"כֹּל אוֹתָּם אָנְשֶי אָפְלוּלִית
שֶיוֹשְבִים בְּבִטְחַה
מוּחְלֶטֶת בְּבָתֶיהֵם
וּבִמְקוֹמוֹת הַעֲבוֹדָה,
וּמוֹרִידִים קְבָצִים כְּאִילוּ אֵין מָחָר"
דורון אביגד, גלובס
את השיר האלגי והיפה הזה כתב עורך אתר האינטרנט של גלובס, דורון אביגד, במאמר שכותרתו "הולכים על הקצה". המאמר דן בתביעות האחרונות שהגיש איגוד חברות התקליטים (RIAA) כנגד גולשים משתפי קבצים. אנא לחצו על Shift בזמן ההקלקה על הלינק, כדי לפתוח אותו בחלון חדש, וקחו את הזמן לקרוא ולחזור לפה.
ההשוואה בפתיחת המאמר, בין החלפת קבצים באינטרנט ושימוש בסמים קלים, מזכירה את זו של שוקי גלילי שקישר בעבר בין שני הנושאים השנויים במחלוקת. גלילי הסיק מההשוואה שכמו "המלחמה בסמים", גם מלחמה בהורדת הקבצים היא בזבוז משאבים ללא תוצאות. אביגד משתמש בהשוואה כאביזר-במה כדי לשוות חזות דמונית למורידי הקבצים. חשבתם הורדת קבצים, חשבתם אנשים ששותים חשיש.
להלן כמה קטעים מוערים מתוך המאמר. הטקסט המקורי מופיע באות מודגשת.
בשבוע שעבר, קובעים נתוני נילסן נט-רייטינג, צנח מספר הקבצים שהוחלפו ברשת ב-%15. מדובר בירידה משמעותית מאוד, בפרמטר שהכיר עד כה רק כיוון אחד – למעלה, מהר וחזק. אז איך, לכל הרוחות, זה קרה? (איך זה קרה? נחפור חצי מילימטר לעומק, נקרא את הדיווח של נילסן נט-רייטינג ונגלה שהנתונים הפרוביזורים למדי של גוף המחקר מתייחסים לשבוע שבו חל יום העצמאות האמריקני, ה-4 ביולי. באותו יום שישי לא הלכו האמריקנים לעבודה כדי להוריד קבצים במשרד, וגם לא טרחו להוריד מהבית. הם היו עסוקים במנגל, סליחה, בר-בי-קיו). כאן אנו שבים ל- RIAA ולניצחון-הענק שקצר, עם הגשת תביעות משפטיות נגד כמה סטודנטים שהקימו רשת עצמאית להחלפת קבצים. (מספרים על פנחס ספיר המנוח, ושמא היה זה לוי אשכול, שנהג לסמן בנאומיו את המקומות בהם הנימוקים לא משכנעים, שאז צריך להגביר את הקול).
אביגד טוען שהגולשים בוגדים במותג. טפט שולחן עבודה שהופץ בנענע בשנת 2,000, בזמן משפט נאפסטר
|
ב-RIAA,
וזה ברור
כמעט כמו אהבה חדשה,
הבינו כי אין ברירה אלא להכות במסמר
בדיוק
על
ראשו
אם היתה התרשמות שאביגד לא מכיר כלל בעובדה שמוסיקה היא בראש וראשונה אמנות, ולא מצב המניות של סוני או פצעי הלחץ של גדודי הפרקליטים ומנהלי החשבונות של RIAA, או שמהפכת הנאפסטריזציה של הרשת היא עניין תרבותי לא פחות משהוא פלילי, עכשיו
|
פעם, בימי הבועה, לא העזתי לפספס טור של אביגד. ברגעים כמו עכשיו אני תוהה האם זה אביגד שהשתנה ועכשיו מציע לתקוף בלוגרית שכותבת על עבודתה ב-144, או, כמו במאמר הזה, נדמה כלא מבין דבר בנושא עליו הוא מדבר, או שפשוט הייתי עיוור מדי אז. מעבר לחוסר ההבנה, השפה במאמר הזה מזכירה – מבחינת נקודת ההשקפה שלה – את רני רהב, וכל כולה מכוונת להערצת העושר וניאוץ הפוגעים בו.
|
מתגלה הצד הענוג יותר. לא רק ששון הדק מאחורי הכוונה לכלוא להלכה רוב הגולשים בעולם, אלא קטע מטרים להמנון למוריד הקבצים שצוטט קודם. שאפו.
אלה משתמשי-הקצה שבטוחים עד רגע זה, (משתמשי קצה? משתמשי קצה? עורך אתר האינטרנט של גלובס לא יודע שמהפכת שיתוף הקבצים הוציאה את המונחים "מרכז" ו"קצה" מחוויית האינטרנט הספציפית הזו?) שאלוהים נתן בידיהם את הזכות הטבעית לגנוב זכויות יוצרים על בסיס יומי, ולא ממש מתעניינים איזה מחיר משלמים, למשל, האמנים והתעשייה המקדמת אותם. (חבל שאביגד לא ציין האם הכוונה לבריטני ספירס או אן-סינק).
אותם משתמשי-קצה, כבר אמרנו, מתעניינים בעיקר בעצמם. (ודווקא עכשיו כשכולנו מנסים להיות ביחד למען האמנים ובריטני המסכנה, הזונות האלה מתעניינים רק בעצמם. אגב, האין זה חלק מהמבוא הבסיסי ביותר לכלכלה, העובדה שאנשים מתעניינים בעצמם?) הם בגדו בנאפסטר, ויבגדו גם בקאזה בבוא השעה. (מונדייה! לא הייתי רוצה שמישהו מאותם בוגדניים יצא עם קרובת משפחה שלי. כמובן, עצם הרעיון שלא מדובר במאבק בין סלקום לאורנג' אינו מתקרב לתודעה המשתקפת במאמר הזה. מעניין למי היה מבט יותר מופתע: לאביגד, או למנהלי ברטלסמן שרכשו את נאפסטר, ברגע שהבינו שהגולשים רוצים להחליף קבצים ולא לראות לוגו כזה או אחר בפינת המסך.) הדרך היחידה להפחיד אותם היא להסתער עליהם – ולגמור, ברגע האחרון, בדיל משפטי כואב מאוד מבחינתם. זה בדיוק מה שעשו עורכי הדין של RIAA.
גולשי IOL ברחו מפני וואלה, גולשי נאפסטר התאספו סביב עקרון שיתוף הקבצים, לא הזהות התאגידית של נאפסטר (שאם בכלל הייתה לה כזו, היא היתה של הוצאת לשון כנגד המונח "זהות תאגידית". לא פברוק גרובי מגנובי נוסח, נניח, הקמפיין של Esc). אותם "משתמשי קצה" דמוניים מסרבים לגלות נאמנות מותגית כמו צרכנים טובים, ונדמה שאביגד מצר על כך. אז מה אם מדובר בציבור ענק של גולשים, ש-RIAA לא מנסה להציג לו חלופה חוקית להורדת קבצים מהרשת, שההבדל בינה לבין הפצת מוסיקה בדיסקים לחנויות זה כמו ההבדל בין דיליג'נס רווחי מאוד לבעליו, למכונית. אבל אביגד לא מוכן שעגלה בלי סוסים תעבור ברחוב שלו, בלי איש עם דגל שילך וינופף לפניה. קודם כל נשמור על זכויות העגלונים, לא על העצמות של אנשי האפלולית.
מודל אפשרי לנאפסטריזציה חוקית של הרשת
הציטוטים מגלובס ברשומה זו נעשו במשורה ולצורך ביקורת וסאטירה עיתונאיים
ילד קנדי שמן בן 15, דחוי ולא מקובל, נכנס למעבדת הוידיאו בבית הספר ומשחק מול המצלמה עם מטאטא, כאילו הוא חרב האור של גיבורי מלחמת הכוכבים. החברים שלו מגלים את הקלטת למחרת, ממירים אותה לווידיאו ומעלים לרשת. כולכם ראיתם אותה, מן הסתם, ברשימות הדיוור המשרדיות. למשך איזה שבוע זו הייתה הדאחקה של הרשת. נורא מצחיק.
ערס פואטי 
