איבר הכתיבה הלא מיזוגני

ליאור נעמן, עורך בלייזר, התראיין למוסף הארץ. למען הגילוי הנאות (למי שלא יודע), כבר כמה חודשים שלא כתבתי שם, אבל שמי עדיין מופיע ברשימת הכותבים וכחלק מהדאחקות החצי-מסורתיות כבר על הכותבים לאורך הגיליון. אני מעריך (ומקווה) שעוד אכתוב שם גם בעתיד.

שתי בלוגריות (ואולי יותר) הגיבו לו בינתיים. האחת היא שכנתי כאן ברשימות, רונית ליברמנש. התגובה שלה היתה כל כך מזועזעת ונרעשת, מהדברים שנאמרו בראיון ומהדברים שיש לה לומר עד שלי היה מאוד קשה לקרוא אותה. לא בגלל מה שאמרה, בגלל איך שאמרה. אתם מבינים, הכותרת הלא אינטליגנטית שלה, או משפט כמו טלו את ה"בדיחה" הבלייזראית הבאה הוא משפט שמתעלם לחלוטין מהאופי המסויים, הממש לא מתוחכם, של הטקסטים שיש בבלייזר ושאותם הביאו ליאור והכותבים לראיון. הוא משפט שמדבר בשפה אחרת לגמרי, והניסיון שלו לאנוס משמעות לתוך הטקסטים הבליזראים הוא אמנם מאוד מתוחכם, מגדרי וכו', אבל לעתים פשוט מפספס. כלומר, חוץ מזה שנורא לא מצחיקים אותה הדברים שנעמן אמר, היא לא אמרה הרבה. בטח לא על בלייזר ועל הראיון, אולי יותר מזה על עצמה.

באמת שזה לא מורכב מדי, בלייזר. הבה נודה. מעט מאוד מהטקסטים המופיעים שם נאמרים ברצינות. ואלו שכן לא מצהירים על עצמם ככאלה – הם סומכים על הקהל שלהם שיבינו לבד. רוב הטקסטים ששם נאמרים עם לשון בלחי, ולעתים מסויימות מאוד הם מרצינים. עניין של סגנון. הדבר שאהוב עלי ביותר בבלייזר הוא שבשום מקום לא מנסים להסביר לקהל מתי הלשון בלחי והבדיחה (נו, אז היא לא מצחיקה את כולם) קיימת, ומתי הם נוגעים בנימים רגישים יותר ממה שכל תקשורת-הנשים כולה טרם הצליחה לגעת (בהזדמנות דוגמאות, זה לא רלוונטי לדיון). בבחינת, אם אתה לא מבין את הבדיחה, אז לכי לעשות כביסה, מותק. ואחת הסיבות שהאמירה הזו מוצאת חן בעיני יותר ויותר אנשים (גם נשים, גם גברים) היא שברור לעין, לכל עין שמוכנה להסתכל על המגזין בריחוק אירוני ומתוך קבלה, שאף אחד לא באמת מצפה שתעשי לו כביסה. כלומר, היו מתים. רוב הכותבים, כמו ששי בר-יהודה הגדיר פעם, קשורים למכונת הכביסה שבבית. ולא, הם לא בהכרח חושבים שהם קשורים למכונת הכביסה שבבית – אבל הי, תנו לגברים לרטון מתחת לשפם.

תגובה הולמת יותר היתה אצל הכוכבנית החדשה של הבראנז'ה, הלא היא הבלוגרית וולווט אנדרגראונד (תחלמי להגיע עם השם הזה למקום גבוה בגוגל, יקירתי. ואגב, בקצב הזה של הפוסטים שלך – תוך חודשיים או שיימאס לך או שנגלה מי את. וחבל). מעניין להשוות בין התגובות, שעקרונית מביעות זעזוע מהדברים – בואו נודה, דביליים מבחירה – שנאמרו בראיון על ידי המרואיינים, ונכתבים בכרומו משובח פעם בחודש כבר לא מעט זמן. יש לי הרגשה שוולווטה היתה מתקבלת לכתוב בבלייזר, וליברמנש היתה נעלבת מעצם ההצעה. וחבל, כי מאשה דעתנית כמו ליברמנש (זו נימה חיובית, אם צריך להגיד) הייתי מצפה לפחות שתאפשר תגובות לדברים הלא קלים שאמרה. מי שרוצה, מוזמן להגיב לה כאן.

ולסיום:

– כמה פמיניסטיות צריך כדי להחליף נורה?

– זה לא מצחיק.

 

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  On 16 בינואר 2006 at 11:54

    מכיוון שחייתי במשך 4 שנים עם פמיניסטית רדיקלית, אני יכול להעיד ממקור ראשון שזה הופך , בשלב מסויים, לענין מאוד משעמם. התגובות הן תמיד מאוד צפויות, לכל אייטם בעולם. ברור לך לגמרי שכל מלה שאינה בתחום מילון הפוליטיקלי קורקט השלם תגרום לך לישון בלילה על הספה בסלון. זה צפוי לחלוטין שהיא תשנא סרט כמו "בגסות" של אדי מרפי. ולגמרי בלתי הגיוני לצפות ממנה להתייחס בשוויון נפש לעובדה שיש גברים בעולם שמעיינים – רחמנא ליצלן – בפלייבוי (ולא במאמרים

  • יוחנן פאלוס  On 16 בינואר 2006 at 11:58

    לרוב הנשים בעולם יש יותר שכל ויותר רגישות ויותר טעם טוב מאשר לגברים שהן חיות איתם

    בו זמנית ברור לחלוטין שרוב הנשים בעולם ניחנו בטעם מחורבן במוזיקה ובחוש הומור פגום לגמרי

  • בבון  On 16 בינואר 2006 at 12:19

    אם בלייזר לא היה מעצבן אנשים כמו ליברמנש ווולווט (חמש ו'!) הוא לא היה שווה הרבה. בכלל, העצבים לדעתי לא כל כך בגלל הפוליטיקלי-קורקט אלא בגלל שהבהמות האלה בבלייזר כותבות יותר טוב מכל הכתבנים שמהיסודי חולמים להיות בברנז'ה, ובחיים לא יוציאו קטע כמו זה של עפר שלח על שונרא.

  • ליליאן  On 16 בינואר 2006 at 12:56

    במקום לכעוס ולהתרגז, צריך לנסות ולהבין מאיזה מקום מגיעות ההתבטאויות השוביניסטיות

  • פאריד אל עטרש  On 16 בינואר 2006 at 12:59

    איך זה שבסוף ליברמנש נותנת כותרת גסת-רוח כמו
    "נוזל הזרע הלבן, הדביק: על איבר הכתיבה המיזוגיני של הבלייזראים" ומבקשת לטעון אחר כך
    לטוהר הכתיבה והאידאולוגיה

    את זה לא ממש הבנתי

  • אחד, רגיש  On 16 בינואר 2006 at 13:09

    יש לי סיוטים בזמן האחרון. בחלומי, פמיניסטית עם דילדו רודפת אחריי ורוצה לעשות לי את זה. אני אומר לה, "אבל למה?", והיא עונה לי: כי צריך שיהיה שוויון בין המינים

  • אדווה  On 16 בינואר 2006 at 13:14

    המדיניות הנוכחית בעולם התקשורת והעסקים מתמקדת בגישה ששמה דגש על הפחתת העוני ואי השוויוניות בין גברים לבין נשים

    אם אנחנו מדברות ברצינות על הפחתת העוני ועל שכר מחייה בכבוד של נשים, אנחנו לא יכולות לשקוט בנושא ההומור המשפיל כלפי נשים

    עלינו להתריס נגד ההגיון הנאו-ליבראלי השוביניסטי, הסוגד לצמיחה כלכלית, יעילות ותחרות – תוך כדי רמיסת כבודה של האשה (בפירסומות ובמגזינים לגברים).

  • מיה  On 16 בינואר 2006 at 13:18

    הרבה פעמים, כמו כל קבוצת מיעוט לוחמת, אנחנו מגלות רצינות תהומית מופרזת לתכני הדיון, ושוכחות שחוש ההומור הוא כלי נשק נפלא ויעיל.

    אני מאחלת לנו שנה של הומור, יכולת לצחוק על החיים ולקחת דברים בפרופורציה, יכולת לענות ליריבינו בבדיחות הדעת (בלי לגלוש להומור נמוך, גזעני וסקסיסטי) ובעיקר, יכולת להסתכל גם על עצמנו בחיוך…

  • גל גרינברג-גלבוע  On 16 בינואר 2006 at 13:23

    עיתון אשכנזי, נהנתני, מבוסס בשביעות רצון עצמית, משדר לאותה אוכלוסיה מצומצמת ונבחרת של גברים לבנים ממעמד בינוני גבוה בחברה הישראלית, גברים מגעילים כמו יאיר לפיד ותאוות האיגרוף שלו או עפר שלח המגוחך ופרשנויותיו ה"הו-כה-רציניות-יעני" שלא לדבר על ניר קיפניס ותובנותיו המיותרות.

    אפשר לעשות מגזין מעולה לגברים, עם אותם נושאים ועם הומור אמיתי. לא כזה שמרגיש צורך להתחנף לאליטות החדשות, לניאו=ערסים. איפה מוניטין של אדם ברוך ורון מיברג, כשצריך אותו? שם, לפחות, יכולת למצוא ראיון של דני דותן עם שולץ האיום או ביקורות של יונה וולך על מדע בדיוני וטקסטים שנונים באמת של גברים שיודעים לכתוב טוב

  • יחיאל דמארי  On 16 בינואר 2006 at 13:27

    לנשים האלה אין חוש הומור

  • Alex De Large  On 16 בינואר 2006 at 14:45

    Ronit Liebermensch is a great woman!

    I'll always remember this day, today, tomorrow, until my memory fades to black. It's as if I was awakened from my sleep. I felt like breathing again. I never thought that someone could make me feel this alive. I'd surely treasure those memories we've shared (and I was only 21 years old)

  • נופלת מגרייס  On 16 בינואר 2006 at 15:50

    חוש הומור פגום? טעם מחורבן במוזיקה?

    תפסיק לצאת עם נשים שמשאירות מספרי טלפון בדף המודעות של כתבי-עת לנשים, המציאות סביבך תשתנה. מבטיחה.

    את בלייזר (כמו גם את לאישה, את ושאר הזבלים בכרומו) צריך למכור עם אסלה. ככה. ורק ככה.

  • יוחנן פאולוס  On 16 בינואר 2006 at 16:09

    נשים באמת מקסימות אבל ל-9 מ-10 בחורות יש טעם מעפן במוזיקה. וגם לנשים חכמות יש באג בתוכנת הצחוקים. כל גבר ישמח לצחוק מבדיחה על זין קטן. מעט בחורות מוכנות לצחוק מבדיחה על ריח של כוס

    מ.ש.ל

  • פוליפוניק  On 16 בינואר 2006 at 16:13

    דווקא לרוב הגברים סביבי יש טעם חרא במוזיקה. ובקולנוע. וספרים הם בכלל לא קוראים.

    תוציא את האצבע מהתחת ותתחיל להסתכל לכיוונים הנכונים. לבחורות יש "טעם מעפן"?

    Kiss my ass

  • אחד העם  On 16 בינואר 2006 at 17:40

    משום מה, לפמיניסטיות וואנהבי פמיניסטיות יש שם משפחה כפול. ההסבר שקיבלתי פעם מהחברה שלי לשעבר היה "כדי להדגיש את העצמאות שלי כאישה". אבל למעשה זו הנצחה של שם משפחתו של אביה…..הן גדולות בטיעונים.

    אגב, אותה "פמיניסטית" (שהיום אגב מפרסמת ספרים וטורים במקומות די נחשבים בארה"ב) היתה קוראת אדוקה של קוסמופוליטן (שזה כמו לאישה רק באנגלית)… וגם רואה אופרה ווינפרי….

  • שרגא בורסוד  On 16 בינואר 2006 at 19:20

    אגב, אם לא שמתן לב, התגובות שלכן ליוחנן מוכיחות את הטעון שלו.

  • רינת  On 17 בינואר 2006 at 16:23

    למרבה הצער, כל תגובה ליוחנן פרט ל"חה חה, אתה כל כך צודק, באמת לנשים אין חוש הומור" היתה נתפשת ע"י אנשים כמוך כהוכחה של הטיעון שלו.

  • אלטמן הקטן  On 17 בינואר 2006 at 18:18

    עד כדי כך נמוך?

  • אביבה  On 18 בינואר 2006 at 19:40

    שמה כסף שיוחנן מחזיק באוטו דיסקים של אלפאוויל.

  • נביא בעיר  On 19 בינואר 2006 at 15:48

    בלייזר הוא בסך הכל טקסט פוסט מודרני, כמו שמהדורות החדשות לא מבדילות כבר בין חשיבות הכדורגל למצב בעזה, כך בלייזר לא מודיע מתי הלשון בלחי ומתי הרצינות. ככה זה, כשרטרו מתקצר והניינטיז נהיים כבר לגיטימיים לרטרו, כשאנשים בני 50 מתלבשים כמו אנשים בני עשרים וכשאנשים בני 30 עדיין גרים בבית, זה העידן.
    כמובן שאחר כך תבוא הריאקציה, יגידו לנו בדיוק מתי באה הבדיחה, ואז שוב הפוך, ככה זה, מעגלים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: