלך להרוויח ממכירת פרסומות לבד ירדה, גם בישראל וגם בעולם, ואתה לא יכול להסתפק רק בלעשות רייטינג ולמכור פרסומות".

– לא צפיתם מצב כזה כשהכנתם מכרז ותוכנית כלכלית לעשר שנים?

"שוק הפרסום עד 2004 היה בגידול קבוע, וכל ההערכות, לא רק שלנו, גם של הרשות, גם של משרדי הפרסום, היו להמשך הגידול הצנוע הזה. הגידול הזה נעצר".

יסלח לי אבי ניר, אבל אני לא מאמין לו. אבי ניר הוא כנראה איש הטלוויזיה הטוב בישראל, ואיש מדיה בכיר שחשב ב-2004 שמה שהיה הוא שיהיה ראוי שיפרוש ויגדל מלפפונים בחוות מים מליחים בנגב. אני משוכנע שניר ידע ב-2004 שמה שהיה לא יהיה עוד, אבל בדרך היה עליו לעבור את המכרז המטורף והלא מקצועי של הרשות השניה. הוא גם ידע שאחר כך – שזה היום, מיינד יו – שאחר כך אפשר יהיה לבקש הקלות בתנאים הבלתי אפשריים של המכרז, ושקשה להניח שההקלות, כמסורת ישראל סבא, לא יגיעו בסוף.

חברות התקליטים (אין "להבדיל". מה שהאינטרנט עשתה לאלו מהן שלא הבינו שהן חברות מוסיקה ולא חברות תקליטים, היא עושה כבר היום לטלוויזיה) כשלו בזיהוי הרגע הנכון למעבר לעולם של תקשורת מקוונת מבוססת IP. ההצהרות האסטרטגיות האחרונות של קשת – פנינו לאינטרנט, אנו חברת תוכן וכו', נשמעות, על פניהן, הגיוניות. הבעיה במימושים כאלו היא הקצב שלהם – אתה לא רוצה לוותר על מה שמכניס לך כסף מוקדם מדי, לטובת מה שעדיין לא ברור איך בדיוק הוא יכניס לך כסף, וכמובן – באיכות המעבר שלהם. האינטרנט ניפצה מספיק גופים גדולים פי כמה מקשת (אה, דיסני, נגיד?) שכשלו בקפיצה בין סוגי המדיה השונים.

מפתח להצלחה יכול להיות כשראשי האתר, יובל נתן, נניח, ישתפשפו עוד מעט קט ובאמת יתלהבו מהמדיום.

—————————-

הוא שאמרתי, נקודות לפוסט לא גמור.

—————————-

במהלך הזמן שבו לא עדכנתי את הבלוג, פרסמתי שני פוסטים בבלוגים אחרים:

על חומוס סעיד, בבלוג החומוס של אבו שוקי המקורי (חמוטכה איפה טראקבק?),

ועל החדשים והמגניבים בבלוגספירה, בבלוג של וולווט (שהיה סוג של טוקבק משודרג).

—————————-

 

לקראת מוזיאון התקשורת הישראלי (אוף, כמה קר בירושלים)

בשבוע שעבר הוזמנתי להשתתף בסיעור מוחות שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים, סביב רעיון הקמתו של מוזיאון תקשורת ישראלי. עוד מוקדם לאפיין ולדעת מה יהיה בדיוק ומאין יבוא הכסף, אבל נדמה שצריך מקום שבו אפשר יהיה לראות את מכונת הכתיבה של ברל כצנלסון או את הכיסא עליו ישב חיים יבין כשהכריז על המהפך (בהנחיה שכבר החליפו לו כיסא). שלא לדבר על מאגר מידע נגיש באינטרנט שבו אפשר יהיה לחפש מה כתב אהרל'ה בכר על פנינה רוזנבלום, או איפה בארכיון של ראשות השידור נמצאת, אם שרדה בכלל, ההקלטה שבה צבי גיל (שכני לרשימות) מראיין את דוד בן גוריון אחרי שהכותרות עלו.

האירוע היה במבנה המרשים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, באווירה אקדמית והיה, ובכן, ירושלמי מאוד. אבל זו רק ההתחלה, תזכרו איפה קראתם את זה קודם. אני מניח שבהמשך אפרסם כאן רעיונות נוספים, את המצגת שהועלתה בכינוס ואולי גם חלק מהדברים שנאמרו.

 

פרופסור דן כספי, יוזם המוזיאון, וד"ר טל עזרן

 

כרמית גיא ועוזי בנזימן

 

עוזי בנזימן

 

ד"ר מרדכי נאור ומוטי שקלאר

 

אורי דרומי

 

איתן הבר

 

צבי גיל

 

מיכה שגריר

 

עבדכם הנאמן

עדכון:

המצגת שהוצגה בכינוס (לתשומת לב המגיבים – היא כוללת רשימת נושאים ורעיונות לדיון, לא החלטות. כמו כן נציין בפניכם, שוב, שטרם הוחלט היכן יהיה המוזיאון, אם יקום) נמצאת להורדה כאן (קובץ פאוארפוינט).

טוקבק, או יותר נכון עדות מומחה במשפטו של אבי לן

זה מה שקורה כשמתחמקים מלצבוע בלכה ארונות מדפים. הפוסט הזה החל כטוקבק שהתפרע לפוסט הזה של אבי לן, "הנאשם: אבי לן". הפוסט של לן עוסק במשפטו המדומה של היוצר הנאשם בכך שהוא תאב ריטינג ומזעזע את ספינת רשימות. הקטיגור דורש את הרחקתו המיידית מהאתר.

להלן שני טוקבקים שהובילו לפוסט הזה שלי:

ערס פואטי  בתאריך 10/17/2006 10:16:54 AM

אבי, מישהו ביקש ממך ברצינות ללכת מפה?

ואתה בטוח שהוא לא לבש כתונת כפיה?
פוסט משעשע, אם כי ארוך לטעמי (באמת מבינים את הפואנטה בהתחלה).
וגם אתה וגם יעל ישראל יכולים להרגע. אתם לא כאלה מפחידים, שונים, אחרים מוזרים נועזים, לצד כל המלומדים האוקספורדים המנומסים והשקטים שיש פה. בשלוש וחצי השנים האחרונות היו הרבה דברים ברשת, גם כאן ברשימות, כולל פרובוקציות שמבסוטיות מהריח של עצמן. כמו שכואב לעתים להיווכח שהחיים היו פה לפני שבאנו ויישארו אחרי שנמות, גם האינטרנט ורשימות לא הגיעו כששניכם הופעתם.
אשמח אם הנושא ימוצה בקרוב ותחזור לפוסטים היותר מעניינים שלך.

צאלה כץ 
unveil('%21%2A%20%23%52%45%58%35%15%34%28%38%49%28%7B%54%2A%07','[דואל]');
[דואל] [אתר]  בתאריך 10/17/2006 10:32:57 AM

גדי, שאני אבין

גדי, שאני אבין:
מה בדיוק התפקיד שלך ב"רשימות"?
מי בדיוק מינה אותך לבעל-הבית של האינטרנט?
(ואיך מקבלים טובות-הנאה?)
והאם המשפט האחרון בתגובתך הוא בגדר המלצה בלבד או נושא תוקף חוקי מחייב?

אבי, אחלה פוסט, אחלה ישבן בתמונה. דע לך שאני מהמגיעים/ות דרך וובסטר ולא דרך רשימות. שם אין התנשאות ואין השתנאות.

 

להלן התגובה שהחלה כטוקבק בבלוג של לן, אבל בסוף הועלתה פה:

צאלה

1. אין לי שום תפקיד ברשימות.

2. אף אחד לא מינה אותי לבעל הבית של האינטרנט. אני לא בעל הבית של האינטרנט. מעולם לא טענתי זאת (אם כי ותיקי נענע טוענים שפעם כשהייתי מבושם קמעה טענתי שיחד עם אל גור, שהמציא את הרשת, אני הייתי שותף בסלאש של tcp/ip. זו טענה שאני מכחיש מכל וכל. שאני מבושם, הכוונה).

3. טובות הנאה – למשלמים מראש ובמזומן אני מבטיח התרחקות מכל בדל טוקבק באתרם.

4. האם עד כדי כך לא היה ברור שמשפט שמתחיל במלים "אשמח" הוא בעיקר הבעת משאלה, ואפילו לא המלצה?

אבי לן ויעל ישראל חוגגים לאחרונה, כך נראה, את התחושה שהם מייצגים איזו יצריות מתפרצת, חושנית, הבאה לטלטל את המקום המאובן ("בית הקודש שלכם", או משהו בדומה לזה, יעל ישראל, שם, שם,

וגם שם.

אה, וגם שם

ושם

ועוד טיפה שם),

המיושב, הגברי והמתנשא ששמו רשימות. זו תיאוריה משעשעת שלמי שלוקח אותה ברצינות ראוי להגיב במילים הנאצלות של סיר אייזיק ניוטון:

פחחחחחחחחחחחחח

ובקצרה: שום דבר ממה שקורה פה איתם לא קרה כבר בעבר לפני שנתיים ואף שלוש. אבל זה תמיד מועיל, ונאצל מבחינה פואטית אף כשמגוחכותו ניכרת, שאדם יחשוב על עצמו כמוביל, כמרדן, כ – היי, זה רוק'נרול. הנה, לדוגמא, כשאני מעט מבושם, אני לוקח לי קרדיט-לא-לי של הסלאש ב-tcp/ip!

אם הדברים הללו גרמו לך לחשוב שהיתה פה התנשאות, אז אכן כן. אבל ההתנשאות אינה של "בעל הבית של רשימות/האינטרנט". הסוג הזה של שיח מתלהב נמצא במספיק בלוגים אחרים. ההתנשאות היא של מי -שלטעמו האישי הלא תמיד מנומק בלבד – מוצא את הדברים הללו משעממים, שעתוקים של מה שכבר התחיל להיות מיושן במאה שעברה. גילוי חדוות המין הוא מרגש לכל אדם, נדמה לי, אבל לא תמיד אתה חייב למחוא כפיים כשילדי אינטרנט חדשים מגלים איזה כיף זה שעומד להם.

בכל פעם שיעל ישראל תובעת בקול את עלבונה במין טרוניה פולנית על זה ש"צולבים אותה" מכיוון שהיא "נועזת" (לצלילי מחיאות הכפיים של הבלוגיץ החביב מהשכונה. טוקבק של ישראל בפוסט שלו: "תודה, לא התכוונתי…להיות גדולה, גם לא לגנוב מאף אחד פה את הזרקורים") זה חמוד ופאתטי, כמו כל זקפת נעורים, אבל בשום אופן לא חדש – ובביצועים הנוכחיים, מצליח לרתק כמעט אך ורק מבחינה סוציולוגית (ובעברית: לן כותב מתוק לאללה לפעמים. ישראל כותבת רע מאוד. לטעמי)

ברור שכדי שהאשליה תצליח ישראל ולן צריכים להרגיש, לפחות ולו ברגע האקט האמנותי, כאילו הם מוקפים בחבורה נפוחה ומושחתת, בעלת שיערות שיבה, מין מועדון ג'נטלמנים ויקטוריאני רקוב עם רשת חברתית ומעמדית נאלחת ונוקשה. חבורה שמורדים צעירים ושוברי מוסכמות כמותם, מגניבים כפרסומת סלקום ד'אשתקד, יכולה לדקור בסיכות דקות כדי להוציא את כל האוויר החם ובעיקר להראות כמה היא מגניבה, אחרת ושובבית.

אם זה היה באמת רציני, בעצם עזבי רציני: אם זה היה ממש מעניין, חגיגת הלינקים והריטינג ההדדית שמתרחשת ברשימות בשבוע האחרון, אפשר היה להמשיך הלאה למושגים כמו "הדיקטטורה של הקול", עולמות דימויים מתנגשים וכו'.

אבל נראה שהטוקבק הזה כבר עבר בהרבה את אורכו המותר על פי חוקי האינטרנט של האולד בוייס, והנה הוא כבר הופך את מה שהוא מטיף נגדו והופך לפוסט

אז אסיים בציטוט מאת ג'ורג' ברנרד שואו, ואפילו פעמיים:
יאללה יאללה.

ויש כאלה שמתעקשים על דיון רציני

באתר של צאלה אליו הגעתי מהטוקבק יש אפליקציה נחמדה לצ'אט עם בעל האתר. אמרתי שאין לי מושג מדוע הובנתי כל כך אחרת ממה שהתכוונתי אליו. להלן תגובתה שהועברה לפרסום בפוסט:

הרושם שלי התקבל ממה שקראתי בתגובתך זו וכן ממספר תגובות אצל יעל, למשל: 'אנא אל תעלבי, ואולי גם תנסי להפנים אבל הטאגליין הכי מתאים לבלוג שלך הוא לא "ומצפצפת על כוח המשיכה" אלא יותר "בוקר טוב אליהו".' זה חריף ושנון בעת ובעונה אחת מצדך, אבל בעיניי זה לא שיח של שווים. ולא מעודד רב-תרבותיות.

לעניות דעתי "במשפטו של אבי" אתה מעיד כשופט ולא כעד. "גם אתה וגם יעל ישראל יכולים להרגע" היא קביעה של יותר ממתבונן מן הצד. אם לא אתה הקובע – ייתכן והם לא יכולים להירגע.

אסתטית מפריע לי גם העניין שכמישהו שהחל דבר חדש והתקדם על-סמך כישרון ולא על-סמך נסיון קודם, אתה "כאילו מכשיל" את החדשים שלא דוברים את השפה הבלוגית. אבי ויעל שניהם עברו משהו בכתיבה ואיכשהו תגובות כאלה שמות אותם בנקודת ההתחלה.

דוד אבידן אמר משהו בנוסח המשוררים הם טיפשים ולכן הוא לא רואה את עצמו כמשורר. זכותך לחשוב אותי לטיפשה, אבל גם טיפשים קוראים אותך..

צאלה

גל"צ: לשחרר כפתור, שהנפיחות תרד

למי שטרם הספיק להתעדכן, רזי "איפה המנהל של האינטרנט" ברקאי אכל היום מתיחה בטלפון. הוא שידר ידיעה לפיה סלי מרידור, המיועד לתפקיד שגריר ישראל בארה"ב, ויתר על התפקיד לאחר שנועץ עם המהרישי משל היה החיפושיות בהודו בשנות השישים. פאדיחק'ה, כבר היו ויהיו גדולות יותר (מי אמר השרוף ולא קיבל?).

בידיעות באתרים השונים הופיעה גם תגובה של גל"צ שהזכירה תגובות של נטוויז'ן כשלא נותנים לחבר'ה מנענע להעיר על הנושא. למקראה קשה היה שלא לדמיין את אבי בניהו, מפקד התחנה, לבוש מדי גנרליסמו, קופץ בריתחה ונוזף בכל הסובבים שימהרו לתפוס את העבריין: "מפקד גלי צה"ל, אל"מ אבי בניהו, וראש מחלקת החדשות, גלית אלטשטיין, רואים בחומרה את ההתחזות שנמשכה שעות ארוכות, ויבחנו את האפשרויות המשפטיות והאחרות שעומדות לרשות גלי צה"ל, על מנת לאתר את המתחזה ולמצות עימו את הדין". 

וואלה, יבחנו את האפשרויות המשפטיות. כדי שידיעות על הפאדיחק'ה יופיעו גם במהלך המשפט (משפט צבאי?), ולא יישכחו פחות או יותר עד הסיכומים השנתיים של התקשורת. אוי, כל כך הרבה אוויר חם, ואם זו רוח המפקד, זה רק אומר שגלצ מזמינה ספורט לאומי של מתיחות על חשבונה: אחרי הכל, יותר מהביצה על הראש, זו תגובת הקרבן שמצחיקה.

חג שמח: הדילדו של מיטל דוהן

 

לא צפיתי, אבל סיפרו לי שבתוכנית של גיא פינס היום דיברו הוא, אוחובסקי, רוברטו ומיקי בוגנים על כך ששחקנים ישראליים מופיעים בטלוויזיה האמריקנית רק בתפקיד גופה ב' או מחבל ג'. הדוגמאות שהובאו היו אקי אבני, אגם רודברג, נועה תשבי, כאלה. יכול להיות ששמה הוזכר בהתחלה, בכל מקרה למראית עין אף אחד מהם לא הזכיר את מיטל דוהן.

עדכון: המגיבה קרן טוענת (למטה) ששמה אכן הוזכר בפתיחת התוכנית.

היא עושה תפקיד די מצחיק באחת הסדרות האמריקניות החדשות הטובות ביותר. מי שלא מכיר את הסדרה Weeds (בעברית “העשב של השכן”) מפסיד את אחד הדברים היותר מרעננים בימים טלוויזיוניים אלו. אחרי שרואים אותה פעם אחת, אי אפשר לחזור לאחור לנודניקיות המיואשות.

בעונה השניה של הסדרה, המשודרת בארה”ב בימים אלו, מופיעה גם מיטל דוהן הישראלית. היא משחקת מנהלת של סמינר לרבנים. כאלה הם האמריקנים, שחקן יכול להצליח רק בטייפ-קאסט הנכון. התפקיד שלה עם קצת יותר בשר מאשר, נניח, אקי אבני ב-”24". בעצם, התפקיד שלה עם המון בשר. בשר מהסוג שמגיע לכם לראש השנה.

בין היתר מפתה דוהן את אנדי בוטווין (ג’אסטין קירק), גיסה המסטול, הלא יוצלח והחמוד להדהים של ננסי בוטווין (מארי לואיז פארקר) גיבורת הסדרה. למי שלא מכיר: ננסי, אלמנה צעירה המטופלת בילדים, גרה בפרבר עשיר ומשעמם למוות ומוצאת את מחייתה וגאולתה האישית בסחר במריחואנה.

הנה סצינה אחרת עם אנדי שמלמד את בנה הצעיר של ננסי לאונן:

בכל מקרה אנדי יקירנו רשום במשמר הלאומי, דרך טובה לקבל הקצבה מועטה מהמדינה בתמורה להבטחה להילחם ולהתגייס כשיהיה צורך. הוא מקבל זימון לעיראק, והדרך היחידה עבורו להתחמק מהגיוס היא ללמוד לימודים גבוהים, הדבר היחיד שמוכר על ידי הצבא שסטלן שחיפף בבית הספר כמוהו יכול ללמוד זה להיות רב. הוא פוגש את המנהלת, הישראלית כמובן, הם מחליפים מבטים ובארוחת ערב חגיגית היא מסבירה לו שהוא עדין וחמוד מדי, לא כמו הגברים שהיא אוהבת, ולמרות שאין לה בעיה לשכב עם כל מי שיבוא או תבוא, היא מעדיפה שיישארו ידידים.

ובכן, הם נשארים ידידים.

לא מצאתי את הקטע הבא ביוטיובים וזה נראה לי קצת מוגזם להעלות לשם. במקום זאת, להלן הסצינה הרלוונטית במתכונת סינרומן. אני מתנצל מראש מהציבור הנאור על התמונות המראות אלימות מינית, ויחסים מעמדיים מטרידים ומקוממים בין גברים לנשים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כמה כיף לרקוד ביחד במרכז היהודי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אה, אהה איי, עוד לא אהבתי די"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה המנהלת מחפשת בביריות שלה?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וויסקי טוב, כמובן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אמרתי לך כבר. אין בך את אותם מאפיינים של גבריות קשוחה שאני אוהבת.

מצד שני, העור שלך כל כך עדין והעיניים שלך כל כך עצובות…"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"שובבה שכמוך, מה את מחזיקה שם?"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"את בטוחה שתצליחי להתמודד איתו?"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"זה לא בשבילי"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"הוא נורא גדול… למה עושים אותם בשחור? הוא לא יתאים"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אל תדאג, הוא יתאים"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"דבר אחד אחרון.."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אל תשכח לנשום"

יש סצינות אחרות ביוטיוב. הנה עוד אחת משובבת נפש בהשתתפות אנדי (לגע"ס: זו סדרה של רשת הכבלים שואוטיים, אז אין להם בעיה לחרוג מהקודים של הרשתות).

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

המימ של שלי יחימוביץ'

עמיתי שוקי גלילי הפנה לראיון שהעניקה שלי יחימוביץ' לארי שביט, היום בהארץ. מה שצד את עיני בראיון היה השתדלותה של יחימוביץ' להחדיר את הרעיון ששלטון ההון הוא פוסט ציוני. נדמה לי ששלוש או ארבע פעמים במהלך הראיון – ואני מתאר לעצמי שהרבה יותר בחלקים שלא נכנסו לטקסט – היא חוזרת ומאשימה את הנוחי דנקנרים והביבי נתניהואים של ארצנו בהיותם פוסט ציוניים. תמהני אם זה יעבוד, ואם נראה את הרעיון בעוד מקומות בשבועות הקרובים.

עוד טעות בוואלה חדשות

תאמינו או לא, לאחרונה אני מאוד משתדל שלא להיות שוב הקשיש העצבני שמפנה לידיעות באתרים אחרים בטענות נוקדניות כאלה ואחרות. לא שהפכתי חס וחלילה לאדם טוב יותר, אבל יש כיום בבלוגספירה מספיק אנשים שעיסוקם בכך.

המקרה הזה סתם קפץ לעיני בדיוק הרגע, ואני מניח שאפשר לומר שהוא מייצג. בידיעה על תיירת החלל הראשונה שמתכוננת להמראה, ידיעה של רויטרס, מצויין גם כי "לקראת ההמראה עברה אנסארי אימונים שארכו כשמונה חודשים, מתוכם אימון בן שבועיים בחוסר כבידה". עכשיו, זה לא מופיע בידיעה של רויטרס, זה בלתי אפשרי למעשה – הדרך היחידה לקבל מצב של חוסר כבידה על פני כדור הארץ היא במטוס הנמצא בצלילה חופשית, שנמשכת מקסימום כדקה – ואין לי שום מושג, אבל ממש שום מושג, למה בוואלה הוסיפו את המשפט הזה. למישהו יש רעיון?