ארכיון קטגוריה: על סדר היום

האם אני השפוי היחיד במדינה אדישה וקרת-לב?

יזהר בירן, תלמיד שלי בבאר שבע, מנהל בלוג על שביתת המרצים. ציטוט:

"

האם אני השפוי היחיד במדינה אדישה וקרת-לב? בחודשיים האחרונים מצאתי את עצמי מתעניין יותר ויותר בנעשה בארצנו. אחרי כמעט שנתיים בחו"ל בהם כל שרציתי הוא להתנתק מהטירוף שאוחז במקום הזה, חזרתי בכדי להיות סטודנט בארץ הזו כי כאן זה הבית ואין תחליף לשפה העברית ועם כל התסכול מ"ישראליות" – ההוויה אצלנו מיוחדת במינה. ובבואי להירשם בדקתי את האוניברסיטאות ולא את המכללות כי הן מייצגות בעיניי את היוקרה, המעמד וסמל הסטטוס של ההשכלה הגבוהה, הרי לכל סטודנט ידוע שהמרצים הטובים ביותר, המחקרים האיכותיים ביותר והחשיבות הגדולה ביותר נמצאים באוניברסיטאות ובמה שהן מייצגות. כך לפחות חשבתי..

מסתבר שטעיתי טעות גדולה. הבועה התנפצה בפניי ואיתה גם כנראה החלום לסיים את שנה א' ב-2008. האוצר בעקשנותו הוכיח לנו שוב (ושוב ושוב – ראו ערך שביתת המורים, שביתת הנכים, ניצולי השואה, שביתת התרבות..) שהקפיטליזם מנצח ושמקומם של הערכים מחוץ לפוליטיקה."

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=511708

מודעות פרסומת

השתמטו מצה"ל לפי סעיף 239/ח לחוק השיפוט הצבאי

הידיעה הבאה בוויינט, על זוג אחים שנעצרו על "עריקה" מצה"ל, כפי הנראה, עושה שימוש בשיחדש האנטי-משתמטי: הם נעצרו על השתמטות, המשטרה הצבאית עצרה אותם על השתמטות וכו'. נשאלות שתי שאלות: האם העיתונאי והעורך שהעלו את הידיעה יודעים שאין שום עבירה של השתמטות ויש של עריקה, לפיכך הם במקרה הטוב לא ממש מקצועיים? והשאלה השניה, האם בכך שסוף סוף הבנו מהי ההשתמטות הזו, עריקה מצה"ל, אפשר לסגור עניין ולזכור שיש לנו עניין עם פחות מאחוז של משתמטים?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3490330,00.html

איכה הייתה לחור מעפן קריה נאמנה?

ותיקי הבלוג ודאי זוכרים את חיבתי לבלוג הקפיטליסט היומי ("אסף, אתה חייב זיון"). לפנות בוקר היום פורסם שם מאמר תגובה של אורי רדלר לפוסט של רותם סלע, שהחל כטיקבוק לפוסט של סלע. הנושא הוא מדיניות חלוקת משאבי התרבות בין תל אביב והפריפריה, כשסלע טוען שיש לפזר את אנשי התרבות בכל רחבי ישראל. הדיון מעניין חלקית, אבל את עיני משכה במיוחד פסקת הסיום התל-אביבית של רדלר לדבריו של סלע:

"הבאר שבעים מודעים היטב לכך שהם גרים בפריפריה. התל אביבים שיאלצו לעבור לגור בחור הבה“דים מודעים לכך גם כן. הירושלמים, הם לבדם, עדיין תקועים עם הגבות למעלה, אי שם מתחת לבלורית המסורקת בפסוקת חינוכית: איכה הייתה לחור מעפן קריה נאמנה? היתכן כי עירנו הנאווה, בה הרים וגבעות, שכונות ועיר עתיקה, אבנים וכותל, נהגי מוניות שלא מפעילים מונה ורחוב יפו, עגנון ואולמרט, אקלים נעים ונטול לחות וסוודר בקיץ — הייתכן כי עיר כל הפלאות הללו רק משנה היא לעיר אפופת גולגלכי השקמים והלחה שלחוף הים? איככה היה זה והתגשם כי עיר הנצח היא בעצם רק הסגנית הנצחית, הסימפטית עם עילגת, לתל אביב הזמנית לנצח?"

יותר מעשרים שנה עברו מאז מאמרו המונומנטלי של דורון רוזנבלום "תוגת ירושלים", וזה עדיין לא נקלט.

צילום: אהרל'ה

עובדים יקרים, אנחנו לא משפחה

וכה אמר המנכ"ל:

עובדים יקרים. בלא מעט חברות ישראליות תשמעו את הנהלת החברה מדווחת לעיתונות, או את מנכ"ל החברה מדווח בראיון אישי (לצד הלברדור וה-4X4) כי "אצלנו בחברה כולם כמו משפחה". זה, כמובן, לא נכון. משפחה לא בוחרים, מקום עבודה כן. במשפחה לעתים נאבקים ולעתים מסייעים זה לזה. בארגון משתמשים ב"כוח האדם" כדי לפעול לטובת הארגון, וזה בלבד. הארגון זה לא אתם, למרות שיש מנהלים שתמיד יאמרו שהארגון זה כוח האדם שלו. הארגון זה הבעלים שלו. עובדים מקבלים יחס בהתאם לתפוקה שלהם לטובת הארגון – ולמרבה הצער, לעתים נדירות התמורה והיחס אמנם הוגנים. איני מדבר כמובן על "שכירים" בדרג של מנהלים, כלומר שלי, אלא על כלל העובדים, כלומר אתם. ככה זה במשפחה, במיוחד אם היא מימי הביניים.

עובדי היקרים, אנחנו לא משפחה. אנחנו עסק. הדבר היחיד שאני יכול להבטיח לכם הוא שנהיה הוגנים כלפיכם, נשלם לכם שכר הוגן במקום מס שפתיים של "כולנו משפחה אחת", כדי שהמשפחות האמיתיות שלכם לא יאלצו לסבול יותר מדי. אנחנו מאמינים שלא צריך לעודד נאמנות של עובדים בעזרת סיסמאות ועלובות, שכולם – אבל כולם – יודעים שהן שקריות. אנו מאמינים בגאווה מקצועית של אנשי מקצוע, ולא משנה מה אתם עושים בארגון.

(סתם, הזיה בהקיץ אחרי שקראתי את רוגל אלפר מלפני שבועיים. תקראו, מצויין כרגיל).

ספר בלשי: איך בדיוק הולכים לדפוק אתכם (תקציב המדינה)

הטקסט שלהלן הוא העתק של פוסט שהתפרסם אצל עידו קינן, שפרסם כמה קטעים מרשימת הדיוור של שלי יחימוביץ'.

 

חוכמת ההמונים נגד ה-PDF של משרד האוצר

מאת עידו קינן

בניגוד בוטה לחשיבות הדיון הציבורי והפוליטי במסמך המדיניות שעל בסיסו נכתבים תקציב 2008 וחוק ההסדרים (ולא משנה מאיזה צד של הפוליטיקה אתם מסתכלים עליהם), את המסמך עצמו קשה מאוד להשיג, ולא במקרה. ח”כ שלי יחימוביץ’ (עבודה) קיבלה בתחילה הדלפה של עותק מסומן של המסמך, אותו לא יכלה לפרסם כדי לא לחשוף את המקור. עכשיו היא מפרסמת בבלוג שלה את המסמך המלא, אבל בקובץ PDF.

למה בפורמט PDF הסגור ולא בפורמט טקסט פתוח שמקל על העתקת קטעים לצורך ציטוטם ודיון בהם? יחימוביץ’ מסבירה באימייל שנשלח לרשימת התפוצה שלה:

הספר בקובץ PDF, חס וחלילה לא ב WORD. האדם היחיד במדינה שיש לו קובץ WORD הוא הממונה על התקציבים באוצר קובי הבר, העמודים לא ממוספרים [הם כן – ע”ק], גם החלטות הממשלה לא. אין לוגו. אפילו בשב”כ ובמוסד אין סודיות כזאת. וכל זאת למה? כדי שלא נדע, לא נלמד ולא ננתח את פרטי האסון שהם ממיטים עלינו.

איך מתמודדים עם זה? בעזרת חוכמת ההמונים וביזור המשימות.

1) הנגשה. “אם יש בכם גאון שיודע להפוך את זה לWORD זה יקל עלינו מאד”, מבקשת יחימוביץ’, ואני מוסיף: להמיר את הפדף לפורמט טקסט לא מוגן (txt, rtf, אפילו doc) ולשלוח לה עותק באימייל‘ .

2) חשיפה. לפרסם את הטקסט באתר אינטרנט, בסביבה קהילתית (וויקי, פורום, בלוג, וואטאבר).

3) ניתוח. יחימוביץ’ מבקשת “לשלוח לנו בהקדם הערות ענייניות לסעיפים בספר שאתם מבינים בהם”. אבל אל תעשו את זה לבד – בדיוק בשביל זה העלינו את המסמך לסביבה הקהילתית בסעיף הקודם. דיון משותף ודאי יוביל למסקנות חדות ומנומקות יותר.

שתיים בלילה, המגדל החדש בשדרות רוטשילד

השעה שתיים בלילה בשדרות רוטישלד. צליל ניסור מתכת נישא באוויר הכבד. מבט למעלה מגלה שגם עכשיו, לא ינום ולא יישן פועל ישראל. אח, איזו תחושה מרעננת של עשייה.

אל תפספו את הפוסט של יודן רופא "הרחוב הישראלי עוד לא מת, אבל האדריכלים עובדים על זה".

 

 

 

ונזכרתי במשהו: השבוע ישבתי בקיוסק בשדרה פינת מאז"ה, כשלפתע עברו חתן (חליפה של דורון אשכנזי) וכלה (סאטן לבנה), מטיילים יד ביד בשדרה, כשצלם מתרוצץ לפניהם ומנסה לתפוס אותם בפוזות לכאורה טבעיות. דבר אחד לזכותם של המגדלים – הם יצליחו לגרש מפה את ההגירה מצ'רלס קלור.

הבלגים לא צריכים שום קוד אתי

לאחרונה רבו המאמרים ברשת בדבר נחיצות קוד אתי לבלגים. נדמה לי שזה עניין מיותר בתכלית – כל שדרוש הוא שהם ירגיעו קצת עם הפדופיליה, ויהיה בסדר (עפ"י רעיון של י').

ח"כ אמנון כהן מצהיר שהחוק של יחיאל חזן שהוא מטפל בו עוד לא נפח את נשמתו. נקווה שמישהו ימהר לעשות ריסוס בוועדה, או סתם ידרוך על חוק התועיבה הזה.

לביבי נתניהו יש דרך נהדרת לעזור לעניים: להקל על העשירים, כדי שחס וחלילה הם לא יהפכו לעניים גם הם. התיאוריה לפיה העושר מטפטף מלמעלה אל ההמונים שלמטה הופרכה כל כך הרבה פעמים, שרק עיתונאים שוטים או קפיטליסטים צעירים חסרי סקס מוכנים להאמין בה.

ח"כ אפי איתם מציע לאשר בחוק את השימוש בבני אדם (סוג של, מדובר אחרי הכל בערבים) כמגן אנושי, במה שזכה לכינוי המכובס "נוהל שכן". לכל המריעים, נא לזכור שלא רק שהטכניקה הזו נחשבת לפשע מלחמה בכל מקום מחוץ לתודעת המשיח מהמפד"ל, היא גם  שוכללה לכדי שלמות על ידי הגרמנים בזמן המרד בורשה (עדכון: יוסי גורביץ' כתב על הנושא, וציין עוד כמה פכים קטנים מדרכו הנחושה של איתם).

שאלה – אם העסק המסחרי שלך משגשג ככל שיש יותר פשיעה – וענישה דרקונית יותר על עבריינים – לאיזו סוג של חברה וחקיקה הלוביסטים שלך ידאגו בפרלמנט? בקליפורניה יש את חוק הפעם-שלישית-גלידה, כלומר עבירה שלישית היא כליאה לזמן ארוך מאוד. זה לא צמצם את הפשיעה, אבל זה עושה יופי של עסקים לזכיין בתי הכלא המקומי. תחשבו על "אוז". ואז תחשבו על פשיטת הרגל של המדינה הזו, ותגלשו לבלוג לחץ חברתי, שמדברים על ההתאגדות נגד "הפרטת" (יותר נכון לקרוא למונח "היוון", לא?) בתי הסוהר.

דע מה שתשיב לתקשורת – לקראת מצעד הגאווה

     איפה הגאווה. ראוי להזכיר, כי המותג "מצעד הגאווה" לא נהגה על-ידי ה"בית הפתוח", וגם לא בישראל – מקורו במאבק המתוקשר לזכויות הקהילה, שהחל בארה"ב ובאירופה. למה גאווה? כי דורות על דורות של הומואים ולסביות נאלצו לחיות בבושה, בפחד, בהסתרה. הגישה העוינת (והחוששת) של הציבור לחברי הקהילה גרמה למיליוני אנשים בעולם, ובישראל, לחיות חיים של כחש, שגבו מהם סבל נפשי ומנעו מהם לממש את זכותם לחיים בכבוד כמו כל אדם אחר.

ניסים דואק, פעם עיתונאי ותמיד אופנוען, היועץ התקשורתי של הבית הפתוח, מגיב בבלוג שלו בקפה דה מארקר על הטענות המקובלות לגבי המצעד, ומספר מעט על נסיונות ההתערבות של פרס עם בחירתו לנשיא.

כמה חבל שמערך הטראקבקים שם פנימי בלבד.

אין מיתון במספר הילדים הזקוקים לעזרה (והודעה לכותבי רשימות)

חגי פל"ג דיווח שיום הכיף לילדי דארפור היה הצלחה, ושלח את התמונה המצורפת. פני המבוגרים טושטשו בשל תקנות האו"ם ורצון להימנע מגרימת סכנה להם או לקרוביהם. נראה שבהחלט היה כיף.

 

—————————–

יש ילדים שלא יוכלו לעולם לדעת שעזרתם להם. העמותה לילדים בסיכון, שמטפלת בילדים אוטיסטיים, מוכרת גלויות, כרטיסי ברכה ולוחות שנה שנעשו מציוריהם של הילדים האוטיסטיים. אתם – ובמיוחד החברה שאתם עובדים בה ואולי אף מנהלים אותה – מוזמנים לרכוש את הכרטיסים הללו לכל אירוע וכמתנות ללקוחותיכם. כל ההכנסות, כמובן, קודש לעמותה המפעילה גנים המטפלים ב-450 ילדים שאינם יודעים אפילו עד כמה לא שפר עליהם גורלם. פרטים נוספים באתר ציורי הילדים כאן, או בטלפון 03-5100297. אנשי העמותה ישמחו להיפגש ולענות על כל שאלה. אנא העבירו את הקישור לאחראי הרכש / אנשי השיווק בחברה שאתם עובדים בה.

כמה מציורי הילדים שמופיעים באתר:

 

 

—————————–

לעניין אחר: גל המחאות נגד הצעות החוק של ש"ס לצנזור האינטרנט (זה מתחיל בבדיחה של יחיאל חזן שח"כ אמנון כהן מש"ס אימץ כלשונה, וממשיך במאמצים רציניים יותר – בהוראתו הישירה של עובדיה יוסף – מצד אריאל אטיאס, שר התקשורת) מציף את רוב הבלוגספירה העברית, וכמו שתראו בעמוד המרכז את ההתייחסויות למאבק באינטרנט, בימים האחרונים גם בכמה בלוגים באנגלית.

אבל ברשימות? ככל שראיתי (וסליחה מראש אם פספסתי) יוק.

את הבלוגים באתר הזה קוראים יותר אנשים, ויותר מה שנקרא "מקבלי החלטות" (נגיד :-) מאשר באתרי בלוגים אחרים. אני מבקש מהכותבים כאן לפחות להתייחס לנושא בסיפא של הרשומות שלהם, אם לא בפוסט ממש. זה חשוב, תתפלאו. כל קול נוסף שעושה רעש מגיע, איכשהו: נטוויז'ן הפסיקה עם התגובות המקובלות של חברות מסחריות והודיעה כי היא מתנגדת, כנ"ל יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ משה כחלון, שביצע פרסה והודיע שהוא חד משמעית נגד הצעת החוק, ואחרים. החוק בדיחה, נכון, אבל הנסיונות להעביר אותו – ממש לא.

לשחות עם דולפינים בדארפור

הבלוג שמח לארח את פנייתו של חגי פל"ג לציבור:

 

שלום לכולם!

 כפי שידוע בוודאי לחלקכם בימים אלו בחבל דרפור שבסודאן מתרחש טבח נוראי, שכתוצאה ממנו כחצי מיליון (!) אנשים נרצחו בברוטלית ותוך כדי מעשה של טיהור אתני אכזרי. רבים מהם ילדים צעירים ותינוקות בני יומם. הטבח הזה, נמשך מדי יום ביומו ואנשים רבים נרצחים, מתים מרעב וממחסור בתרופות. 

כאקט של בריחה מיואשת מהתופת המתרחשת בארצם, הגיעו דרך מצרים לישראל קבוצה של פליטים מדרפור . מדינת ישראל קלטה אותם בתחילה בכלא אך כעת, משנמצא להם פתרון, הם מתארחים במקומות זמניים. בין הפליטים הללו נמצאים ילדים רבים אשר חלקם מתארח באילת. מצבם אמנם טוב בהרבה, אך עדיין הם בארץ זרה ומצבם בהתאם.

בתור בנים ובנות לעם שעבר רדיפות רבות לאורך הדורות, עם שעבר את השואה ותלאות אין ספור, אנחנו רואים אחריות מוסרית ישירה לתת עזרה ככל הניתן לזר המתדפק על דלת מדינתנו וזועק לעזרה.

בסוף השבוע של ה-25 למאי  2007 (יום שישי) , אנו (קבוצה של חברים) מתכננים , לקחת את הילדים הללו ליום כיף באילת שיפיג, ולו למעט זמן, את המצב העגום שבו הם חיים. הרעיון הוא, ככל הנראה, לקחת אותם לסיור במכון התת ימי באילת ולהמשיך איתם לארוחת על-האש בים שבסופה יחולק להם ולמשפחותיהם שי צנוע כלשהו (בעיקר מזון).

לצורך המטרה הזאת אנו נזקקים לכל תרומה אפשרית, בעיקר כספית (ולו הקטנה ביותר)\מצרכים (לשי ולארוחה) אך גם מתנדבים לסיוע. כמו כן אנו נזקקים למגבות ומצעים. כל העוסקים במלאכה זו הם מתנדבים ומתנדבים בלבד!

חשוב לציין כי האירוע יצא לפועל בכל מקרה בתאריך הנ"ל , ותרומתכם רק תגדיל את השי המוענק להם ואת הפעילויות שנוכל לערוך לילדים ועל כן גודל חשיבותה.

אם אתם רואים את עצמכם כמסוגלים לסייע בדרך כלשהי, נשמח אם תפנו אלינו בכדי שנוכל לתת לילדים הללו ולהוריהם את המיטב שישראל יכולה וצריכה לתת. נשמח גם אם תעבירו את המסר הלאה למי שלטעמכם יוכל לסייע.

 עבורנו זוהי ברכת ברוכים הבאים לארצנו, עזרה ראשונית לאלו שנזקקים לה וגם הצהרה, שהעם שנרדף שנים רבות בעבר, זוכר את העבר ויתן יד למי שרודפים אותו בהווה.

 בברכה ובתודה על זמנכם,

חגי פל"ג

me@hagaypeleg.com

054-4763315

"ואהבתם את-הגר כי-גרים הייתם בארץ מצרים.", דברים י'-19

 

פרטי חשבון הבנק לתרומה:

בנק הפועלים (בנק 012)

סניף 582

חשבון 126969

שם המוטב: דרפור