כשלון הבלוג, נצחון הרצון (חלק ב')

 

(לחלק הראשון של הפוסט)

חנן כהן, במסגרת פרויקט הארכיבאות פרו-בונו שלקח על עצמו לאחרונה, סיכם גם את רשימת הפוסטים בנושא טק-אד שהופיעה ברשת. חנן, בהיותו חנן שכולנו אוהבים (קרי שילוב בלתי אפשרי בין נאיביות חסרת פשרות ואוונגליזם ישועי) לא קישר בפוסט הנאה שלו לשום כתבה שהופיעה באתר מסחרי, בין אם כטור, ככתבה או לבלוג של nrg. בכך, כמובן, זכה הצדק הקוסמי לניצחון מוסרי, אבל החוויה האותנטית שהיתה בכיסוי ובצפיה באירוע-של-מלא-כסף-למעט-משמעות הזה נחסכה מהקוראים. מה זה משנה אם הירידה של רפאל פוגל על הקוליות הירחמיאלית של מיקרוסופט (הלינק הוזכר בחלק הקודם. אם לא קראתם אז – לא תקראו עכשיו) או חוסר ההתלהבות מה"חידושים" באלטה ויסטה של ליאור הנרד ([1] tm. tm), פורסמו באתרים מסחריים? מי שצרך את האירוע מהבלוגים, שקישרו במהירות גם לכתבות האלה (והאחרות), ממילא חווה גם אותן.

וכמובן, האירוע, בהיותו חגיגה גיקית והזדמנות לכתבי הטכנולוגיה לפרוק עול, זכה למספיק דאחקות-רשת שמובנות לשניים ורבע אנשים גם בתקשורת הממוסדת. ככה זה כשחלק ניכר מהכותבים והעורכים בתחום גם מחזיקים בלוג. וכך, כמו שבבלוגים חגגו בהומור ילדותי וסר טעם (אם כי הטוקבק שלי שם הוא הדיווח העיתונאי המקצועי ביותר שהבאתי מהכנס), גם בממלכות המו"לים החברה התנהגו כאילו המיצתפוזים עלה להם לראש: תומר ליכטש מעלה ב-nrg בדיחונת על הכותרות העתידיות של האתרים המתחרים, והנה אדר שלו מוואלה! ממהרת לגנוב את הכותרת שהוא שמר לעצמו. כדי לסיים את התנועה המעגלית הזו ולסיים את הפוסט שלפי שיבוא טק-אד הבא, נאזכר רק את עידו קינן שכותב על הרקורסיה בדיווח האינטר-בלוגי, וכמובן את הניצול הציני המסחרי שלי עצמי את העניין:

אחד הרעיונות ששוכבים בבוידעם של המחשב כבר כמה חודשים הוא עשיית טי-שירט לאתרים ישראליים מהסוג שבעלי האתר עצמם לא ישושו להנפיק. בזמן שאני ודבירסקי מגלגלים את הרעיון (עדיין לא מצאנו את האתר הכי מתאים לקבל את הכיתוב "פחחח…"), התברר שישנה התארגנות להדפסת חולצות פיירפוקס לטובת הגיקים הנועזים במיוחד שיגיעו לכנס. על-הדרך אולתרה הדפסה בשני עותקים של חולצת ynet (לחצו כאן להדפס שעליה – אגב, כל הטוקבקים שעליה למעט האחרון אותנטיים). רבע שעה של סיבוב בחדר העיתונות הולידה ידיעה ב-ynet, שגרמה ל-nrg להגיב גם מהצד שלהם. יש כבר כמה הזמנות, אבל למרבה הצער ייקח עוד קצת זמן עד שנחזור להתעסק עם החולצות – נראה לי שעלינו על בוננזה בתחום היחס"צ הגיקי.

ובקיצור, לסיכום הפרק, שכונה.

 

חגיגה ניידת

ד"ר ישראל שור מדגים ליהונתן קלינגר את ה-UMPC או "אוריגמי", מחשב קטנטן שנמצא בגודל שבין הניידים הזעירים למחשבי כף היד. אחר כך מדגים עמית מרלוב מחשב חדש של Asus שכולל קונץ נחמד שחלונות ויסטה תומכת בו – מסך חיצוני קטן שמאפשר לך לבדוק מייל ופגישות בקלות בלי לטרוח לפתוח את המסך הגדול ולהתמקם לעבודה מול המחשב.

 

ראיון וקטעים מההרצאה של עמית מרלוב, שמספר על היתרונות של חלונות ויסטה למיחשוב הנייד. הייתרון הראשון, כמובן, הוא שאם יש לך מחשב נייד שתומך בויסטה, סימן שיש לך נייד חדש וסופר-תותחי. פיצ'ר חביב – היכולת לדחוף USB Key למחשב שישתמש בו כהרחבה לזיכרון (אף מילה על האיטיות של השליפים בהשוואה לזיכרון הרגיל של המחשב).

 

מה התג של התמונות?

למדתי את זה בשני כנסי כינרנט האחרונים שהייתי בהם: אם אתה באירוע שיש בו גיקים, או סתם אנשים מקוונים בני פחות מ-40, אתה לא חייב להביא מצלמה – רוב הסיכויים שהוא יצולם מכל הזוויות. צריך פשוט ליידע את כולם מה מילת התיוג לפליקר (כרגע הוא הסטנדרט בגיקיה) – וסבבה לכולם: יש מלא תמונות מכמה וכמה נקודות מבט. כמו לחפש מילות מפתח בשירותי רשת שאוגרים תמונות חדשותיות – למשל ביאהו – ולחוות את האירוע מכמה נקודות מבט.

בימים אלו יש חתונות בתל-אביב שעל ההזמנה מודפסת התגית המיועדת לתמונות לטובת הנוכחים – אבל במיקרוסופט לא חשבו על זה. מן הסתם כי לא יכלו לתת קישור לאיזה שירות דומה שלהם ("תמונות לייב"?), ופליקר שייך ליאהו.

אני משוכנע שמעבר לתגית של הבראנז'ה היו עוד אנשים שהעלו תמונות לפליקר מהכנס (וכמה חבל שהתמונות באתר של מיקרוסופט יישארו קבורות שם לדיראון עולם) אבל סיפור למצוא אותן ללא תגית משותפת. ועדיין, למרות שהמשתתפים כאן הם בעיקר מהשכונה – את מגוון התמונות שתמצאו בתגית הזו בפליקר לא יוכל לתת לכם, לא עכשיו ולעולם לא עוד, כנראה, שום אתר מסחרי.

אבל את הדיון על מות האתר כפי שהיכרנו אותו נמשיך לנהל בהזדמנות אחרת. קולאז' רגעי:

תמונות שצולמו על ידי יהונתן קלינגר, אילנה תמיר, ליאור הנר, גדי שמשון, אהוד קינן ותומר ליכטש. מופיעות ברשות או ברשיון CC.

 

זה לעולם לא יהיה אינטרוויזיה

העלות של כנס טק-אד למשתתף משלם (כלומר, אחד שהחברה שלו משלמת עליו) היא $1,000. יהונתן קלינגר שוטט בשטחי הכנס ושאל אנשים איך, לעזאזל, הם שכנעו את ההנהלה לתת להם את הצ'ופר הזה.

 

מיקרוספט ישראל היא חברה שמאוד משתדלת. לעזור, להצטייר כלא אגרסיבית מדי ככל יכולתה (האנשים שם מתבעסים על אמת כשמישהו מזכיר שהם "דומיננטיים"). בכנס הם הסתובבו עם חולצות שעל גבן מומלץ למשתתפים להקליק כדי לקבל עזרה. ומה קורה כשבאמת מקליקים?

 

הכנס נגמר מזמן

והנה נגמר גם הפוסט הזה. רוב מה שחשוב (היה משהו חשוב?) בכנס כבר תועד מכל זווית אפשרית, וגם לא מעט מההווי ומהדברים הממש לא חשובים. הסיכום הזה, עבורי, הוא סיכום הניסיון שלי לתעד את הכנס חי, בבלוגיה. מסתבר שמספיק להוסיף מדי פעם קיסם למדורה בתחומים בהם היא חיה, ובכנס גיקים היא מאוד חיה – והבלוגספירה תוכל לספק את כל המידע הדרוש, כמעט בכל רזולוציה נדרשת, למי שיטרח לחפש.

זה לא הרבה, אולי, בטח עכשיו. אבל אני זוכר כנס מחשבים ואינטרנט ב-97' שבו היה לנו קשה להאמין שגם לאנשים שאינם חובבי מחשבים יהיה פעם אימייל. אני לא יודע אם לכל עם ישראל יהיה פעם בלוג (אלוהים אדירים, זה קצת מפחיד) – אבל צריכה של מידע וחדשות ממקורות מגוונים ומשתנים תהיה הדרך שבה לא רק הילדים שלכם, אלא גם אתם עצמכם, תלמדו על מה שקורה בעולם סביבכם.

הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שבלילות הפוקר לא השתכרנו מספיק. אולי באמת היינו צריכים לעשות קליפ מחווה ל-Hey Clip.

 

[1] ה-tm הראשון הוא שלי, על שהצמדתי לליאור את הכינוי. ה-tm השני הוא של יוני שדמי, כנראה האדם הראשון שקפץ בזעקות "זה tm שלי!" כשמישהו גנב לו משפט.

www.flickr.com

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים.