הפוסט הבא פורסם בבלוג של עידו קינן

 

אתם מוזמנים להציץ שם, ולחזור לכאן אם זה ממש חשוב. נושאי בראנז'ה פנימיים – קרדיטים, גילוי נאות וניסיון נוגה לחינוך הכותב לאתיקה משופרת.

 

עדכון: איתי באנר כתב מאמר נוסף בנושא בנענע. שאפו

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסף  On 16 בדצמבר 2003 at 16:58

    התכתבתי בנושא זה עם צביקה בשור, ואת עיקר הטענות שהעלתי בחלופת המיילים איתו – פרסמתי גם כטוקבקים לכתבתו האחרונה של קינן. נכון לעכשיו עלה שם רק חלק אחד מ-4 טוקבקים מפוצלים שכתבתי לו בנושא.

    ***

    לתמונה של ארליכמן שהתנוססה בעמוד הראשי של נענע, תחת הכותרת "ארליכמן מכה שנית"(!) הוסף רקע אדום חזק, שגרם לה להיראות ממש כמו איזה mug shot, כאילו אומרים: ארליכמן עושה פשע. מכל ההפניות בעמוד הראשי, זו היתה התמונה היחידה ש"שיחקו" איתה. גם הכותרת של הכתבה "עד הבלוג האחרון" מציגה את העניין כפאטלי, כאילו מדובר ברוצח בלוגים סדרתי שלא ינוח עד שיהרוג את אחרון הבלוגים (מתוך עשרות בלוגים עליהם כתב ארליכמן עד היום, נרשמו רק שני מקרי חוסר שביעות רצון מצד הבלוגרים).

    הכתבה עצמה נכתבה ע"י עידו קינן, שהוא בלוגר פעיל. אבל העובדה שהוא בלוגר, ולכן יתכן ויש לו אג'נדה/אינטרסים/הטיות עקב כך – כלל לא הוזכרה בכתבה.
    העובדה שקינן הוא בלוגר, ואף בישראבלוג, שהוא האתר בו קמה התרעומת על ארליכמן, בהחלט עשויה להיות רלוונטית לקורא. יתכן והכתב מנסה ליישר קו עם קהילת הבלוגרים שעליה הוא נמנה וליצור לעצמו אהדה בה על גבו של ארליכמן (שנאלץ להתמודד עם דמוניזציה שעושים לו כמה בלוגרים כנראה משועממים במיוחד). כמו כן יתכן שסתם העובדה שהוא חלק מאותה קהילת בלוגרים גורמת לו להסתכל על הנושא בצורה שונה ממה שהיה מסתכל עליה אדם שאינו כותב בלוג. לכן יש לציין את העובדה הזו בפני הקורא, כדי שיחליט בעצמו עד כמה מוטה (או לא) סיקור הפרשה ע"י קינן.

    כל הכתבה נכתבה מנקודת מבט מאוד ברורה וחד משמעית – הנחת היסוד בה היא שלארז ארליכמן אסור לעשות את מה שהוא עושה. לא היה כל נסיון לציין בכתבה את העמדה השניה ולפתח את הרעיון שכל אתר לא מוגן באינטרנט הוא בעצם הזמנה ללינק (אולי מלבד באחת התשובות של יון פדר). לא. מה שהיה שם זה Bloger's point of view חד צדדי לחלוטין שנראה יותר כמו טור פובליציסטי מאשר סיקור. דוגמאות לכך:

    – "ארליכמן, שבעצמו מתחזק בלוג, השיב לגפן בפורמליות יבשה, כאילו לא מדובר פה בבלוג אישי שמערב רגשות ויצרים" (איפה בדיוק כתוב שבמידה ומדובר בעניין אישי שמערב רגשות ויצרים על הכותב להגיב לנשוא הכתבה בצורה שהיא מעבר לפורמלית? מדובר כאן בתשובה מקצועית, לא בהתכתבות של pen pals).

    – הצעה שמוצעת בצורה עקיפה לחבל בעבודתו של ארליכמן ("בלוגרים שיקבלו הודעה מארליכמן, ואינם מעוניינים להתפרסם בטורו, יוכלו פשוט להסיר את הבלוג זמנית או למלא אותו בגרביים").

    – סיום כתבה שערורייתי בו הכתב מחליט בשביל קוראיו מה זה "טוב" ומה זה "רע" ("במקרה הרע, זה יהפוך את הטור של ארליכמן למגוחך. במקרה הטוב, הוא פשוט יתחיל לבקש רשות"). ואם אני, כקורא, חושב ש"רע" זה דווקא שארליכמן יתחיל לבקש רשות מהאנשים עליהם הוא כותב?

    וכאילו זו לא מספיק התגייסות למאמץ המלחמתי בארליכמן, נתנו שם שני כפתורי אנטי-ארליכמן בכתבה, כדי שבלוגרים יאמצו אותם. אפשר להיות יותר מוטים מזה?

    אני באינטרנט כבר הרבה זמן, קורא בלוגים כמה חודשים (אבל לא כותב) ולא מבין איך אנשים שמפרסמים את דבריהם ברבים באים אח"כ בגישת "אכלו לי, שתו לי". אני עוד יותר לא מבין איך אתר שמתיימר להיות אתר עיתונאי יכול לכתוב בפירוש ש"מקרה טוב"=עיתונאי שמבקש רשות מנשוא כתובתו לסקר אותו. אני לא בטוח שהייתי סומך על עיתון שנוהג לבקש מהאנשים אותם הוא מסקר את רשותם לכתוב עליהם.

    הכתבה של עידו קינן היתה עלבון לנענע ועלבון לקוראים. היא הזכירה לי את הפוסט של גדי שמשון ב"רשימות" על חוסר האובייקטיביות הפושה באתר בכלל ובמדור "חיים ברשת" בפרט והעובדה שכבר אי אפשר לקרוא שם כתבה או ידיעה מבלי שדעתו האישית של הכתב מוכנסת בצורה בולטת ומוצגת כאמת האולטימטיבית. אחרי שקראתי את הכתבה המוטה של קינן, אני נוטה לחשוב דעתו של גדי שמשון נכונה. חבל, אני בטוח שרוב אנשי נענע הינם מספיק מוכשרים כדי לייצר מדור מקצועי ורציני.

    בעוד שמאותם בלוגרים עוד אפשר היה לצפות להתמרמר (מכיוון שהם מסתכלים אך ורק על תועלתם האישית ומתעלמים מסוגיות חשובות כמו חופש העיתונות), ממדור כמו "חיים ברשת" הייתי מצפה שיסיר את הכובע בפני אדם שעושה את עבודתו העיתונאית בצורה מקצועית ואתית, ולא כתוכנית לבקשתך. וגם אם המדור לא יסיר את כובעו, שלפחות יכתוב על הנושא בצורה מורכבת יותר, המתאימה לפניו הרבים של העניין.

    הטור שכתב קינן בפירוש נוקט עמדה ברורה ביותר לגבי הנושא, כזו שלא משתמעת לשתי פנים וכזו שמתיימרת להחזיק את הצדק בכיס שלה בצורה מובנת מאליה, בלי להתייחס לכך שהנושא שווה דיון של "לגיטימי או לא" (שנערך רק בפורומים השונים, ולא בטורים במדור "חיים ברשת") לפני שמשתמשים בנקודת מוצא מובנת מאליה כביכול, של בעד או נגד.

    להגיד ש"ארז ארליכמן הביא לסגירתם של שני בלוגים שהוא סיקר" זה עוול לארליכמן. לא הוא הביא לסגירתם. מה שהביא לסגירתם זה בלוגרים שחשבו בצורה תמימה מאוד, תמימה מדי, שהם יכולים לפרסם דברים ברשת ולצאת מנקודת הנחה שהם זכאים למעמד "פרטי". בלוגר שכותב באתר שמקבל אלפי היטים ביום, דוגמת ישראבלוג, אמור להיות ער לעובדה המאוד ריאלית שיתכן ואנשים שהוא לא מעוניין שיקראו את הבלוג שלו – יגיעו לשם. זה עוד אפילו לפני שהכנסנו את YNET ואת הטור של ארליכמן לעניין. לכן אם כאשר קורה מקרה נוסח השניים הללו והבלוגר נכנס לפאניקה וסוגר את בלוגו (אגב, שרון לא סגרה את הבלוג שלה) – לא ארליכמן הוא האשם. מי שאשם הוא הבלוגר שלא קרא נכון את המפה, שחשב שרק מכיוון שמתאים לו שקהילה מסוימת ורק היא תקרא את דבריו (המתפרסמים בפומבי, כזכור), משמע שככה זה יהיה. המידע באינטרנט הוא פתוח, זמין, חופשי ובר-לינקוק. גם אם הבטן של אותם בלוגרים אומרת להם שנעשה להם עוול, מבחינה חוקית ולדעתי אף מבחינה מוסרית ובודאי מבחינה עיתונאית – לא רק שלא נעשה כאן עוול, אלא היה כאן ביטוי של חופש העיתונות, הסיקור והביקורת. בלוג מושם ברשת מסיבה זו או אחרת, אבל מהרגע שהוא שם הוא בהחלט יכול לשמש כיצירה שראויה לביקורת. בדיוק כמו ספר, סרט או אפילו אתר אינטרנט. והיה ונקבל את טענת הבלוגרים ש"אנחנו כותבים רק לקהילה", מה יהיה הלאה? האם גם לא יוכלו עיתונאים להתייחס לנאמר בפורומים, למשל? גם בפורומים אנשים כותבים לקהילה, קיים בה שיח פנימי ונקודת המוצא היא שמי שקורא הוא "אחד משלנו". אז מה, זה אומר שאסור לכתבה בעיתון לצטט הודעת פורום או להתייחס להודעות שמתפרסמות בפורום במסגרת כתבת סיקור פורומים?

    הבלוגרים שפרסמו את דברם בצורה פומבית ואח"כ משתמשים בביטויים כמו "אנס" לגבי ארליכמן אינם מגזימים? מתממים? מגלגלים עיניים? למה שאלה זו כלל לא עלתה בכתבה? למה מיד הטענה שלהם הופכת לעובדה. זה ששרון אומרת "אנס בלוגים" בהכרח עושה את ארליכמן לכזה? האם העובדה שמיסטריוס כתבה שהיא מרגישה כאילו פרסמו תמונת עירום שלה אומרת בהכרח שזה מה שנעשה? אגב, אותה מיסטריוס כתבה באותו פוסט עצמו שהעניין מאוד החמיא לה, וסיום הפוסט היה ברוח של "לא ביג דיל, אולי זה אפילו נחמד". רק לאחר שגילתה שאנשים שהיא מכירה נחשפו לבלוג השתנה הטון שלה לאנטי במאה אחוז. גם עובדה זו לא צוינה באף כתבה בנענע. אם ארליכמן לא מראה בתגובותיו שהוא מבין את הצד הרגשי של מעשיו, כפי שנטען כלפיו, אפשר להגיד שהצד הנגדי לא מבין את הצד המקצועי של עבודתו של ארליכמן. זו טענה שלא עלתה בכתבה של קינן. עוד נקודה בנושא – מסיטריוס היתה יכולה לשלוח לארליכמן מייל פרטי, אך במקום זה בחרה לפרסם את מכתבה אליו בפומבי. לא ברור לי למה אתה חושב שארליכמן אמור לשחק את המשחק שלה ולהיגרר להתכתשות פומבית כזו. זכותו לדבר על ענייני העבודה שלו בפורומים יותר דיסקרטיים. אי מייל הוא אחד שמתאים לכך, ומכיוון שלא זה הכלי בו היא השתמשה – אפילו העובדה שהוא הגיב לנושא כבר מזכה אותו בקרדיט מסוים, לפחות מבחינתי. גם בשור לא מפרסם את שיקולי העריכה שלו במדורך, במכתביים פומביים באתר זה או אחר.

    לגבי הטענה שנקודת המוצא של "חיים ברשת" היא "אנחנו בעד הגולשים" – אני מוצא את הקריאה הזו מעט פופוליסטית. גם אני גולש. ואני לא חושב שזה ישרת אותי אם מעכשיו עיתונאי רשת יבקשו רשות לכתוב על נשוא כתיבתם. אם ביקורת תרבות (וסיקור בלוגים בהחלט יכול להכנס לקטגוריה של ביקורת תרבות) מעכשיו תצטרך לעשות סלקציה על נושאי כתיבתה בהתאם לרצונם של המבוקרים – שיקוף התרבות שיוצג יהיה מעוות, מעצם היותו סלקטיבי.
    לא מדובר ב"בעד הגולש" במקרה הזה, מדובר ב"בעד הבלוגר ששואף להכתיב בלעדית את כללי המשחק בפרסום פתוח באינטרנט". אם אתה בעד הגולש, הילחם על זכותו שכל מידע שאינו חסוי (משמע: מוגן בסיסמה) יוכל להיות מובא לידיעתו. כעיתונאים, זו דרכם של אנשי המדור לקיים את חופש העיתונות, לטעמי. "ידיעות אחרונות", למשל, הוא מעצמה כלכלית כוחנית ומונופוליסטית. עדיין, לא הייתי רוצה שממחר בבוקר העיתונאים שם לא יהיו חופשיים לגמרי בעבודת הסיקור שלהם. לפי ההגיון של אנשי המדור – אם זה יקרה, זה בעצם יהיה "למען הקורא, נגד בעלי הכח", כאשר אני רואה בזה צנזורה שבאה כנגד הקורא. אז נכון, כולנו אוהבים לירוק בפרצופו של "האח הגדול" ולהרגיש אופוזיציה לכוחות על, אבל לפעמים התוצאה היא פופוליזם שמוכן לוותר על עקרונות בסיסיים של הדמוקרטיה בתמורה לנזיד עדשים בשם "הבטחה לבלוגר שלא יכתבו עליו בתקשורת בלי רשותו".

    נענע בכלל, ו"חיים ברשת" בפרט, חווה תהליך של "פוסטיזציה של האתר". יותר ויותר טורים בנושאים אינפורמטיביים מביעים דיעה אישית לחלוטין של הכותב בתוך הסיקור. יש בכך דמיון רב למה שקורה בבלוגים. אבל בעוד ששם זה בא מנקודת מוצא של "זו דעתי על" ובקונטקסט המתאים (אתר המלא באנשים שכותבים את דעתם), בנענע זה בא בתחפושת של חדשות. במה בעצם הם נבדלים מהצהובון של רמי יצהר, שמביך את קוראיו ברמתו הנמוכה ובכך שהוא מכניס את דעותיו האישיות של יצהר בתוך כל ידיעה על כל נושא? כמובן שנענע והכתוב בו הם ברמה יותר גבוהה, אבל העקרון של "מכיוון שאנחנו אלה שמחליטים מה יעלה לאויר, אפשר לנצל את זה כדי להביע את דעתינו האישית במסווה של חדשות" – זהה בשני המקרים.

    ועוד דבר אחד, שבא בעיקר מאינטואיציה – יש לי הרגשה חזקה שבגלל שכ"כ הרבה מעובדי נענע הם בעלי בלוגים, ההסתכלות המערכתית על הנושא היא לחלוטין מבפנים, ולא הסתכלות כוללנית יותר, אובייקטיבית ולא משוחדת. כאשר תחת עורך שהוא בלוגר כותב כתב שהוא בלוגר על אדם אחר שהוא בלוגר, וכל זה נעשה בצורה שאפילו לא מנסה להיראות אובייקטיבית – לי נותר להסיק שמדובר בהסתכלות מבפנים, שמטיבה לא יכולה לכסות את הנושא בצורה האופטימלית ולא להציג אותו נאמנה לקורא מבחוץ.

  • נמלים  On 16 בדצמבר 2003 at 17:42

    ולחזק את ידיו של דגי. בסגנון הוא ג'וק. בתוכן הוא צודק הפעם. "מי שפותח בלוג…צריך לקחת אחריות. אם החליט לסגור את הבלוג, שיפסיק לחפש אשמים." סוף ציטוט. ולמישהו ש-שםשםשם דורך על נמלים. זה בלתי אפשרי. אנחנו קטנות מדי. אפילו אתר אין לנו. רק על טרמיטים אפשר לדרוך. אני נמלים.

  • עידו קינן  On 16 בדצמבר 2003 at 18:22

    אתייחס לנקודה אחת מתוך דבריו של אסף:
    "יש לי הרגשה חזקה שבגלל שכ"כ הרבה מעובדי נענע הם בעלי בלוגים, ההסתכלות המערכתית על הנושא היא לחלוטין מבפנים, ולא הסתכלות כוללנית יותר, אובייקטיבית ולא משוחדת".

    אפשר גם להציג את זה כך: יש לי הרגשה חזקה שבגלל שכ"כ הרבה מעובדי נענע הם עיתונאים, ההסתכלות המערכתית על הנושא היא לחלוטין מבפנים, ולא הסתכלות כוללנית יותר, אובייקטיבית ולא משוחדת. כאשר תחת עורך שהוא עיתונאי כותב כתב שהוא עיתונאי על אדם אחר שהוא עיתונאי , וכל זה נעשה בצורה שאפילו לא מנסה להיראות אובייקטיבית – לי נותר להסיק שמדובר בהסתכלות מבפנים, שמטיבה לא יכולה לכסות את הנושא בצורה האופטימלית ולא להציג אותו נאמנה לקורא מבחוץ.

    נשמע הגיוני?

    לדעתי, מישהו שאין לו בלוג גם כן כותב בצורה לא אובייקטיבית, אבל לכיוון השני, של העיתונאי במקרה זה. האם ביקורת של עיתונאי בעל מכונית על קנסות חניה לגיטימית פחות מביקורתו של עיתונאי רוכב אופניים על קנסות כאלה? בעל המכונית, אני יכול לשער, מבין קצת יותר בהתנהלות של הנושא, הוא בטח קיבל קנס או שניים, הלך לבית משפט או לשחרר את האוטו מחניון גרירה. אני חושב שאני מבין את עולם הבלוגים טוב יותר מגל מור, שלא מחזיק בלוג.

    למרות שיש לי בלוג, אין לי פה עניין אישי: אני הרי לא מנסה למנוע מארליכמן לחשוף את הבלוג שלי, שממילא כמעט ואינו עוסק בנושאים אישיים, ושהמודעות שלי לאפשרות שהוא ייחשף בפני אנשים מחוץ לישראבלוג, שהיתה קיימת עוד לפני סוגית ארליכמן, ודאי שמשפיעה על מה שאני כותב שם.

    אגב, לארליכמן יש בלוג, ובכל זאת הוא חושב שמה שהוא עושה זה לגיטימי. האם דעתו בנושא אובייקטיבית?

  • Ziv HB  On 16 בדצמבר 2003 at 18:26

    מסכן עידו, עד שהוא מנסה ללכלך ידיו בדבר מסובך יותר משגיעות כתיב (הע' בכוונה, לידיעת הקורא ע') או תרגום כתבות מווירד, כולם עולים עליו לכלותו(:

    לבלוגרים עצה מנסיון, הדרך הטובה ביותר להחמיק בלוג היא פשוט לדרוך על האגואים שיכולים לכתוב עליו (גדי, זה הזמן להתנצל בפניך שגררו אותך פעם, עוד בימי הדינוזאורים, לכיסוחון בקונספציה בגלל הגישה המקיאווליסטית שלי לעניין:).
    באותו אופן, אני יכול רק להמליץ לבלוגרים להכין אייקון מתמונת עירום של ארליכמן. נראה אותו מקשר לעירום ציבורי של עצמו…

    ובקשר לנענע, אתיקה עיתונאית וכו' – אתם מרוממים את הפשקוויל האינטרנטי של נטוויז'ן לגבהים חדשים. אם אין עיתונאים – אין אתיקה. ושם יש רק כמה ילדים נחמדים שנהנים לכתוב את דעתם על נושאים שונים. זה נחמד לפעמים אבל זו לא עיתונאות. זה בקושי גונזו בגבס.

    זיו (חובב עיתונאים מושבע:)

  • עידו קינן  On 16 בדצמבר 2003 at 18:33

    מפאת גודלו של קורפוס הכתבות העיתונאיות והחשיפות של חיים ברשת, אני לא אטרח להתייחס לטענה הטפשית שלך לפיה "זו לא עיתונאות", רק אתקן אותך (שהרי רק בזה אני טוב) שאני לא מתרגם כתבות מ-Wired.

  • אלירן  On 16 בדצמבר 2003 at 19:04

    אתם "עניין מרכזי" עם יכולת ניסוח יותר גבוהה.
    ככה זה יהיה עד שתפנימו שהקורא הוא לא טמבל שצריך להסביר לו מי הטובים ומי הרעים. תציגו את העובדות ותתנו לו להחליט לבד. יש לי הרושם שזו ממש לא המגמה של צביקה בשור, שממה שהבנתי הוא עורך חדש שם יחסית. עושה רושם שהוא הולך יפה בדרכו של רמי יצהר.

    ולי דווקא יש רעיון אחר למה נענע כ"כ דשים בנושא הזה: זה ממלא להם בלוקים של כתבות. היום הם טרחו לשים לא כתבה אחת אלא שתיים על הנושא הזה – הראשונה היתה דיווח והשניה היתה המכתב שכתבה אותה בלוגרית לארליכמן. זאת אחרי שהם טרחו לסקר כל פסיק שהיה בנושא הזה מתחילתו, כאילו העניין לציבור בו הוא כה רב. הוא לא. הוא אולי רב בקרב קהילת הבלוגרים (כמה זה? כמה מאות אנשים?), שכפי שצוין – אנשי האתר הם חלק כה אינטגרלי ממנה, שהם לא מפרידים בין מה באמת חשוב לבין מה שמעניין בעיקר את עצמם.
    טוב שאתם יוצאים באינטרנט ולא בדפוס – עוד הייתם מוציאים היום מהדורה מיוחדת עם כותרות ענק.

  • אחד  On 16 בדצמבר 2003 at 19:30

    אני מדמיין לי חדר ישיבות אפוף עשן שבו יושבים בכירי הבלוגרים בישראבלוג, ביחד עם חברי מערכת נענע, ומתכסים עצה, איך להילחם ארז ארליכמן.

    מה זה השטויות האלה? אם מישהו פתח בלוג בישראבלוג אז הוא משועבד למערכת הבלוגים? לא נראה לי הטיעון שבגלל שעידו בעל בלוג בישראבלוג, אזי הוא מראש משוחד.

    נראה לי סביר מאוד שנענע יעסקו בנושא. עובדה שהוא תופס כל כך הרבה דפי אינטרנט, ז"א שכנראה שהוא מעניין מספיק כותבים, ומספיק קוראים.

    לי יש הרגשה שארליכמן מתנהג כמו פיל בחנות חרסינה, זה אומנם חוקי ומוסרי, אבל מאוד קשה להשאיר שם את הכל שלם, אז אולי עדיף שהפיל ישאר בחוץ.

    אני גם לא רואה שום בעיה עם הז'אנר של נענע שתופסים צד כבר משלב הדיווח העובדתי. מי שזה לא מוצא חן בעיניו, ימשיך הלאה.

  • לארה  On 16 בדצמבר 2003 at 20:01

    הוא פשרה של נענע אחרי שטובים ממנו סירבו לערוך.
    עד כמה שקשה לדמיין את זה האתר הזה עומד להדרדר במידה מזעזעת. בשור הוא איש מקצוע מדרגה ג', ואפילו החבר שלו שמשון לא מהלל אותו. שימו לב, לדממה המהדהדת.

  • אסף  On 16 בדצמבר 2003 at 20:03

    אני אלך עם הדימוי שלך.
    האינטרנט הוא לא חנות חרסינה. הוא יותר בכיוון של זירת מלחמת שוורים. מקום בו כמעט אין חוקים וכל אחד עושה כמעט את כל מה שהוא רוצה. אם הבלוגרים בחרו לצפות את קירות הזירה דווקא בחרסינות ולא באריחי בטון – שלא יתפלאו שהחרסינות נשברות בגלל ההתנהגות הרגילה במקום, התנהגות שהיתה בשם עוד לפני שהבלוגרים הגיעו לזירה.

    אני חושב שהצורה בה כל הדיון הזה יכול לקדם את העניין הוא שמעכשיו הבלוגרים יגיעו להבנה מהן הסכנות הטמונות בכתיבה אישית בצורה חשופה לגמרי (הבנה שלא היתה עד עכשיו, בגלל תחושת מזויפת של קהילה סגורה). אחרי שהמסר הזה יחלחל, כל בלוגר יעשה את החישוב מה הוא מוכן לחשוף ומה לא, תוך כדי לקיחה בחשבון שכל מילה שלו יכולה להיקרא ע"י האנשים שהוא הכי לא מעוניין שיקראו.

    ולא רק בגלל ארליכמן. היום זה ארליכמן, מחר זה טור מקביל בוואלה, למשל. מחרתיים זה עליה דרסטית בהיטים של ישראבלוג, שתגרום להרבה יותר כניסות לבלוגים. אח"כ זה שכלול הממשק של האתר, שיגרום למלאכת מציאת הבלוגים להיות קלה בהרבה. אני לא רואה איך הבלוגרים ילחמו פעם אחר פעם בכל התפתחות טבעית שכזו שתגביר את אפשרות חשיפתם לגורמים לא רצויים ועדיין יצאו כשידם על העליונה.

  • כרמל  On 16 בדצמבר 2003 at 20:49

    מה שמרתק אותי בדיון הזה, זה לא ההיבט האתי. יש כאן שאלה יותר בסיסית לגבי מעמדו של האינטרנט כאמצעי תקשורת המונים. נראה שבלוגרים לא מבינים שהם כותבים במסגרת של תקשורת המונים. גם חוקרי תקשורת קלאסיים לא מסכימים שהאינטרנט הוא אמה"ת כי אין לו מוען מוסדי. אז כנראה שהנושא המוסדי עדיין רלוונטי גם בעינינו אם כשזה ווינט זה כן תקשורת המונים וכשזה בלוג זה לא. אולי נוצרת כאן קטגוריית ביניים מוזרה של תקשורת בינאישית על פלטפורמת המונים. כאן נעוץ שורש הלחץ של הבלוגרים לטעמי, שכן לא ברור לי למה לא מפריע להם אם מיליון אנשים יתגלגלו אקראית לדף שלהם אבל אם הם יגיעו דרך לינק בווינט זה מעביר בהם צמרמורת? יש כאן תפיסה שרלוונטית בעיני להגדרות הבסיסיות ביותר של מה זה תקשורת המונים. בטורו האחרון ארז המליץ על הבלוג שלי ואם הוא לא היה עושה את זה בקרוב הייתי שוברת לו את היד, אגב…. כי אני כן מבינה שאני עושה תקשורת המונים ושפוטנציאלית מיליון איש יכולים להגיע אלי בכל מקרה. אז בכלל לא משנה לי אם ארז כיוון אותם או חברים שלי המליצו להם. אם לא בשביל זה עלינו לרשת אז בואו נחזור ליומני היקר מנייר, זה עם המנעול, לא?

  • עידו קינן  On 16 בדצמבר 2003 at 20:52

    תשמע, אסף, בטוקבקים יש עדיין אנשים ששואלים מה זה בלוג. הנושא עדיין טרי, ולכן נוצרות בעיות כמו זו של ארליכמן והבלוגרים שנפגעים ממנו. לאורך זמן, הבלוגרים ייחשפו לטור של ארליכמן, לכתבות שלנו,לטורים נוספים, ויפתחו מוּדעוּת לעניין הפרטיות/ציבוריות. היתרון של המודעות הוא שהם יהיו מוכנים מראש לחשיפתם בתקשורת ההמונית. החסרון – הם יצנזרו את עצמם מראש, והבלוגיה תהיה הרבה פחות מרגשת.

    ולארה, הסיבה העיקרית שאני לא מגיב על ההשמצה האישית שלך נגד צביקה בשור היא שאת מסתתרת מאחורי כינוי. תורידי את המסיכה, נדבר.

  • גדי  On 16 בדצמבר 2003 at 21:27

    אני מבקר את החברים שלי, כי אני שונא כשאחרים עושים את זה. פעמיים לפחות בשנים האחרונות גררתי את צביקה בשור אחרי כדי שיעבוד איתי, ובהזדמנות הראשונה שדבר כזה יהיה רלוונטי, אציע לו שוב (אין עכשיו משהו רלוונטי, צביקה, אבל אולי יעלו לך המשכורת על האיום).

    למעשה, אם לא הייתי חושב שנענע יכולה להיראות אחרת, לא הייתי מגיב כך. העיקר שיצא דיון, הוצאנו קצת אגרסיות, מה חבל שלא היו הרבה דאחקות, ואם זה לא היה ברור קודם – מי שלא עושה לא טועה, וצביקה עושה. אין לי מושג על מה את מדברת בקשר ל"טובים ממנו סירבו לערוך". למיטב ידיעתי, ומיטב ידיעתי היא משהו טוב מאוד, לא זה היה המצב.

  • אחד  On 16 בדצמבר 2003 at 22:22

    אני בא מעולם הפורומים שהוא קצת שונה מעולם הבלוגים, אבל העיקרון דומה: מצד אחד אתה מעוניין שהפורום יהיה פתוח לציבור, כי אתה רוצה לעניין אנשים חדשים בפורום שלך, כי אתה רוצה שגם כותבים מזדמנים יוכלו להתבטא, בכל זאת האינטרנט במהותו ראוי שיהיה מדיה פתוחה. מצד שני נכנסים מידי פעם המזיקים: מישהו שסתם מסיבות פסיכוטיות שלו מחליט להרוס לך את הפורום, להציף, להשתולל ולקלל. אתה חוסם לו את הניק, הוא נכנס בניק חדש, וממשיך.
    אני לרגע לא טוען שארליכמן הוא כזה, אבל השורה התחתונה היא שכשמישהו מעוניין להפוך את חנות החרסינה שלך לזירת גלדיאטורים, הוא יכול להצליח די בקלות.
    אני רק תוהה האם בגלל שזה אפשרי זה גם ראוי שאדם במודע יקלקל את הפינה הקטנה והאינטימית שמישהו הקים בתוך הים הסוער הזה שנקרא האינטרנט? אני חושב לא. אני חושב שזה ראוי לגינוי.

  • Ziv HB  On 17 בדצמבר 2003 at 0:00

    ההתנהלות של ארליכמן סתם מזכירה התנהלות של פיל בחנות חרסינה. הוא נכנס לתחת של האנשים עם גב של קונצרן ומפגין התחשבות של מתאבק סומו.

    בעברית, עוד פוץ שמוציא שם רע לעולם העיתונות בגלל התנהלות כוחנית. מקרה ברור של טמבל עם זין קטן שמקבל פתאום את הגב של המוזסים.
    לפחות ככה הוא מציג את עצמו. לא בדקתי ואני מוותר על התענוג שבלדעת את התשובה. אני אאמין אם תגידו שהוא בכלל בחור מתוק וטוב לב שאוהב אדם ומגדל שני גולדנים.

    הוא מתעקש להפגין חוסר רגישות בולט כלפי יומנים אישיים שמעצם הוויתם – הם דבר אישי ונושא רגשי.

    כפי שאמרו כאן, בהתעלמות מהמרכיב החשוב ביותר של בלוג, הוא יגרום לסטריליזציה של הביצה (והוא גם מראה על חוסר הבנה בסיסי במדיום שאותו הוא בא לכסות, אבל על מקצועיות כבר דיברתי מספיק).

    רוב הבעיה כאן היא בהתנהלות מעוררת האנטגוניזם שלו. אין בלוגר שלא יודע שאפשר לחסום פרסום או לפחות למדד אותו. בשביל זה אפילו בישרא אפשר לסגור את הבלוג למוזמנים בלבד.
    גם בלי יאנט בלוגרים חשופים במודע. יש דבר כזה שנקרא גוגל שנכנס לך לתחתונים אם יש לך אתר. בתולדות ישרא היו מספיק בלוגרים ש"נשרפו" ומספיק שהתפרסמו בחוץ גם בלי ארליכמן.

    הוא פשוט עושה את זה הכי רע שאפשר. על פחות מזה העיפו אנשים ביאנט (מי אמר "אילן רימון" ולא קיבל).
    אבל:

    בלוגרים לא נתפסים ככוח צרכני או פוליטי
    /המערכת לא צריכה להתחשב בהם
    /זה על הפפו של המערכת

    לידיעת הקורא גלעוד

    ושורה תחתונה, אם אתם רוצים לכתוב על בלוגים, תעשו את זה במדור ספרות. תנו לאריאנה מלמד לסקר את זה. אל תצפו מכתב מחשבים להפגין רגש. זה אוקסימורון מוחלט וחסר טעם. אין לזה שום שייכות למדור מחשבים ובטח שזה לא קהל היעד המתאים. תתבגרו.

  • halemo  On 17 בדצמבר 2003 at 0:47

    אני זוכר שפעם גם לי היה חשש להיחשף בתקשורת, אבל עידו קינן לא ויתר לי, וכתב שאם אני כותב בפורום ואל למגירה, אל לי לבוא בטענות…
    (עידו ;-)

    http://news.walla.co.il/?w=/4/33111

  • כלשהו  On 17 בדצמבר 2003 at 1:29

    לחשוף את פרצופה האמיתי של התשקורת. במקרה זה – צביעות והתחסדות, וכנראה גם מחסור בחומרים וחנופה לקהילת ישראבלוג.

  • ניר  On 17 בדצמבר 2003 at 2:02

    אגב, מישהו שם לב שגם לנענע יש מדור שחושף בלוגים בעצמו?
    אני ממש לא בטוח שהם שאלו את כל הבלוגרים אם הם מוכנים להיחשף.

    ובאשר לארליכמן מול הבלוגרים, לא מכיר אותו ולא אותם, אבל מקריאת הכתבות שלו צר לי להגיד שאני לוקח את הצד שלהם, הוא אמנם משתמש בכל ההיתרים האפשריים והחוקיים וזה בסדר לגמרי לפרסם בלוגים וכו' וכו', אבל איכשהוא הוא יוצא מהצד של הממסד הקלגסי והבלוגרים יוצאים טוב מהסיפור.
    אולי עניין של יחסי כוחות, האדם הקטן מול המכונה האימתנית, אבל נראה לי שאני לא היחיד שמרגיש ככה.

  • טל  On 17 בדצמבר 2003 at 6:22

    חבר'ה,
    קודם כל, יש לכם יותר מדי זמן פנוי. שנית, אם לא ירצה אדם לפתוח את עולמו ולספר את הגיגיו, אל לא לאותו אדם להקליד בלוג. לקחתם מדיום מודרני מדהים (אם בכלל עצרתם רגע לחשוב או שאתם מקבלים כמובן מאליו את טבעו של הבלוג) ובאופיניות של פרא-אדם ציפיתם אותו בגריז דביק של פוליטיקה. לא מעוניין\נת בחשיפה, לא צריך.
    יום טוב.

  • ירגזים  On 17 בדצמבר 2003 at 8:21

    יחס שורות בפוסט – שורות תגובה יוצא דופן.

  • לארה  On 17 בדצמבר 2003 at 9:28

    אינו מרשים. פנה להוגה אתר רשימות לקבלת פרטים נוספים.
    עידו, סליחה, אבל אתה דורש ממני להסיר את המסכה? חשבתי שאתה נאבק על זכותינו הבלוגרים לשמור את המסיכות שלנו, טעיתי?
    אני בוחרת להשאר ממוסכת, כי ככה נעים לי.

  • עידו קינן  On 17 בדצמבר 2003 at 9:44

    ניר, אשמח לקבל את הלינק למדור הבלוגים של נענע. גם עורך חיים ברשת ישמח לראות אותו.

    לארה, ויכוחים אפשר לנהל עם מסכות. השלכת בוץ הדדית – רק אם שני הצדדים נחשפים בשמותיהם המלאים.

    הלמו לא חשף שום דבר חדש. אם תקראו את תגובתי האחרונה לגדי בפוסט שלי, תראו שאני אומר לו שאני לא מתכוון לשאול נשואי/מושאי סיקור (מה מהם הוא הנכון?) אם לכתוב עליהם. מה גם שפורום שונה מעט מבלוג, אבל נניח לזה.

  • מישהו  On 17 בדצמבר 2003 at 10:12

    כל עוד זה לא פוגע בציפור הנפש הפרטית שלך, הבלוגים, כן חלים על הכתיבה ברשת כללים של "פתוח לכל". רק כשזה קשור לקהילה שלך פתאום העקרונות שלך משתנים. צביעות, הייתי אומר.
    וגם זה שפורום שונה מבלוג בקטע העקרוני של כתיבה לקהילה ולא לכולם אפשר להתווכח. אבל כאמור, אתה מונע על ידי נוחות ולא על ידי מה באמת מוסרי או לא. אם היית פורומיסט מושבע היית אומר את אותו הדבר על פורומים. אבל אתה בלוגר מושבע, אז הכללים חלים רק על זה.
    רוץ לYNET, שמעתי שמישהו שם שכח פסיק באחד הכתבות שלו. זה שווה פוסט עם screen capture בבלוג שלך!
    (הלמו, שיחקת אותה!)

  • מישהו  On 17 בדצמבר 2003 at 10:12

    טוב, אולי גם זה חומר מתאים לפוסט בבלוג שלך.

  • גדי  On 17 בדצמבר 2003 at 10:14

    התפקיד המיועד של ברוכין לא היה לערוך את חיים ברשת. אני מניח שהתכוונת אליו, מאחר והוגה אתר רשימות הוא צביקה בשור.

  • לארה  On 17 בדצמבר 2003 at 10:21

    שהוא צריך לאתר עורך מחוץ לנענע משום שבנענע אין מי שיעשה את העבודה.
    ספר לברוכין אגב שבשור הוא הוגה רשימות. בפורומים רחבים למדי הוא אמר מה דעתו על העניין הזה.

  • לארה  On 17 בדצמבר 2003 at 10:23

    לטעמי לא הטלתי שום בוץ. אמרתי שלמיטב ידיעתי בשור הוא פשרה, ואמרתי שלדעתי הוא ידרדר את חיים ברשת.
    פיתחת רגישות מפתיעה לגבי מי שמבקר אחרים לפרנסתו.

  • עופר לנדא  On 17 בדצמבר 2003 at 10:24

    אני רק אציין שאני מסכים עם כרמל.

    כל אותם אנשים הנחרדים מכך שיגלו את הרשימון שלהם, פשוט אינם מבינים מה זה אינטרנט. לצורך העניין המשוואה היא "זה שם = זה מפורסם".

    כל זמן שארליכמן אינו חושף מידע שהרשימונאי (בלוגר) לא חשף בעצמו – אין הבדל האם הגולש הגיע דרך YNET או דרך רשימת ה"בלוגים שעודכנו לאחרונה" או "בלוגים שעשו עניין בחודש האחרון" בישראבלוג…

  • גדי  On 17 בדצמבר 2003 at 10:42

    לגבי המוצאות בנענע – כשאני מדבר על מיטב ידיעתי, אני לא מדבר על משהו שמישהו אומר שאמרו למישהו, אלא מפי הסוסים עצמם. הן בנושא נענע, והן בנושא רעיון רשימות.

    את הרעיון לרשימות צביקה בשור סיפר לי יותר מחצי שנה לפני שהאתר קם. הוא גם סיפר לי כשהתכוון לפנות לצוות קונספציה, ואחר כך את שמחתו על שהם התלהבו. הכוונה היתה לעשות מקום שבו סוף סוף ליובל קרני (עיתונאי שאני הסבתי את תשומת ליבו של בשור אליו) יהיה בלוג.

    זכותך לשמור על שם בדוי, אבל זה לא מאפשר לך לבדות קשקושים ולתבל אותם במיני "תשאל את" ו"הוא אמר בפורומים שונים". כנראה שאין לך, כצפוי, הרבה יותר משמועות יד שלישית שגם בפורומים המכבדים את עצמם משאירים אותם לאיסיקיו מאוחר בלילה.

  • נמלים  On 17 בדצמבר 2003 at 10:50

    קודם היה כתוב רק אתר. מוזר… אני נמלים.

  • לארה  On 17 בדצמבר 2003 at 10:51

    זה נחמד, אתה יודע להתווכח. מרשים.
    הנה בדיוק רב מה שאמר ברוכין: הרעיון עלה אצלו חודשים לפני כן. הוא חיפש עוגן לאתר, השם _יואב_ קרני הועלה על ידי בשור ועל כך הוא שמח מאוד.
    לגבי המוצאות בנענע: נחמד שאתה מרגיש צודק ומגן על כבודו של חברך, אבל האמת היא שהייתי מעורבת במה שנעשה שם בעת ההיא, מעורבת עם הסוסים עצמם. המידע בדוק. שאל את ברוכין, מה אכפת לך?

  • גדי  On 17 בדצמבר 2003 at 11:00

    למחוק את ההתקצצות הזו או להשאיר?
    אה, ולארה? הדיון הסתיים.

  • גדי  On 17 בדצמבר 2003 at 11:02

    יש עיתונאי בשם יובל קרני שעבד בעיתון תל אביב כשעבדתי שם, ולכן השם נצמד.
    (ואכן, שיא של יחס בין טקסט לבין תגובות, הפוסט הזה)

  • גוסטב  On 17 בדצמבר 2003 at 11:07

    גם אצלי עלה הרעיון לאיציק כמה חודשים לפני כן. אני גוסטב, אני דורך על נמלים.

  • עידו קינן  On 17 בדצמבר 2003 at 11:12

    ישראבלוג אינה הקהילה שלי, אלא פלטפורמה לבלוג. יצא שקבוצת ההתייחסות שלי הורכבה מהרבה אנשים בישרא, כי בזמנו זו היתה הפלטפורמה היחידה בארץ. ובפעם האחרונה, העובדה שיש לי בלוג לא גורמת לי להיות אוטומטית בעד הבלוגרים.

    כל הזמן אומרים לי פה שאני מתקשה להפריד בין הסיקור לבין דעותי. מסתבר שגם לאחרים קשה ההפרדה הזאת. אני שומר על זכותי לכתוב על אנשים בלי רשותם, ושומר על זכותם של האנשים הללו לשנוא אותי, לקלל אותי בבלוגיהם או למחוק אותם לחלוטין. אף פעם לא אמרתי שארליכמן פעל בניגוד לאתיקה, אלא שפעולותיו פגעו בבלוגרים (שבמידה רבה, זו בעיה שלהם שבחרו לחשוף את עצמם באינטרנט). זכותו להחליט שזה ממש לא משנה לו, כמו שזכותי להחליט שזה לא משנה לי אם בלוגר יסגור את בלוגו בגללי (וארליכמן, או כל אחד אחר, מוזמן לכתוב על זה כתבה ולבקש את תגובתי).

    הבלוגים הם תופעה חדשה (בארץ) ומעניינת, ולכן הבאנו את הסיפורים הללו. זה עשוי להיראות כאילו סגירת שלושה בלוגים היא לכידת סדאם חוסיין שלנו, וזה נכון, במידה מסויימת. היחסים בין העיתונות לבלוגרים, בין הבלוגרים לקוראיהם וכו' מתעצבים בימים אלה ממש, ולכן חשוב היה לתת את המקום הנרחב הזה לתופעה שמבחינה סטטיסטית היא שולית, אבל מבחינה תרבותית היא מרתקת.

  • מישהו  On 17 בדצמבר 2003 at 11:15

    למה להתפלסף על "האם זה יכול להחשף או לא"?

    כל מה שמספיק חשוב או פיקנטי כדי לעניין את הציבור בסוף ייחשף כבר היו מספיק מקרים של הודעות דואר מביכות שנשלחו במקור לתפוצה פרטית והגיעו בערך לכל העולם.

    http://snopes.com/computer/internet/tripplehorn.asp
    http://snopes.com/computer/internet/skadden.htm

    מהשני יש לא מעט קישורים לסיפורים דומים.

    תזכורת מעניינת למי שעדיין לא מכיר.

  • לארה  On 17 בדצמבר 2003 at 11:16

    למחוק.

  • צביקה בשור  On 17 בדצמבר 2003 at 11:18

    מדובר באמת באיש מקצוע סוג ג'. גנב קרדיטים מקומם. איש נטול (בניגוד לברוכ) כשרונות לחלוטין. חיים ברשת אכן עומדת על סף התמוטטות סוף סוף. שני העורכים הקודמים עשו עבודה מסריחה בהבאת האתר למקומו העלוב, והשלישי יפצפץ את הכלונסאות הפריכות האחרונות. חרא של אתר. רמי יצהר. מי קורא אותו בכלל? אל מי הוא בדיוק פונה? דרוש עורך חיצוני! יושרה עיתונאית! הפרדת דעה מידיעה! אינטיליגנציה!

    תודה.

  • עידו קינן  On 17 בדצמבר 2003 at 11:27

    כי אז אני אאלץ להעלות את זה אצלי, ואין לי כוח להתחיל להטמל את כל השטות הזאת לתוך הבלוג שלי.

  • דורי  On 17 בדצמבר 2003 at 11:38

    "..עשוי להיראות כאילו סגירת שלושה בלוגים
    היא לכידת סדאם חוסיין שלנו, וזה נכון, במידה מסויימת.."

  • מריאואנה  On 17 בדצמבר 2003 at 14:33

    וחבל.

  • אסף  On 17 בדצמבר 2003 at 18:15

    לעידו קינן: אני מסכים שלא צריך לפסול עקרונית את הרעיון שבלוגר יכתוב על בלוגר תחת עורך בלוגר. אבל במקרה כזה, כל הנוגעים בדבר צריכים להקפיד שמעורבותם האישית בעניין לא תאפיל על האובייקטיביות של עבודתם. דווקא נתת דוגמה טובה, עם הנהגים. בוא נאמר שכתב שיש לו רכב כותב כתבה על דו"חות חניה. בכתבתו הוא מלין על כך שהעיריה מפעילה מדיניות של דו"חות, כותב כמה זה מעצבן ומקשה את חיי הנהגים. הוא מתרעם בכתבתו על מדיניות זו ותוהה איך העיריה מעיזה להקשות כך את חיי הנהג בעיר. אני בכתבה כזו בהחלט הייתי מצפה גם שהכתב יתייחס להיבט של הבעיות שחניה לא מורשית גורמת בעיר. הייתי מצפה שיכתוב על הולכי רגל שמתקשים ללכת על מדרכות בגלל שמכוניות חונות עליהן. אם הוא מתעלם מהזוית הזו של הנושא – כן, הוא בהחלט לא אובייקטיבי ועבודתו משוחדת בגלל העובדה שהוא בעל רכב.
    אם השכיל להתייחס לנושא בכתבתו – אפשר להגיד שלמרות עובדת היותו נהג, הוא כתב בצורה אובייקטיבית שאינה מושפעת מהמיקום האישי שלו בסוגיה. אתה, ידידי, הוא הכתב שלא טרח לכתוב על הולכי הרגל.
    חוץ מזה, אני תוהה למה מכל הנקודות שציינתי התייחסת בתגובתך רק למשפט אחד שכתבתי.
    לשאול האם ארליכמן בעל הבלוג הוא אובייקטיבי זה תמוה. הרי הוא המסוקר בפרשה, לא המסקר שלה. אתה ככתב מכסה אותו, לא הוא אותך (או מישהו אחר).

    אלירן – גם אני מרגיש שבנענע טוחנים את הנושא הזה הרבה מעבר לפרופורציה שמגיעה לו. לפרסם שתי כתבות בכל פעם שבלוגר כועס על ארליכמן מעיד על התעסקות די אובססיבית בתחת של עצמך (כאמור, רבים מעובדי נענע הם בלוגרים, מה שכנראה גורם להם לחשוב שהמידה שהנושא מעניין אותם היא גם זו של שאר הקוראים), דריכה במקום ואולי גם עצלנות למצוא חומר מעניין לכתוב עליו. הכי פשוט לבדוק פעם בשבוע מה הפעם כתב ארליכמן ואם זה עשה רעש. גם בפעם הבאה שאיזה בלוגר יתעצבן יכתבו שתי כתבות בנושא? אני מנחש שכן, וגם יכול לנחש מי יכתוב אותן (ואיך הן יראו).

    "אחד" – עורכי נענע לא צריכים לשבת עם קודקודי ישראבלוג, מדובר בעצם באותם אנשים. רבים וטובים מאנשי נענע הם גם בלוגרים בולטים בישראבלוג. לכן יש אחידות בין האינטרסים של מה שנענע רואה כ"רצון הבלוגרים" לרצון העורכים בנענע.
    לא כתבתי שאם עידו קינן כותב בלוג משמע הוא משוחד מראש. כתבתי שזו אפשרות, ולכן הוא צריך לתת בכתבתו גילוי נאות על כך, למען יחליט הקורא בעצמו אם הוא משוחד או לא.

    לארה – אני מכיר את צביקה בשור. אמנם מעולם לא עבדתי איתו/מולו, אבל מהיכרותי איתו אני יודע שהוא אדם רציני, סקרן, משכיל וגם מוכשר. אני חושב שהוא כן יכול לעשות משהו טוב עם "חיים ברשת", אבל אם המגמה להעמיק אפילו עוד יותר את הפובליציסטיקה במדור במסווה של סיקור (סליחה, הם קוראים לזה "כתיבה דעתנית") ולטחון את אותו הנושא שוב ושוב כי הוא קרוב לליבם – אז אכן יתכן ש"חיים ברשת" ירד שאולה יחד עם שאר נענע, שכבר היום מצטייר כאתר לא אמין, קפריזי, מן מקום שנטויז'ן נתנו לכמה חבר'ה שרואים את עצמם מהפכנים כדי שיעשו מה שבראש שלהם באינטרנט. ככה לא בונים אמינות של אתר חדשותי.

    "אחד" (שוב) – האינטרנט מאז ומתמיד היה זירת גלדיאטורים. הרשת מעולם לא היתה חנות חרסינה. יש בה מקומות שעושים סימולציה של חנות חרסינה, אבל הם לא כאלה. כפי שציינתי באחת מתגובותי הקודמות, זה רק עניין של זמן עד שאותם בלוגרים יקבלו חשיפה דומה לזו שנותן להם ארליכמן, בדרכים אחרות. זו בדיוק הסיבה שלדעתי עכשיו הוא הזמן הנכון להבין מחדש את כללי המשחק. כל בלוגר שכותב ללא הגנת סיסמה צריך להכיר ולהשלים עם העובדה שבתכל'ס כל אחד יכול לקרוא אותו וזו אפילו תהיה זכותו המלאה. כשזה יקרה – יפסק הקטע של הבלוגר המופתע וההמום מחשיפתו. נכון, כפי שכתבו כאן, זה עלול להביא לסטריליזציה של הבלוגיה. אבל הצעד הנגדי (סייגים ללנקוק של מידע חופשי באינטרנט) הוא מחיר כבד מדי.
    אני רואה את האינטרנט כעוד כלי תקשורת המונים ואת אתרי החדשות כמקבילים כמעט לחלוטין לעיתונים כתובים. לכן אני חושב שצריכים לחול עליהם בדיוק אותם כללי האתיקה. לכן בדיוק כמו שלא הייתי רוצה שמישהו יגיד לידיעות אחרונות מה לכתוב, אני גם לא רוצה שיגידו לYNET מה לכתוב.

    זיו – הרשה לי להעלות השארה לגבי מה שאתה קורא "ההתנהגות מעוררת האנטגוניזם של ארליכמן" – האיש מתנהג ככה מכיוון שהוא נתון תחת מתקפת דמוניזציה אכזרית למדי שעושים לו כמה בלוגרים מישראבלוג וכן מגזין "חיים ברשת" של נענע. המערכת כוללת איומים (בלוגרית שכתבה ש"אם הוא היה עושה לי את זה הייתי פותחת לו את השועה"), קמפיינים נגדו (הכתבות בנענע, שלאחת מהן הוצמדה תמונה שלו שנראית כתמונת פושע – צביקה בשור אמר לי שיתנצל על כך בפניו ולפי מיטב ידיעתי דבר זה לא קרה), קללות והטרדות (חלון המסרים בבלוג שלו הוצף בקללות). עכשיו בוא נראה אותך מתמודד עם דבר כזה, ועוד כשזה בא כתוצאה מעבודתך.
    אני חושב שארליכמן עושה בשכל שהוא לא מגיב. למה לו להיכנס לקלחת הזו, שכוללת חבורת אנשים גסים בעלי הסתכלות צרה, שלא מכבדים אותו? למה לו לשתף פעולה ולזרוק טרף לרוטוויילרים צמאי הדם? בשביל להוסיף שמן למדורה שהם כל כך מתאמצים להשאיר דולקת? בשכל הוא עושה כשהוא שותק ונותן לזה לעבור מעליו.
    בכלל, אני לא מבין מה אתם רוצים מארליכמן. הוא כתב. יש לו עורך. העורך אחראי לפרסום הכתבות. הוא זה שיקבע אם הטור יהיה או לא. יש לכם בעיה עם הטור? פנו לגל מור. הוא זה שיחליט מה יהיה הלאה, לא ארליכמן, שאפילו אם יחליט להפסיק לכתוב את המדור – ימצא מישהו אחר שיעשה זאת במקומו.

    האלמו – קבל שאפו עצבני. שיחקת אותה עם החשיפה הזו. מסתבר שעידו קינן לא ממש שמע על "נאה דורש נאה מקיים" ועל דוגמה אישית. הוא דוגל בכיבוד הפרטיות רק כאשר זה נוח לו ולחבר מרעיו. וקינן – ההתפלמסות שלך אח"כ עם החשיפה הזו לא ממש משכנעת. ההודעה האחרונה שלך לא נראית כמו אחת שנכתבה ע"י הקינן שכתב את שלל כתבות השטנה נגד ארליכמן, ומן הסתם לא היית כותב אותה אם לא היו חושפים את פעולותיך בעבר, שהן יותר חמורות מאלו של ארליכמן – נכון שהפורומים הם יותר חשופים, אבל פגישה ב-real life של חבורת אנשים היא דבר הרבה יותר אישי מבלוג שמפורסם באינטרנט.

  • שמח לעידו  On 17 בדצמבר 2003 at 19:52

    מה אתה רוצים מאדם שהטור שלו נקרא "שמח לעידו"? הרי זו ההגדרה הכי קולעת של הסגנון העיתונאי שלך עידו. אתה מתעסק בדברים הכי צדדים, הכי לא חשובים, הכי פחות רציניים כדי להראות שאתה שמח לעידו. שתגיע לכיתה ו' תודיע.

  • עידו רוזנטל  On 17 בדצמבר 2003 at 20:12

    למי שלא יודע, אני העורך הקודם של חיים ברשת (ואחד ממבזקני וכותבי האתר בהווה). נכנסתי לתפקידי בחודש ינואר האחרון בנסיבות דומות מאוד לאלה של צביקה (שנינו קודמנו מתוך נענע, אני כי העורך הקודם פוטר וצביקה כי אני התחלתי ללמוד), אני לא זוכר דאגות, דיונים ודיבורים על מה יקרה לחיים ברשת, כמה חבל שכותביו מביעים את דיעותיהם (למרות שהם עשו את זה גם אז).

    העובדה היא שהדרך הזו, בשילוב תוכן חדשותי מקורי הפך את חיים ברשת לאתר המחשבים הפורה (ולעניות דעתי, הטובה) ביותר בארץ (עם כל הכבוד לשת"פים שהכסף של וואינט מביא להם) שכמעט שילש את מספר הכניסות שלו והפך לאתר שמשפיע על מה שקורה ברשת הישראלית (והדיון הזה הוא הדוגמה הטובה ביותר).

    בניגוד להרבה מקומות אחרים, חיים ברשת ישמחו לפרסם כל דיעה הפוכה לזו שמובעת בכתבות מבלי לחשוב פעמיים. צביקה בשור, אגב, היה ההמלצה שלי לתפקיד וחלק גדול מהזמן ביליתי בלנסות לשכנע אותו.

  • האחיין של רוזנשטיין  On 17 בדצמבר 2003 at 20:41

    מותר להגיד שאת כלבה בשם חופש הביטוי, נכון יקירתי?

    ועכשיו, להסברים המלאים. אני אעשה את זה בעדינות, ברכות, כי למרות שאת יודעת להתבטא, אולי קשה לך להבין דברים טיפונת מורכבים:

    1. למה את כותבת בשם בדוי? הרי כל מי שצריך לדעת מי את יודע, והפסאדה של לתקוף אדם אחר, כשאת בעצמך נהנית מחסינות, זה במקרה הטוב תסמונת אמריקנית פוסט מטומטמת. גם לפגוע, גם לילל וגם להעמיד פנים שזה כויישר. רוצה להגיד משהו, צאי מחור הישבן שאת קוראת לו בית, ותגידי את מה שיש לך להגיד.

    2. ולמה כל הרמזים והעקיצות כלפי עורך חיים ברשת? מילא שזה היה נכון, מילא ולפחות היית קרובה לאמת. אבל לא, את מבלבלת את המוח, בתירוץ של שמעת ולמיטב ידיעתי. מתוקתי, האם את רוצה שנריץ את כל השמועות עלייך? שהרי את לא חדשה בעסק, והסיפורים הגיעו עד לדמסקוס. שנפתח את ארון השרימפסים?

    3. לחיים ברשת יש את הפאקים שלו. אפשר למנות אותם על יד אחת, אפשר אפילו על שתיים. אבל כשהאלטרנטיבה היא השממון שמתקרא "ערוץ המחשבים של גל מור", והאופציה השנייה היא מגזינים מודפסים עם עברית דרדקית, תסלחי לי, כן, אבל אני הולך על הדבר האמיתי. שמספק תוכן אמיתי (בניגוד למתחרים), שמספק פרשנויות (ולא קומיוניקטים) ושיודע מה זו רשת, בניגוד לאלו שבסך הכל באים לדפוק עליה שעון.

    לארה, דארלינג, שוגר-פיי.
    תחזרי לעשות את הסו-קולד עבודה שלך,
    שהרי נאמר במקורות: כל אחד עם הלקוקים שלו,
    ותתני לנו לפרוש בגאון.

  • האחיינית של גילדשטרן  On 17 בדצמבר 2003 at 21:30

    אחיין יקר,
    אם בעיניך הדבר האמיתי הוא טחינה חוזרת של אותו נושא
    אם בעיניך הדבר האמיתי הוא דיווחים שמשלבים בתוכם את דעתו של הכותב כאילו שהיא תורה מסיני
    אם בעיניך הדבר האמיתי הוא כתבים לא מקצועיים שמנסים להיות מאגניבים
    אם בעיניך הדבר האמיתי זה שיח פנימי ששקוע בעצמו
    אז אתה אכן ראוי למדור חיים ברשת.

  • ניקה  On 18 בדצמבר 2003 at 0:58

    הדיון באופן הסיקור המתמיה של נענע די מיצה את עצמו כאן. השאלה היותר מעניינת (אותי) נוגעת לבלוגריות העשוקות כביכול ולתפיסת עולמן (הרופפת למדי, יש לציין).

    ידוע לי למשל, על נערה תל אביבית מתבגרת שאמה גילתה את כתובת הבלוג שלה ונוהגת להציץ בו מדי פעם כדי לברר את מפלס הרוח. הבת לא יודעת על כך עד היום. במקום עבודה מסוים מצאו כמה עובדים ששותפם למשרד מהגג את חוויותיו בבלוג, ונכנסו מדי פעם לאתר כדי להריץ דחקות.

    כל זה כמובן אינו מפתיע את רובנו, אבל מסתבר שזה מפתיע את הבלוגריות של ישרא. אומרת המותק לעידו קינן:

    "אתרי הבלוגים, לראייתי, הם סוג של קהילה. כשאני כותבת בלוג אני פונה במכוון אל הקהילה של כותבי הבלוגים האחרים – אנשים, שכמוני, חשו צורך לכתוב ולקבל פידבק, אבל עד רמה מסוימת. אין לי שום בעיה שכל אחד מעשרים אלף כותבי הבלוגים בישרא ילכו לבקר לי בבלוג. יש פה מן עסקת חליפין: הצץ בבלוג שלי, אני אציץ בשלך…
    "אנשים סביבי, למשל, לא ממש מכירים את הבלוגיאדה והם לא יגיעו אליה, או לבלוג שלי, לבד. אבל ynet הם דווקא קוראים. ממש לא בא לי לארח את כל בית ישראל, שקורא את הבלוגים רק לסיפוק יצר מציצנות, בתוך המוח שלי".

    לא מעט בלוגרים חיים באשלייה של שליטה – מי קורא אותם וכמה. מיותר להגיד שאין להם מושג ירוק. יותר מזה – הם חיים באשלייה של "אמנה חברתית": אתם תקראו אותי, אני אקרא אתכם, בעוד שעשרות (הנחה זהירה) שותפים סמויים עוקבים, לפעמים, אחרי חייהם.

    האשליה הזו – תמוהה עד גבול הטפשות וראויה למחקר – היא סיבת ההתנגדות לחשיפה ב-Ynet. כל זה לא מחדש הרבה, אבל יש כאן בונוס. מאחר שקהל היעד של "שירה מותק" הוא עשרת המגיבים שלה בבלוג, חשיפת העניין + מכתב נוגע ללב לארליכמן הם הדרך שלה לגייס אהדה בדיוק מהאנשים שלהם היא כותבת.

    היא הרי לא באמת מחקה את הבלוג. רק הורידה אותו. ברגעים אלה היא מחזירה אותו לשם בחתיכות וזו כמובן זכותה.
    http://www.israblog.co.il/Shae

    הטענה שלי היא שיש כאן סוג של הון רגשי שנעשה על חשבון ארליכמן – תראו כמה אני אומללה, התוקף הנורא הרס את ביתי ונלחמתי בו בעוז, תביאו קצת חיבוקים ותמיכה.

    כפי שהיא מעידה בעצמה בציטוט למעלה *ישרא היא הקהילה שלה ויש לה צורך לקבל פידבק*. הניסיון המצטבר לימד אותה שתקרית כזו – אם תיחשף – תעשה את העבודה. ואכן היא זוכה לאהבה ולפרגון על הבלוג המוצלח שלה (ראו בתגובות). ישרא היא קבוצת ההתייחסות שלה ושם הפך אותה העניין לגיבורת היום. מה רע?

    וגם זה לגיטימי. היא לא עשתה את זה בציניות, אני מניחה. מדובר כנראה בצורך אמיתי בחום. וזה מה שכל כך מרתק.

  • רוני  On 18 בדצמבר 2003 at 9:46

    אם כבר יש דיון, אולי תספרו קצת על המחשבה מאחורי ועל המיצוב של חיים ברשת?
    אני לא קוראת קבועה אבל לפעמים יוצא לי וקצת מטריד אותי השימוש בשפה מסויימת, שפה שאני לא רואה בבלוגים של שניכם. גדי קורא לזה "מאגניב" (משום מה אני עדיין מרגישה מטופשת כשאני משתמשת בביטוי הזה).

    ולעניין השמח לעידו וכל הטענות על רמות העיתונות: נו באמת. גם ספורט זה לא מרכז העולם, ובכל זאת הכתבים מתנהגים כאילו כן. ככה זה, עיתונאי מסקר תחום, התחום הזה הוא מרכז עולמו ומרכז עולם קוראיו ברגע הזה.

    כשגדי שלח לי לינק לדיון החוזר הזה התעצבנתי. אני חושבת ששווה לתהות אם העסק עדיין שווה עוד דיון ועוד אחד ועוד או שאנחנו מתעסקים קצת בקקי ופיפי פה.

  • גדי  On 18 בדצמבר 2003 at 11:15

    כשהיום ראינו מעשה מגונה בהסכמה בהעיר.

    לעניין המיצוב והתנהלות חיים ברשת – לא נראה לי שהמצב חמור, או שהוא ראוי לדיון כאן.

  • עידו קינן  On 18 בדצמבר 2003 at 11:24

    כתבת: "קינן – ההתפלמסות שלך אח"כ עם החשיפה הזו לא ממש משכנעת. ההודעה האחרונה שלך לא נראית כמו אחת שנכתבה ע"י הקינן שכתב את שלל כתבות השטנה נגד ארליכמן, ומן הסתם לא היית כותב אותה אם לא היו חושפים את פעולותיך בעבר, שהן יותר חמורות מאלו של ארליכמן – נכון שהפורומים הם יותר חשופים, אבל פגישה ב-real life של חבורת אנשים היא דבר הרבה יותר אישי מבלוג שמפורסם באינטרנט".

    פעולותי חמורות? כתבתי שאני חושב שזה מוזר שהלמו מפחד מהתקשורת, שממילא מודעת למעשיו. לא פרסמתי את כתובתו ומספר הטלפון שלו. תרגיע.

    שנית, אם תקרא את הפוסט שלי בנושא, שנכתב לפני שהלמו "חשף את פעולותי בעבר", אולי תתקל שם במשפט הבא: "אני לא שואל את מושאי הכתיבה שלי אם לכתוב עליהם. אפשר להתחשב ולבחור אילו פרטים לפרסם, בהתאם לנסיבות […] אני מאשר ל-ynet, ולכל כלי תקשורת אחר, לדווח על כל בחירה כזאת שאני עושה, ושמעצבנת את מושאי הכתיבה שלי (או להיפך, כזאת שמרצה את מושאי הכתיבה שלי, אבל אינה אתית). יש סיכוי לא רע שאני אפילו אתן תגובה בנושא".

    אני חוזר על זה בפעם האחרונה: זכותו של ארליכמן, ממש כמו זכותי, לכתוב על מי שהוא רוצה. הוא לא חייב לבקש רשות, לא חייב להודיע מראש, ובסוג המדור שלו – גם לא חייב לקבל תגובה לדברים. אני לא שואל את האנשים שאני כותב עליהם אם הם מרשים לי לכתוב. כתבתי גם על אנשים (ועל אתרים) למרות שהתבקשתי לא לכתוב. אנחנו לא מדברים פה על חוק ולא על תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, אלא על כללי אתיקה בלתי כתובים ובלתי קיימים, שמתגבשים תוך כדי תנועה. גם אני עלול להיתקל בבלוגרים שאני אכתוב עליהם ושלא יאהבו את זה. יכול להיות שאני אצדיק את דברי מבקרי ואתנצל, ויכול להיות שאנמק ואצדיק את מעשי ואומר לבלוגרים "תתמודדו עם החום במטבח". האם מישהו יכתוב עלי כתבה שמבקרת את מעשי? אני בספק. חיים ברשת יש רק אחד, למרבה הצער.

  • שוקן  On 18 בדצמבר 2003 at 14:21

    ################

  • טמבלולה  On 20 בדצמבר 2003 at 13:54

    איך כיוונת כך, אני לא יודעת.
    מה יש בהומור האלים הזה, שכל כך עושה לי את זה?… (;

  • האלמוני המקורי  On 21 בדצמבר 2003 at 2:57

    יובל קרני זה לא הכתב ההוא שאז זיכה (באזני הלמו) את עידו קינן בתואר "איש תמיכה של נטוויז'ן"? כי אם כן אז זאת ממש סגירת מעגל מרגשת.

  • אורי ב.  On 22 בדצמבר 2003 at 15:18

    רק כדי להסיר ספק ולגדוע שמועות באיבן:
    מעולם לא הוצע לי לערוך את חיים ברשת.
    כן הוצע לי לערוך את נענע, קצת לפני החגים.
    דבר שדראיתי כמחמאה, וסרבתי לו מסיבות אישיות לאחר תהליך התלבטות ארוך.

    אם הייתי מגיע לערוך את נענע, אני מעריך שהיה עורך היום את חיים ברשת בדיוק אותו אדם. (אם הוא היה מוכן לסבול אותי כעורך).
    לגבי חלקו של צביקה בלידת הרעיון לאתר רשימות – מעולם לא ערערתי על כך – לא סתם כתבתי מה שכתבתי בתודות של האתר הזה ממש.

  • אחד  On 22 בדצמבר 2003 at 18:36

    (יכול להיות שאני היחיד כאן שלא מה"ברנז'ה"?)
    ואחרי ההשמצות וההבהרות,
    השאלה הפילוסופית היחידה שנשארה עומדת ותלויה באוויר היא: מה זה לעזאזל האינטרנט הזה? חנות חרסינה? זירת גלדיאטורים?

    גדי אם תכתוב פוסט בנושא האתיקה של האינטרנט, אני אשמח להגיב.:)

  • לילך  On 20 בינואר 2005 at 20:44

    מזה השטויות האלא? יא מפגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: