עופי עופי יא מז… (*)

 

הדיונים ב"דואר זבל" הביאו את הלינק הבא, למאמר מרתק של העיתונאי לוי מורב על הפיטורים בבנק הפועלים. מצויין לכל מי שעדיין חושב שהאריסונית באמת הוציאה איזה גרוש מסריח מהארנק שלה כדי לקנות את הבנק, או שמניעי הפיטורים היו משהו שקשור לטובת הבנק עצמו. פשוט תקראו, ותעבירו הלאה את הלינק הזה.

 

(*) הכותרת שלהלן הינה פראפרזה על שורת המחץ של בדיחה ישנה, שמייצגת נאמנה את חוסר הפרגון וההערכה של הישראלי המצוי כלפי מי שנחמד אליו. למען הסר ספק, כל מטרת הכותרת היא לעורר עניין ולמשוך קוראים, ואין בה שום דבר שמתכוון אפילו לרמוז כאילו מי מהאנשים/גופים עליהם מדובר בפוסט הזה הם "מזדיינים", או יודעים לעוף, או כל דבר אחר המתרמז ממנה לכאורה. יתירה מכך: במידה והכותרת נתפסת בעיני מאן דהו כעולבת וכמיותרת, הרייני להצהיר מראש כי ידי לא היתה במעל, לא ישירות בכל אופן, וכי יש מה לדבר על שינוי של הכותרת. אני משוכנע שמי שלא מכיר את הבדיחה (הידועה גם כ"ברוק שילדס"), כולל עורכי דין המייצגים את אריסון השקעות ובני ביתם וטפם ושורם וחמורם והיחצ"נים שלהם, יכולים לשאול כאן מישהו בנושא. בעצם, הבה ונחסוך להם את השאלה ואת אי ההבנה ונספר את הבדיחה, בגירסת הסבנטיז-רטרו שלה. הנה אנו מתחילים. שימו לב, עו"דים, זו בדיחה. ברוק שילדס באה לארץ לצלם סרט עם מנחם גולן. היא שמה לב שמישהו תמיד דואג שיהיו לה פרחים רעננים בקראוון, שוקולד בחדר כשהיא חוזרת, להשתיק את המעריצים מחוץ לחלון. היא שואלת בהפקה ואומרים לה שז'וז'ו, עוזר ההפקה החרוץ והנאמן, הוא מעריץ שלה מתמיד. היא מביעה רצון לפגוש אותו, והפגישה אמנם מתרחשת. היא מאוד נעימה ומרגשת – הוא בחור חמוד ובהחלט מעריץ עדין נפש. היא שואלת אותו מה היא יכולה לעשות בשבילו. אומר לה ז'וז'ו – "תראי, כשאת עוזבת אותנו ונוסעת, לפני שאת נכנסת למטוס, תעשי סיבוב ותקראי "להתראות ז'וז'ו", כדי שאמא שלי הטובה והזקנה תדע שאת מכבדת אותי". מסכימה ברוק שילדס הטובה, וכך היה. ביום טיסתה מגיע ז'וז'ו עם כל השכונה לנתב"ג ועולים למרפסת (בדיחת סבנטיז, אמרנו). מסתובבת ברוק שילדס מפתח המטוס, מנופפת בידה וזועקת: "להתראות ז'וז'ו!". אומר ז'וז'ו בקול רם: יאללה, עופי עופי יא מזדיינת. סוף הבדיחה. כמו שתראו, עו"דים יקרים של אריסון השקעות, זו בדיחה המציגה את כפיות הטובה הישראלית, שלא לומר של התקשורת הישראלית (ז'וז'ו צועק לכל השכונה), שלא לומר המחשבה הישראלית האנינה שיש ב"מזדיינת" משום הקללה, כך שלמעשה היא, במובן מסויים, הכותרת מעבירה שוב את נקודת המבט של אריסון כפי שהיא משתקפת בתקשורת – שכולנו אומה של קטנים חסרי תודה שלא יודעים באמת לכבד את מי שעוזר לנו. ואם אנחנו כבר כאן, אז תקראו גם אתם את המאמר של לוי מורב, כי באמת לא נעים לשמוע על ההשקעות הגדולות של אריסון בנו ולגלות שזה נעשה בכסף שלנו. כפויי טובה כולנו. מזל שאיננו ז'וז'ו, ושאלו כבר לא הסבנטיז. ואין בדברים הנאמרים גם בדיסקליימר זה כדי לרמוז וגו'. וכו'. וכיוב'.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי  On 22 בספטמבר 2003 at 1:05

    שהשיטה של קניית נכסי מדינה באמצעות ערבות מדינה משגשת אצלנו כבר מאז שנות השמונים. רוב ה"הפרטות" נעשו בשיטה הזו.

  • חנן  On 22 בספטמבר 2003 at 1:12

    אולי *אני* הבאתי אותו?

    ולא סתם הבאתי אותו. כי כתב העת "חברה" נוצר ונערך ומודפס בבית שמש, בדיוק כמה בתים בהמשך הרחוב שלי, בדפוס "משכן" שכתובתו (מנפלאות עירית בית-שמש) בדיוק ככתובת הבית שלי.

    ואם תשלחו 70 שקלים, לפקודת "עמותת קהילה", רח' הנשיא 46,בית שמש, 99037, תוכלו לקבל במשך שנה שישה גליונות מלאי תוכן סוציאל דמוקרטי משובח.

    אז יאללה, תשלפו הפנקס!

  • גדי  On 22 בספטמבר 2003 at 1:15

    כמובן ש*אתה* הבאת את הקישור.

  • יהויכין מנדלוביץ'  On 22 בספטמבר 2003 at 3:38

    המגיע לו? הבן אדם התאמץ. למה לעשות לו את זה?

  • דרור  On 22 בספטמבר 2003 at 8:08

    קראתי את מה שכתב לוי מורב. יפה מאוד, באמת, אבל אז מה? היה שיקול חשבונאי לפיטורי האנשים, זכותם של אריסון לעשות את זה. אריסון לא קנו את בנק הפועלים, כמו שלא קנו שום עסק אחר, לשום מטרה זולת עשיית רווח.

    המדינה, אולי, היתה צריכה להתנות את המכירה בכך שהקונה לא יהיה תלוי בחלוקת דיבידנדים מהבנק עצמו כדי להחזיר את ההלוואה, או להתנות בכך שלא יפטר עובדים (תנאי מופרך, כמובן).

    היא לא עשתה את זה, וכל שנותר לך האזרח לטעון הוא, ששוב בגדו בך. תבוא בטענות לנציגים שבחרת ומינית ואתה משלם להם ושמעלו באמונך.

    מבחינת היזם, עובדים זה מכשיר ליצירת רווח, הן כששוכרים אותם והן כשמפטרים אותם. קשה, כואב, אבל עדיף על קומוניזם. המדינה נותנת, מה, לא יקחו? למה לא?

  • מריאואנה  On 22 בספטמבר 2003 at 8:40

    של ביטול קרן התרומות, משל היה ארגון הבלט הישראלי אחד מאחרוני הז'וז'ואים המזנבים בפמליה. נתינה שכמו שמוכיחה המציאות היתה תלויה במה ששרי תקבל בחזרה מהמדינה, או יותר נכון מהתקשורת.

    אם מישהו צריך לקבל פה תרומות, שרי מותק, זה אנחנו, האנשים שמשלמים את העמלות ודמי ניהול החשבון כדי שהבנק יוכל לממן את הלוואות הענק שהענקתם לאנשים עשירים כמוך, ושאין להם שום כוונה להחזיר אותם.

  • לא שם  On 22 בספטמבר 2003 at 8:52

    ובכן עשו מעשה וסיגרו את חשבונותיכם בבנק. יאיר לפיד או לא.

  • אסף  On 22 בספטמבר 2003 at 14:56

    לא הצלחתי להבין מדוע אתה (שוקי) טוען שהבנק נרכש בערבויות מדינה? לא מצאתי לכך כל רמז במאמר של לוי מורב או במקום אחר.

  • רותי  On 25 בספטמבר 2003 at 12:37

    בין השורות שלך, ותקן אותי אם אני טועה, אתה אומר: "לגיטימי להעמיד רווחים לפני אנשים האלטרניטיבה היא קומוניזם. ראו מה אירע בברה"מ".

    לא יכולה להסכים עם ההנחות האלה.

    אנשים יותר חשובים מכסף. ולא צריך לבלבל קומוניזם עם טוטליטריות. שרי אריסון לא היתה מתחילה לרעוב אם היתה משאירה את 900 העובדים. 900 העובדים מצדם דווקא כן חשים בהרעה מאוד ברורה. ואתה בטח אומר: "אז מה? אף אחד לא חייב להם כלום" אתה לא מרגיש שום מחויבות קהילתית-חברתית לדאוג לחלשים. מבחינתי אנשים עם דיעות כשלך יכולים לארוז ולצאת בעקבותיה של המזיידנת.
    ההרעה, מבחינתי, לא תהיה משמעותית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: