ארכיון קטגוריה: קצף גל ועננה

פוטו בלוג – בעשב של וונדלפארק

פליקר ענק. ממש לא ניכנס לכל מה שאפשר לעשות בו, אבל דבר אחד ממש מצא חן בעיני – תוכנת העזר המשמשת להעלאת תמונות. גוררים אותן לחלון שלה, בסוף לוחצים עדכן ומוסיפים פרטים – Voila!

ואז אפשר להדביק אותן בקלות לכל מקום ברשת.

וונדלפארק מאוד ירוק. זה יותר עמוק ממה שנדמה.

מאוד שליו שם. אבל רגע, מה זה שם בעשב?

זה כן? זה לא?

ארנבון אמסטרדמי חמוד (בניגוד לארנבונים הלא נחמדים שאפשר גם לפגוש שם)

מודעות פרסומת

לכתוב זה כמו להזדיין

מדודו גבע, חסר ההגנה לחלוטין

1981, אני בחופשה קצרה מהצבא. בפרוזה בדיזנגוף סנטר חותמים דודו גבע וקובי ניב על ספר מגוחך. אני קונה עותק. הם כותבים לי הקדשה ודודו מוסיף בעשרים וחמש שניות ציור המתמצת יותר מכל את החדווה והששון אלי קרב שיש בהיותך טירון בגולני.

כך תזיין פמיניסטית

זה נחות, זה מקומם, אך מה אומר – זו פרנסה. למגזין בלייזר, הירחון הטוב בארץ, יש ניוזלטר בתשלום המופץ על ידי מערך הניוזלטרים של נטוויז'ן. לפני כמה שבועות התחלתי לערוך אותו, וכשירות לציבור (נגיד), להלן מבחר מהאייטמים שהופיעו בו בזמן האחרון. ראוי להתנצל מראש, כמובן, בפני כל מי שיחושו עצמם נפגעים מחלק מהתכנים.

 

 

רומנטיקה

בדרך כלל, איתי גלאון

המרוץ אל מתחת לגלימה
במסגרת קורס הרענון במדעי הרומנטיקה מיסודו של בלייזר, להלן השיעור הראשון: כך תתקע פרקליטה

את הדרגות דווקא אל תורידי
תדע כל אם עברייה שהיא מפקידה את בתה הקצינה בידיהם של חיילים שלא היו שבועיים בבית. החלק שני במדריך הרומנטיקה: כך תוריד קצינה על ארבע

תגידי, המכנסיים האלה מדגישים לי את החבילה?
לא שאנו חושבים ששיכורים כמוכם באמת יתפסו זיון, אבל לפחות תדעו מה אתם מפסידים. החלק השלישי במדריך הרומנטיקה של בלייזר: כך תזמבר זבניות מכיכר המדינה

היא לא זונה, היא מוכרת מזונות
החלק הרביעי במדריך הרומנטיקה של בלייזר: איך תחטיף למוכרת בחנות לכלי בית, ואיך תבריג למוכרת במעדניית גורמה

ההיא מהטלוויזיה ירדה לי
לסבסב סלבריטי זה כמו לתת גול בדרבי, יותר מאושר מזה לא תהיה בחיים. החלק החמישי במדריך בלייזר לרומנטיקה

Take away your clothes
החלק השישי במדריך הרומנטיקה של בלייזר – כך תוציא זיון מהטלפון, בלי להתקשר למכון ליווי

המתרגלת, את אוכלת?
מוסף בלייזר לרומנטיקה שכחנו כבר איזה מספר: אתה סטודנט? רוצה להביא למתרגלת שלך? הפרטים בפנים

במיטה איתה, ועם החברה הטובה שלה גם
מדריך בלייזר לרומנטיקה: בחורה בוכה היא בחורה פגיעה, ובחורה פגיעה שלחה את המוסר שלה לישון אצל ההורים שלו

זה לא אתה, זאת היא
יש שעות קשות באמצע הלילה, שבהן רק זו שכבר זרקה אותך יכולה להאיר אותן. "מותק, אני בבית. מה באמת, אני לא גר כאן יותר? נו, טוב, אבל כבר באתי, אולי נזדיין?"

צריכה לקבל אותו מגבר אמיתי
המדריך לרומנטיקה – והפעם, "כך תזיין פמיניסטית". בניגוד למה שאתה חושב, היא לא צריכה את השטות שבכותרת – ובינינו, זה המזל שלך

 

 

אלכוהול / ספורט

בדרך כלל, ניר קיפניס

תביא שלוק מהכבול
כבול היא האדמה העשירה בחבלי הארץ בהם עושים ויסקי (רמז: לא הנגב). לא שיש לנו מה לעשות עם הידיעה הזו – אבל בכל זאת לא התחרטנו שהלכנו לקורס טעימת ויסקי (גדי שמשון)

המשקה של המינגווי
למוחיטו הקובני יש כללים מדויקים, אבל אותנו זה לא ממש מעניין. אז הנה מתכון מנצח, אחת ולתמיד, למשקה שיביא את הסתיו

למה גירשנו את היוונים
איך זה שרק אנחנו יצאנו עם של מבקשי הארכה, שתמיד מפספסים במאני-טיים

יאסו אתונה
עם סיום האולימפיאדה, מוצא קיפניס את הסיבות להצלחתה: ים תיכוניות שלא מתביישת בעצמה וים כוסיות שיכורות בלבוש מינימלי (המערכת מתנצלת על הביטוי המקומם)

טעם של רקטת וי-2
בימי מלחמת העולם נתן המחסור בפחם את אותותיו בטעם הוויסקי שיוצר בסקוטלנד. עכשיו גלנפידיך שחזרו את הארומה המעושנת של הימים הטובים

חילופי משמרות בגזרת האניס
זה הסתיו, עם הענן, ועם תחילת מעבר הדרינקים של ערבית מהאוזו שבמזרח הים התיכון אל הפאסטיס שבמערבו

פורטו הביתה, מונקו ולישון
ליגת האלופות שוב איתנו, וקיפניס מתחייב שכל עוד היא כאן – הוא לא עושה סקס (בניגוד ליתר חודשי השנה, בהם הוא סתם נמנע מזה)

חשיפה לצפון
והפעם – על וויסקי צפוני, אצילי וסנוב כראוי: היילנד פארק הוא כנראה אחד הסינגל מאלטים הטובים שנוצרו אי פעם

שיר השכונה
להוגה הדעות שלנו, הפרופסור-אמריטוס קרל-פרידריך קיפניס, יש רעיון חדש מה לעשות עם הכדורגל: אם ממילא אנחנו שכונה, בואו נלך עם זה

כוס בירה – כוס בריאות
פעם היו כמה אמיתות ציוניות בדוקות: העולם נגדנו, האדם שבטנק ינצח והכי חשוב – המשפט שבכותרת. הגיע הזמן לחזור לשורשים

עסק שחור
יש דבר אחד שאירלנד מצטיינת בו חוץ ממכות ובחורות ג`ינג`יות כוסיות מדהימות. אתם בטח יודעים את התשובה – ובכל זאת, בואו לקחת לגימה מהגינס

שלם וצפה? זובי. שתה וצפה
מה יעשה אוהד כדורגל שרוצה לראות את הליגה האנגלית, אבל לא רוצה לתרום יותר ממה שכבר עושקים ממנו? הולך עם החבר`ה לבר ספורט, זה מה

זה לא הכדורסל
שיסלחו לנו קלינגר ועדת החנפנים בצהוב שסביבו – אין שום כבוד בבונקר של מכבי בליגת האלופות, וגם לא בהפסדים שלה

בר שאתה צריך להכיר
ניר קיפניס קפץ ל"דוכס", בר חיפאי חדש, ושתה את רובו

הקוסם יושב ביציע – יחי הקוסם החדש
במאבק נגד השוויצרים, אלה שבחרו להישאר ניטראליים גם כשלצד השני במלחמה קראו "היטלר", היתה נקודת אור אחת, ואתם יודעים לבד איך קוראים לה

תענוגות הפנפון הצרפתי
למשקה האצילי ביותר קוראים קוניאק, וצריך לדעת איך לשתות אותו נכון: בכוס טובה, עם סיגר טוב, אחרי ארוחה טובה – ועם בחורה רעה

וירוס השפעת מת באלכוהול
ד"ר קיפניס פנה לעזרת המומחה, פרופסור חוטינר, כדי לדעת איך להתכונן למגפת השפעת הממשמשת. הפתרון? להשתכר היטב, כמובן

גלויה מהחיים של חיים
אתה יכול להוציא את הכדורגלן מאשדוד, אבל כנראה שלא יכול להוציא את אשדוד מהכדורגלן

חטפו איפון, ווזארי, יוקה וגם אוקומוטו (קוזו)
ג`ודו הוא הספורט שהביא לנו חצי מהמדליות עד היום, שאנשיו עושים ספורט ולא נערות ליווי ושאף אחד לא מממן להם אגו מנופח כמו לכדורגלנים. פלא שהענף עומד להיסגר?

מי פה הערס האמיתי?
משורה ישחרר רק המוות זה לא המוטו של הפרטיזנים, אלא ההתנהלות העסקית של מכבי תל-אביב, בראשות לוני "מחנך הדור" הרציקוביץ`. ניר קיפניס זועם

דם, יזע ועלי סלרי
קיפניס מביא את מקורותיו של המשקה שהוא חצי ארוחה וחצי אפשרות לחפף באיכות הוודקה: הבלאדי מרי, קווים לדמותה המדממת

 

תרבות / אוכל

בדרך כלל, גדי שמשון

סופר שאתה צריך לקרוא: ריצ`ארד סטארק
שירת הפשע הלא מתנצל

לאוושת המזגן והעורקים הנסתמים
כדי להביא מזל, נסענו לפני המשחק של מכבי חיפה מול רוזנבורג לאכול ב"מעיין הבירה" בחיפה. בניגוד לקבוצה, אנו החזקנו מעמד עד השריקה

 

משבר זהות
זה ש"זהות במלכודת" הוא סרט עצבני ומעצבן, זה מילא. אבל זה שהוא גורם לך לתחושה שסרטי ג`ייסון בורן לא יודעים מה הם רוצים להיות – זאת כבר בעיה (תומר קמרלינג)

"בחיים אל תתנצל שיש לך זין"
זה המוטו של ספר שאתה חייב לקרוא – "האיש שכתב את הספר" מאת אריק טארלוף

הוויסקי נגמר, ואז נכנסה לי בלונדינית למשרד
אם אתם אוהבים ספרות גברית, בואו תשמעו על רוברט פארקר, שהבוסטון גלוב אומר שהוא ממשיכו הטבעי של רימונד צ`אנדלר

בלי חרא של גמלים
חודש אמסטרדם: הקופי-שופס אולי חוקיים, אבל סליזיים כתחתוניו המיוזעים של חבר כנסת מהוועדה למלחמה בסמים. מורה נבוכים

גיבור מעמד הפועלים
קלייב קאסלר לא מזיין את השכל: הוא גבר מהדור הישן. כזה שאוהב להציל אוניות טרופות, לשפץ מכוניות ישנות ולהכיר בחורות. והוא גם כותב על זה

גדי בחלב אימו, וחזיר באבי אביו
חודש אמסטרדם: הבשר הטוב ביותר בעיר נמצב במקום מלא ישראלים. אז קחו כדור נגד בחילת-ישראלים-בחו"ל, ולכו לקפה דה קלוס

התגלתה מסעדת צלעות טובה יותר מדה-קלוס!
חודש אמסטרדם: נשבר לכם מלאכול צלעות טובות עם כל המגעילים שהיו אתכם בטיסה של אל-על? יש תחליף מעולה

ספר שאתה צריך לקרוא – "מתים להתפרסם", מאת בן אלטון
אם מצאתם את עצמכם מקללים את גיבורי "פרויקט Y" בטלוויזיה, אתם חייבים לקרוא את הספר השנון והמענג הזה: רצח בתוכנית ריאליטי יכול להיות הדבר הכי טוב שקורה לה

ספר שאתה צריך לקרוא: "לראות בחושך", מאת אהוד אשרי
ספר המתח החדש של אהוד אשרי לא רק מותח – הוא גם מתאר יפה את המצב המעצבן הזה, בו מישהי לוקחת לך את הלב ועושה איתו רונדלים

סדרת טלוויזיה שאתה חייב לראות – Entourage
מארק וולברג עשה סדרת טלוויזיה שופכת על כוכב הוליבודי שמעדיף להסתובב עם החבר`ה מהשכונה

הסדרה הגברית הכי טובה שאתה לא רואה – Rescue Me
טוב, בואו נעשה את זה קצר. הסדרה הזו היא על כבאים בניו יורק של פוסט 11/9. אבל תשכחו מ"ER" עם צינורות מים. זו סידרה של גברים

פסוקו של יום עובר לערוץ 2
טוב נו, עוד לא. אבל חוץ מזה, לכבוד המכרז שמתסיס את תעשיית הטלוויזיה (תעשייה עלק. מרפדייה בחולון יותר נכון), הנה מורה נבוכים (ניר קיפניס)

סלולרי לשטחי יהודה מכבי
בטח ראיתם כבר את הפרסומת לנוקיה 5140, ה"טלפון שטח" החדש. כתבנו בדק אותו, והגיע למסקנה שבכותרת

 

אינטרנט / כך תישמע חכם (ואנשים לא ידעו כמה אתה אדיוט באמת)

שי בר-יהודה

`שובניסט" 
או: "למי קראת שובניסט, יא נקבה"

התער של אוקהאם
או – לך תתגלח לפני שאני דופק לך תלונה

פסיקת מירנדה You have the right to remain silent
איך הוכרה זכות השתיקה, או במלים אחרות: סתום ת`פה

הקומדיה האלוהית
או: אתה באמת בטוח שאתה רוצה להתפשט באור מלא?

אנטרופיה
או: שוב בלגנת את כל הבית, יא בהמה?

נדמה לי שאנחנו משחקים בקקי
משחקי תפקידים, RPG) Role Playing Games), הם הבילוי המועדף בכל העולם לבני נוער שלא מזיינים. אנחנו יודעים שגם אתם לא, אז בואו תקראו

לרדת לקרפדה!
אחת הדרכים החוקיות והפשוטות להתמסטל היא לא לקנות חגיגת – אלא ללקק קרפדה. הכוונה לא למכוערת של החבר`ה, אלא לאחת אמיתית. קראו ולמדו

אם צעירה, מי ידע תשוקותיך
אנחנו יודעים שזה נשמע תיכוניסטי ומפגר, אבל זה ככה: כל אמא גם הזדיינה קודם. ואם כך, אין סיבה הגיונית שהיא לא תעשה את זה שוב. כן, בדיוק, שוב גלשנו לאתרי פורנו אזוטריים

 

רוצים עוד? תעשו מנוי כאן.

"לא עוד ויכוחים חסרי שחר הנותנים במה תקשורתית לאוהדי וחובבי סמ-צמח"

 

"תסתכלו טוב טוב בעיניים של ורדה ושל ציפי שאיבדו את ילדיהם בגלל סם המריחואנה. תגידו להם שזה כלום, שזה רק צמח, תספרו להם שאלכוהול וטבק יותר מסוכנים".

(הפתיחה של מאמר בשם "תפסיקו להרעיל את בני הנוער" שכתב דובר הרשות למלחמה בסמים, שמאי גולן, ופורסם באתר האינטרנט nfc בתאריך 30/5/04. גם המשפט בכותרת נלקח ממאמר זה)

—–Original Message—–
From: Gadi Shimshon [mailto:sgadi@netvision.net.il]
Sent: Sunday, May 30, 2004 12:05 PM
To: sgolan11@bezeqint.net
Subject: בעניין הטור שלך בNFC
 
שלום שמאי גולן
את הטור שלך בחדשות מחלקה ראשונה פתחת בבקשה להתבונן בעיני שתי אמהות שאיבדו את ילדיהן בגלל מריחואנה. אשמח אם תוכל להרחיב בנושא – מיהן האמהות, וכיצד ילדיהן מתו בשל מריחואנה.
בברכה,
גדי שמשון

From: שמאי גולן [mailto:]
Sent: Tuesday, June 01, 2004 11:36 AM
To: Gadi Shimshon
Subject: RE: בעניין הטור שלך בNFC

גדי שלום
שתי האמהות, שני סיפורים אמיתיים , לאחרונה גם יצאנו במסגרת הטלוויזיה החינוכית עם סיפורן של האימהות, המספרות כל אחת במשך דקה את שקרה.
אלה הם שני מקרי מוות כתוצאה ישירה משימוש במריחואנה.
יש , כמובן עוד מקרים רבים אלא שורדה וציפי נתנו הסכמתן להיחשף ומקדישות זמן רב להסברה בבתי ספר ולהורים
מתוך ידיעה ברורה שמובלי הקמפיין בעד המריחואנה מכירים את המקרים האלה ואחרים ביקשתי מהם שיסתכלו טוב טוב בעיניים
יום טוב גם לך
שמאי גולן

—–Original Message—–
From: Gadi Shimshon []
Sent: Tuesday, June 01, 2004 10:37 AM
To: 'שמאי גולן'
Subject: RE: בעניין הטור שלך בNFC

שלום שמאי
האם אתה יכול לשלוח לי את הסיפור המלא או להפנות אותי אליהן?
עד כה לא מצאתי מקרי מוות מתועדים שנגרמו ישירות בשל שימוש במריחואנה. האם הכוונה לתאונות דרכים?
בברכה,
גדי

From: שמאי גולן [mailto:]
Sent: Tuesday, June 01, 2004 11:41 AM
To: Gadi Shimshon
Subject: RE: בעניין הטור שלך בNFC

גדי
אני כמובן אבקש את רשותן ותשמע ממני בימים הבאים
שמאי

From: Gadi Shimshon []
Sent: Thursday, June 10, 2004 10:24 AM
To: 'שמאי גולן'
Subject: RE: בעניין הטור שלך בNFC

שלום שמאי
מה קורה בעניין?

 

From: Gadi Shimshon [mailto:]
Sent: Wednesday, June 23, 2004 9:43 PM
To: 'שמאי גולן'
Subject: RE: בעניין הטור שלך בNFC

שלום שמאי,
אני עדיין ממתין….
אנא חזור אלי
גדי

 

בחיפוש באתר הרשות למלחמה בסמים לא נמצא חומר על ורדה או ציפי. הקוראים שיש בידם פיתרון לתעלומה, מוזמנים להשאירו בתגובות.

X X X

 

 
 
 
 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
סמל אמסטרדם, שלושת האיקסים, מציין שלושה אסונות – שני שטפונות
ושריפה – שארעו בעיר במאה ה-15
 
 

כולל הכל

שלום, ד'.

כמובן, לא קוראים לך ד', זו פשוט האות שהאצבע שלי הקלידה עליה עכשיו, האמה, אם לדייק, פשוט נשמטה למטה, מקלדת של מחשב נייד היא עניין כל כך קל, והאות פשוט היתה שם. זו גם בדיחה פרטית, האות ד'. תשאל אותה, היא בטח תגיד שהיא לא יודעת על מה אני מדבר.

לפי מיטב הבנתי ומה שאני שומע, אז לא רק שנהדר לכם ביחד, אלא שאתה באמת הכי מקסים והכי מתאים. ולא רק נפשית, היא אמרה לאיזו חברה שאתה – ובניגוד אלינו, הן רואות בזה מחמאה, משום מה – בדיוק בגודל המתאים בשבילה, לא יותר מדי ולא פחות מדי. אתה יודע, היו בינינו לפחות שניים שאני יודע עליהם. מכאן שלפי כללי הסביבה שבה אנו מתהלכים ונתקלים מדי פעם, מהמהמים שלום ומה נשמע ומה קורה, המרחק בינינו נאות בהחלט.

תנועת בראון הוא שמה של התנועה האקראית של חלקיקי העשן באוויר – נדמה לי שהתנועה של כולנו משתדלת להיות פחות אקראית, ובכל זאת, ככה יוצא לנו. אתה זוכר את המסיבה ההיא, לפני שלוש שנים? תיאורטית, יכולנו להיות היום חברים טובים. כמובן שהתיאוריה הזו פקעה כשנפגשתם. עדיף, כמובן.

בניגוד אלי, כך משתמע מדברי ההיא שדבריה תמיד יודעים להישמע משתמעים, אתה לא רק חכם אלא גם רגיש ובעל אינטליגנציה רגשית, סליחה על הביטוי. יכול להיות שתמצא שחלק מהדברים שאכתוב עכשיו מקוממים אותך. לא בגלל מה שמשתמע מהם – וקטונתי מלדאוג שדברי ישתמעו בדיוק כמו שאני רוצה, כמוה – אלא בגלל ההנחה שהם אמורים להזיז לך. מצד שני, אמפטי ובוגר נפשית ככל שתהיה, מה שמשתלב יפה עם התואר והשם וחיי היצירה וכל היתר, אם היא בחרה בך בסופן של כל חיפושי המשמעות שלה, הרי ברור שמתחת לכל הנאורות המתקוממת, אתה רוצה לשמוע. בטח לא היית מתנדב לחשוב על זה לבד, כמו כולנו, וצר לי שזה נכנס לך עכשיו ישר לתודעה, ועוד בעיתון.

אין דרך לומר את זה ולצאת אנין. אז אחרי שסיכמנו שאני מאוד לא אלגנטי, נלך ישר. ד', תשמע. אני והיא, בזמנו, עשינו הכל. כן, ככה. כל מה שעשינו קודם עם אחרים, עברנו טוב על הזיכרון, כל מה שעשינו קודם עם אחרים, בדקנו טוב את הזכרון, וכמעט כל מה שעשינו אחר כך מאז, לדעתי, למרות שכדרך תנועת בראון, לא ממש השווינו גרסאות. כולל זה, וההוא, והככה, ובטח שגם הקטע של אתה יודע מה. אה, וגם העניין המעט מביך שבלתי אפשרי לו שישתמע לשני פנים. הכל. גם אם היא אומרת לך שלא, או שהיא ניסתה ולא אהבה את זה, או שזה לא מעניין אותה, אם בכלל דיברתם על מה שלעולם לא מפרטים יותר מדי – עזוב. תקשיב לי. עשינו ה-כ-ל. ועוד פעם.

ואם אפילו רק נדמה לך עכשיו שתהיה לך אדווה מרירה בלב, וכבר לא תמשיך לאהוב אותה בדיוק אותו דבר וכאילו כלום, תלך ממנה עכשיו.

—–

קטע מטור שפורסם בגיליון נושא של "העיר" בנושא אקסים. מסוג הדברים שלא תמיד יש כוח לקרוא, אלא אם מזמינים אותך להשתתף בהם.

יתרון הגבר על האשה

יש יתרון גברי – היחיד, אולי – שעליו, בלית ברירה, יסכימו גם הפמיניסטיות. אנחנו יכולים להשתין בעמידה. פינה של עץ, חומה נמוכה, שדה פתוח, הבלוג של איתן כספי [1] – אין כמעט מקום שבו לא יכול הגבר לעמוד, להתרוקן, לנער מעט, ולבטא באופן מלא את היתרון הגברי הקמאי. זו אולי הסיבה שלגברים הרבה יותר קשה להתאפק (ממחקר לא אמפירי שנערך מזמן בטיולים השנתיים בתיכון): אתן צריכות, אתן מתאפקות עד האכסניה ואז הולכות ביחד. אנחנו צריכים, אנחנו עושים.

בשירותי גברים יש את ה-Pisuar, הלא היא המשתנה. אותו כיור נמוך שלתוכו אנו מכוונים, שאין עליו מושב שצריך להרים או להוריד (תמהני, זה עדיין אישיו פמיניסטי העניין של להוריד את הקרש?), שתמיד צריך לחשב את הזווית בה נשתמש בו בלי להתיז עלינו. החובה לשרוך היטב את הנעליים בטרם מתקרבים היא ההוכחה שהשיקול הוא תמיד מאין להשתין בלי להתיז על עצמך – הרצפה לא שייכת לאף אחד, הרי. כדי להתגבר על הנטיה הגברית לפספס, הגו בנמל התעופה סכיפהול באמסטרדם תרגיל חביב:

מסתבר שהוספת המדבקה עם הזבוב (שבמבט ראשון נראה אמיתי לגמרי) הביאה לירידה של כ-80% בזמן המוקדש לניקוי שירותי הגברים בנמל התעופה – באופן לא רצוני, דבילי משהו אך גברי למהדרין, מקפידים הנכנסים לשירותים לכוון אל הזבוב, כדי שיעוף כבר. פגעת בזבוב – פספסת את הרצפה.

אלו שמסוגלים לפגוע בזבוב מוזמנים לשלב הבא – להכניס גול תוך כדי השתנה:

החברה המשווקת את ערכת השער למשתין הזו מבשרת לנו שהכדור משנה (!!) את צבעו (!!) כאשר משתינים עליו. עכשיו נותר רק לצפות אותו בלקמוס שיזהה את איכות הכדורים שלקחת, ולהתקין אותו במועדונים הרלוונטיים.

ברחובות אמסטרדם עצמם, משום מה, עלינו לכוון לבד:

בעיר יש בירה לכל דורש, ולא מעט דורשים, ולא מעט תעלות. אם היו סומכים על השיכורים שיתאפקו, לכו תדעו מה היה קורה. השמועה, אגב, טוענת שהמשתנות העירוניות שם מנוקזות היישר לתעלה ממילא. ויש עוד מודל, ישן יותר (לא רק העיצוב, גם הניחוח):

לא פלא, לכן, שהדרך לאמסטרדם מכיוון מזרח ימצא ההלך את שלט הדרכים ההולם ביותר (שימו לב לעץ מאחורי השלט):

במועדון אמסטרדמי אליו לקח אותי ירון טן-ברינק ירום הודו, שאם הייתי זוכר איך קוראים לו הוא היה ממוקם בעיר אחרת, השירותים מבהיקים, מנירוסטה, ובתוך כל פיסואר נח לו, הס פן תעיר, פלח לימון זעיר:

ואם אנחנו כבר בתוספות לתחתית כיור המשתנה (הנפוץ ביותר בישראל, לידעת הנשים, הוא נפטלין. בדיוק), מה תאמרו על המסעדה הקנדית הזו, בוונקובר? קרח זך וצח:

אבל לא רק תוספות ארומטיות מניחים בתחתית המשתנה (לידעת הנשים: הגומי מונח כדי לעצור את הסיגריות המושלכות, לרוב, מייד אחרי השימוש ובזמן הניעור), אפשר גם להתבטא שם פוליטית. לרוב, כך נראה, מהאגף השמרני יותר של המפה:

או זה – מדבקה המופצת בבאר של ותיקי מלחמת וויטנאם בדייטון, אוהיו:

ולסיכום הפרק הפוליטי:

פוליטיקה בין-מגדרית או הומאז' לרולינג סטונז?

פרסומת למכון כושר, ממוקמת מעל משתנה (גם בארץ התחילו לשווק את "המדיום הפרסומי החדש" הזה):

המתקן הזה, מעידים ותיקי הצוללת האמריקנית Sargo, היה החשוב ביותר בחדר הטורפדו:

אם כבר מלחים, הרי שבחצר ביתו של המינגווי, הגבר גבר האמיתי, היתה מזרקה שנעשתה ממשתנה ישנה. אומרים שכטוב ליבו של פאפא עליו ברום, הוא לא היה מתבייש להשתמש בה:

ואם כבר שיכורים, הרי שבאחת מתוכניות "גברים עם כבוד" (הרבה יותר מצחיקה ממה שנדמה ממבט ראשון, אבל צריך את המצברוח המתאים) ערכו משאל בין הצופים, השתויים למדי (ההפקה מחלקת בירה בזמן הצילומים), ו-70% מהם הודו שהם משתינים בכיור אם הם באים הביתה שיכורים מספיק. חומר למחשבה עבורכן, בנות, לפעם הבאה שתנסו לכבס בכיור שלו את החזיה, או משהו. בכל מקרה, אפשר לרכוש באינטרנט כוס בירה עם משתנה תואמת, שהלחיצה עליה מפיקה את הרעש המתאים. ואם זו לו אלגנטיות, לך תדע מהי באמת:

היו עוד כמה תמונות מרתקות מהרשת, אבל באמת, הפוסט כבר מתחיל להיות חמצמץ. נוריד את המים, ובפעם הבאה, בלי נדר, יהיה מתכון.

———

[1] כן, יש לי סוג של סכסוך ותיק עם כספי, הכותב אף הוא בלוג ב"רשומות" (אלי אשד tm). אבל הסיבה שהוא מאוזכר כאן, ומן הסתם יאוזכר פה ושם גם בעתיד, נמצאת בתגובה שהוסיף לפוסט של טל איתן, שקונן על אלימות המשטרה כלפי הומוסקסואלים. את העיקר ציטט טל איתן בכותרת המשנה של האתר שלו. זו בדיוק סוג ההומופוביה החשוכה שתמצאו אצל אנשים שזורקים את הילד שלהם לרחוב ברגע שהם מגלים שהמיניות שלו "סוטה". ההסבר הזה מופיע כאן מכיוון ש, אם לצטט את איתן כספי (שם, שם) על המיניות האנושית, "רצוי שדברים יהיו ברורים ומוגדרים".

 

הלכנו לים, רק אבי ואני

 

ספינות / איאן האנטר (1979)

הלכנו לים, רק אבי ואני
והכלבים שיחקו על החול מסביב
קור החורף סבב לכל עבר, חתך את האוויר
האם הוא, לבוש באפור, קרא לי לאחוז בידו?
אמרתי שהאהבה קלה יותר כשהיא רחוקה
ישבנו והסתכלנו על האורות המרוחקים

אנחנו שתי ספינות שעוברות בלילה
אנחנו מחייכים כשאנחנו אומרים שהכל בסדר
אנחנו עדיין כאן, רק מחוץ לטווח הראייה
כמו הספינות הללו שעוברות בלילה

יש סירה על הקו שבו הים פוגש את השמים
ואחת אחרת ששטה הרחק מאחור
ונראה כאילו אני ואתה כמו זרים ממרחק
מתרחקים עוד ועוד כשאנו נסחפים בזמן
הוא אמר: קשה לי כאשר אתה רחוק,
אנחנו קוראים אותך רק כשאתה כותב

אנחנו שתי ספינות שעוברות בלילה
ואנחנו מחייכים כשאנחנו אומרים שהכל בסדר
אנחנו עדיין כאן, רק מחוץ לטווח הראייה
כמו הספינות הללו שעוברות בלילה

 

 

חבר טוב ויקר שלח לי את התרגום לשיר "ספינות" של איאן האנטר. נדמה לי שגם הוא מזדהה מאוד, כמוני.

 

כמו בפאריס, בניו יורק

 

 

קראתי על זה פעם, לא זוכר איפה. יכול להיות שבהעיר? בכל מקרה, אתמול בלילה נתקלתי בהם, בנסיעה נינוחה אחר חצות לתוך העיר. ליד שדה דב הם הופיעו, מכיוון תחנת הכוח רידינג, ובלי לנסות להשתלב בתנועה פשוט כבשו את הכביש. לפחות שישים איש על רולרבליידס גלשו במורד אבן גבירול באמצע הלילה, כשהם משתדלים להתעלם מהרמזורים, מהמכוניות ומהאנשים שסביבם. לא ביחד הם גלשו, אלא בנחש ארוך שברווחים בין חוליותיו הצליחו כמה מכוניות להסתנן. למעטים מהם היו מחזירי אור, למעטים אחרים היו גלגלים שזהרו. הרוב פשוט גלשו, מיוזעים, עם תרמילים קטנים על הגב.

 

אני לא יודע מה הם לוקחים, אבל אני רוצה גם.